בעיניי זה ספר זניח לעומת הרומאנים המלחמתיים והפוסט מלחמתיים האחרים של המינגווי. בזמן שבספרים האחרים האמירה מובנת ומובאת דרך העלילה ואופן הכתיבה, כאן לאורך עמודים ארוכים, ובתדירות גוברת לקראת סוף הספר, כמו דואג שלא נבין את המסר, יש רגעים שבו הגיבור עוצר להרהר ולהגות במלחמה ובמהות החיים, ואז נזכר שבעצם הוא באמצע קרב, אז אולי עדיף להתרכז. אבל זה כמובן עדיין המינגווי, אז זו קריאה מומלצת.
הערה לסיום, בזמן שקראתי הרבה אנשים העירו לו, כמו תמיד עם ההוצאות החדשות של המינגווי, שהתירגומים הישנים טובים בהרבה. אני לא יודע אם זה באמת המצב, יש לי תחושה שדווקא במקרה של המינגווי, התירגומים הישנים מגביהים את השפה בזמן התירגום, ומה שהיה שפה פשוטה ומדויקת הופך להיות מתפלפל ופואטי. אבל כן חרה לי (ואני מניח שזה לא קרה במקור) שלא טרחו לוודא שהגרש בשמו של הגיבור, רוברט ג'ורדן, נמצא במקום הנכון. הרבה גרסאות היו לו, לג'ורדן. לפעמים התקרא גו'רדן, לעיתים ג'ו'רדן, מדי פעם ג'ורדון, ופעם אחת פשוט גורדון. לא.ד. ולאליעזר בן יהודה הפתרונים.
![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)















