“הסיפור הלא צפוי של ספר שמצאתי באקראי מצאתי אותו לפני שנים רבות, בשעה שכחייל הובלתי חומר סודי לגריסה במפעל למחזור נייר. הוא היה מוטל בתחתית המגרסה, כחייה מבוהלת שנמלטה משיני הברזל של המפלצת הגורסת, ממש ברגע האחרון. ישו הנוצרי, הוא הספר שמצאתי, ספרו של יוסף קלאוזנר משנות ה - 30, עם כריכה שחורה המשמרת את יופיים של ספרי היסטוריה עתיקים, על הנושא מסקרן ומעורר מחלוקת, ישו וראשית הנצרות. עד היום ה”

“בספרו הראשון של יואל הופמן יש ארבעה סיפורים. הראשון מתוכם - "קצכן" - הוא פנינת ספרות מקסימה ומיוחדת. קצכן, חתלתול בגרמנית, הוא ילד בגיל הרך שחווה בדרכו שלו את כל הקשיים של עולם המבוגרים סביבו. אמו האהובה הלכה לעולמה זה עתה, אביו מתמודד עם מחלת נפש ולא מסוגל לגדל אותו, ולכן קצכן מיטלטל בין דודתו הרווקה, הבודדה, הכמהה לבן זוג, ובין דודו המבוגר והחולה. קצכן מביט במבט חודר ותמים על המבוגרים, מזד”

“יש הרבה מקום להרף -------------------------- לקרוא את יואל הופמן זו חוויה רוחנית. אני מרגיש קרוב לכתיבה שלו משום שהוא נמצא באיזשהו אופן על דרך של שירה. המשפטים שלו קצרים יחסית, גם אם הרעיונות מתמשכים. זו כתיבה כצורך. הוא מעלה את זיכרונות הילדות שלו בחיק משפחתו, אם כי זו לא כתיבה דווקא על חיק או על מגע אישי ובלתי אמצעי. הוא כותב על המחשבה ועל האדם שמהם ניתן לשער משהו על הקיום ולא רק שלו. הוא אי”

“[1] שכחתי מתי זה היה, אולי ב-20 לאוגוסט 2013 [? ואולי ב-21 ואולי לא]. היה שם אור והריח של הספריה, והיתה שם הספרנית הוותיקה [זו שלא מתרגזת כששואלים שש פעמים]. גם אני נכנסתי, וגם היה שם קשיש עם סלים ומכשירי שמיעה [אולי היה זה בלוטוס?]. נמאס לי מהספרים הרגילים, או מהסופרים הגדולים, ביקשתי 'משהו אחר' [והספרנית צחקה]. אז הזקן והסלים [או מישהו אחר/ת] אמר יש את יואל הופמן. וראיתי שיש. [2] בא נדבר על”

“הסיפור הלא צפוי של ספר שמצאתי באקראי מצאתי אותו לפני שנים רבות, בשעה שכחייל הובלתי חומר סודי לגריסה במפעל למחזור נייר. הוא היה מוטל בתחתית המגרסה, כחייה מבוהלת שנמלטה משיני הברזל של המפלצת הגורסת, ממש ברגע האחרון. ישו הנוצרי, הוא הספר שמצאתי, ספרו של יוסף קלאוזנר משנות ה - 30, עם כריכה שחורה המשמרת את יופיים של ספרי היסטוריה עתיקים, על הנושא מסקרן ומעורר מחלוקת, ישו וראשית הנצרות. עד היום ה”

“בספרו הראשון של יואל הופמן יש ארבעה סיפורים. הראשון מתוכם - "קצכן" - הוא פנינת ספרות מקסימה ומיוחדת. קצכן, חתלתול בגרמנית, הוא ילד בגיל הרך שחווה בדרכו שלו את כל הקשיים של עולם המבוגרים סביבו. אמו האהובה הלכה לעולמה זה עתה, אביו מתמודד עם מחלת נפש ולא מסוגל לגדל אותו, ולכן קצכן מיטלטל בין דודתו הרווקה, הבודדה, הכמהה לבן זוג, ובין דודו המבוגר והחולה. קצכן מביט במבט חודר ותמים על המבוגרים, מזד”

“יש הרבה מקום להרף -------------------------- לקרוא את יואל הופמן זו חוויה רוחנית. אני מרגיש קרוב לכתיבה שלו משום שהוא נמצא באיזשהו אופן על דרך של שירה. המשפטים שלו קצרים יחסית, גם אם הרעיונות מתמשכים. זו כתיבה כצורך. הוא מעלה את זיכרונות הילדות שלו בחיק משפחתו, אם כי זו לא כתיבה דווקא על חיק או על מגע אישי ובלתי אמצעי. הוא כותב על המחשבה ועל האדם שמהם ניתן לשער משהו על הקיום ולא רק שלו. הוא אי”

“[1] שכחתי מתי זה היה, אולי ב-20 לאוגוסט 2013 [? ואולי ב-21 ואולי לא]. היה שם אור והריח של הספריה, והיתה שם הספרנית הוותיקה [זו שלא מתרגזת כששואלים שש פעמים]. גם אני נכנסתי, וגם היה שם קשיש עם סלים ומכשירי שמיעה [אולי היה זה בלוטוס?]. נמאס לי מהספרים הרגילים, או מהסופרים הגדולים, ביקשתי 'משהו אחר' [והספרנית צחקה]. אז הזקן והסלים [או מישהו אחר/ת] אמר יש את יואל הופמן. וראיתי שיש. [2] בא נדבר על”