אלן סיקסו, פרופסור באוניברסיטה של פאריס, כותבת: "קלאריס ליספקטור היא סופרת ברזילאית, ובשבילי היא הסופרת הגדולה ביותר במאה העשרים. אני מדרגת אותה עם קאפקא... יצירתה תהפוך למודל של 'כתיבה נשית'." ליספקטור נולדה למשפחה יהודית באוקראינה (1925), וכשהיתה בת חודשיים היגרו הוריה לברזיל. היא אחת הסופרות היותר מקוריות ומאתגרות בכל אמריקה הלטינית במחצית השניה של המאה. כרך זה כולל שני ספרים שלה: "קשרי משפחה" (1960), והרומאן "שעת הכוכב" (1977). "קשרי משפחה'"מקבץ סיפורים שכתבה ליספקטור לאורך שנים, שלכל אחד מהם יום נפרד. אכן, סיפורים כמו "חיקוי הוורד", "יום - הולדת שמח", "פשעו של המורה למתמטיקה", או. "התאו", הם סיפורים בעלי עוצמה מדהימה, שפוגשים בספרות רק אחת לשנים רבות. .אבל הקובץ בנוי גם כמיכלול הצובר תאוצה ומשנה צבעים בהדרגה האגרופים הולכים ונקפצים, והסיפורים מאירים זה אספקטים של זה. ברוב הסיפורים של ליספקטור עומד במרכז לכאורה מאורע של - מה - בכך: אשה נוסעת בחשמלית ורואה עיוור עומד בתחנה ולועס מסטיק אשה קנתה זר ורדי - פרא והיא מתלבטת אם לשלוח אותם לידידתה, שאליה מוזמנים היא ובעלה לארוחת ערב אשה שהגבר "שלה" לא אהב אותה עומדת מול התאו בגן - החיות מורה למתמטיקה קובר כלב זר שאת גווייתו מצא בני משפחה מורחבת חוגגים יום הולדת 89 לאם המשפחה, זקנה סנילית בעיניהם, וכלה אומללה אחת של הזקנה, כלה "שאולי אהבה בפעם האחרונה אהבה חסרת תקנה", מתבוננת באגרוף האילם והקודר של הזקנה, שעל השולחן, שאומר לה: "צריך שזה יוודע"... אבל הדמויות של ליספקטור, שתמיד נתונות בזרימה, ותמיד מואר רק חלק קטן מהן, ואף פעם אין הן מבפנים כפי שהן נראות מבחוץ - חוות מול המאורע הטריוויאלי חווייה פנימית עזה ומפחידה, שבה מתרכז הסיפור הן עוברות רגע של גילוי, שבו נראה להן שהן עדות לפתע למעמקים האותנטיים של נפשן. התחושה הפנימית ברגע הזה היא של ערך אישי, המנוגד לתפקיד ה"חיצוני" של הדמות. ה'טריגר,' המאורע הטריוויאלי, הופך כך למטאפורה קיומית. אבל ההתקרבות הזאת של הדמות אל עצמה (מול החיים בתוך החובות והשפיון) - עם כל החירות הפנימית, והחיוניות, והעוצמה שיש בה - היא התנפצות מסוכנת, החושפת שורשים שחורים של שינאה, טירוף, ריקבון וכמעט מוות. לא פלא שהרבה דמויות של ליספקטור גם עוצרות את הרכבת הזאת במהלכה ושבות ליום - יום. את "שעת הכוכב" כתבה ליספקטור בשנת מותה מסרטן. מפליא למצוא שמחלתה התגלתה רק לאחר שסיימה את הספר, כי תודעת הלפני - מוות מלווה את "המחבר" (הגבר) שהמציאה ליספקטור לצורך רומאן זה. מכביה, הכוכבת של הרומאן הזה - סינדרלה שהופכת לנסיכה או ל"כוכבת" רק ברגעיה האחרונים בידי "קוראת בקלפים" (ובידי המחבר) - היא דמות נוגעת - ללב, אחת האנטי - גיבורות המרטיטות של הספרות המודרנית. כתבנית פשוטה, שבאה מן הפרובינציה לעיר הבירה, אחת מרבבות, שתודעתה כמעט מחוקה. בעצם, אולי אין היא יותר מבחורה אלמונית שעברה ברחוב וה"מחבר" קלט במבט חטוף את רגש האובדן על פניה. ה"מחבר" ספק ממציא לה סיפור, שולט בו ונשלט על - ידו, ומוליך אותה אל היום הראשון של חייה שבו יהיו לה גורל, עלילה' ,פרוגרמה' אישית, תשוקה, רצון לחיות ו'אני - ' וכל זה בשבריר הרגע שלפני מותה, שהוא הרגע היחיד של חיים אמיתיים. לחבר חיים לזולת, לאשה - זו עמדה "גברית", ולכן אולי חייב המחבר להיות גבר ולא ליספקטור אבל מתוך ההזדהות העמוקה עם מכביה גם הכותב משתנה לאחר, חווה מפגש עם עצמו החדש בכמעט - מוות, כש"סוף: סוף נוגעת הליבה בליבה" מכונן את עצמו בהזדהות עם אשה. ©

שם הספר
אושר סמוי
דרך הייסורים של הגוף - הספריה הקטנה #
קרוב ללב הפראי - הספריה החדשה #
התשוקה על־פי זֶ'.אַ.