יואל הופמן

יואל הופמן

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (164):
לקנות, להציל מספרייה בוערת, כשלסבתא יהיו מדפים, ספרי קריאה, ספרי קריאה, GT, קראתי, ספרים שקראתי, קראתי, הספרייה העברית בברלין, ספרות - מקור, רשימה, רשימה, ספרים שקראתי 2015, 2016, לקנות, AAA, רק הזמן מפריד ביננו., ספרים שצריך לקרוא, עוד ...
1.
כשלעצמו המות אינו ולא כלום, אך אנו יראים פן נהיה מי יודע מה, מי יודע היכן. ג`ון דריידן כשלעצמו המוות אולי ``אינו ולא כלום``, אך ברוב התרבויות המודעות למוות הוא חלק נכבד מחיי האדם. דבר זה נכון במיוחד בתרבות יפן, שבה קנתה לה אחיזה מסורת עתיקת יומין של כתיבת שיר לפני המוות. בספר זה לוקטו ממקורות יפניים מאות שירים כאלה, רבים מהם מלווים בפרטים על המשורר, על הנסיבות שבהן כתב את שיר המוות ועל אופן מותו. כשירים, שירי המוות הם חלק בלתי נפרד מן המורשת הפיוטית של יפן, אשר יופיה כובש הלב כבר היה לשם דבר במערב. כשירי מוות, השירים משקפים תפיסות עולם של גברים ונשים מכל שכבות החברה היפנית, במשך למעלה מאלף שנים. הם חושפים לעינינו את שורש נשמתה של תרבות זו, אשר לרבים מאתנו עדיין היא חידה. חלקו הראשון של הספר מציג את שירתה של יפן, ובוחן את המסורת של כתיבת שיר שלפני המוות על רקע אמונות ותפיסות הקשורות למוות, משחר תרבותה של יפן ועד היום. בחלקו השני מבחר של כארבעים שירי מוות שנכתבו בידי נזירים בוהדיסטים מכת הזן. בחלקו השלישי אוסף של כשלוש מאות שירי הייקו קצרים, שמשוררים יפניים אמרו על סף מותם. פרופסור יואל הופמן סיים את לימודי התואר השלישי באוניברסיטת קיוטו ושהה שנים רבות ביפן. כיום הוא מלמד באוניברסיטת חיפה פילוסופיה וספרות של המזרח הרחוק. ספריו ומאמריו על זן בודהיזם ופילוסופיה משווה מזרח-מערב יצאו לאור בשפות שונות ? בארצות הברית, באירופה, בהודו וביפן. בעברית הופיעו בהוצאת מסדה ספריו ``קולות האדמה`` ? קטעים נבחרים מכתביו של החכם הסיני צ`ואנג-טסה, ו``לאן נעלמו הקולות`` ? סיפורי זן ושירי הייקו....

2.
וישנו עוד אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את שמו ושכחנו את מראהו. אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים. שהיה במרחק של גוף אדם מפני האדמה. שקרב ורחק. שהלילה כיסה עליו והיום האיר אותו ודברים מעין אלו. זהו האדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים. ועל כן אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים ומפני שאיננו זוכרים את שמו הגעגועים גדולים יותר מכפי שאפשר לומר. האדם הזה הולך אתנו בכל מקום ואלמלא הוא היינו מתים משברון הלב. ואם הדברים האלה נדמים למישהו כהתחכמות שיבחן את עצמו. האדם הזה הוא גם גיבורו של הספר שאנחנו כותבים עכשיו (ושל כל הספרים האחרים שכתבנו). אילו זכרנו אותו לא היינו צריכים לכתוב....

3.
4.
לעתים, דברי הסבר ופירוש יותר משהם מקרבים אותנו, עשויים הם להרחיקנו מלבו של ענין ולסבך עלינו את דעתנו. בני האדם נוהגים לנתק עצמם מן הדברים. את החלל הנוצר בינם לבין הדברים הם ממלאים במושגים, בתיאוריות, בעקרונות ובאמונות, וכך אנו עוסקים תדיר בחיפוש אחר הדברים המצויים אתנו מלכתחילה. כדי להבין אין אנו זקוקים לתחכום אלא לראייה צלולה ולשכל פשוט. ניטול בידינו מראה ונתבונן בפנינו מקרוב: זיפי הזקן, קמטי העור שבצידי העיניים, קצה האף... אין כל צורך לפזול לצדדים כדי להסביר את מראה פנינו באופן זה, זה או אחר, אחרי שנאמר בל מה שיכול להאמר עליהם, סיפורי זן ושירי הייקו, הם כמו פנינו במראה, בדיוק מה שהם. הם פשוטים בתכלית הפשטות, אך פשטות זו, ככל תתאמץ לכוון אליה, אתה מרחיק עצמך ממנה....

5.
תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כיסא והכיסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו....

6.
כשדוקטור דוב בהרות קיבל לידו את כתב היד של הספר הזה קרא מה שקרא ואמר, עצתי לו למחבר שישלח את חיבורו אל לייב גוטהרץ מחברו של הספר הידוע "תעצומות אופל" ואם חיבורו ייראה לידידי לייב (שבנתיים שינה שמו ללביא לב - טוב), יצרף אותו לארגון הסופרים ויראה שחיבורו יראה אור. ולייב גוטהרץ קרא גם הוא מה שקרא וחמתו בערה בו וחשב לעצמו "ליקוי המאורות" או "פני הדור כפני הכלב". ועוד חשב: "מה זה עלה על דעתו של ברל שהוא מפנה לכתובתי חיבורים שכאלה?" ואת ספר החיים של יוסף זילברמן תפר יוסף זילברמן בעצמו והסופר מצא אותו שלם, כמו החליפות של יוסף, ורק פה ושם נותרו חוטים. וכמו המחט אשר בידו של יוסף כך גם האיבר של גורנישט נכנס ויצא. ואפשר לקרוא אותו במטעמי המקרא. ומה פשרם של כל האירועים האלה? תנועות הרבה טובות מתנועה אחת, בין שתנועה זו באה מלמעלה למטה ובין שהיא באה מלמטה למעלה. אבל אם אין אדם יכול לנוע בתנועות הרבה שמאלה וימינה, מוטב שינוע בתנועות הרבה למעלה ולמטה ובלבד שלא ינוע בתנועה אחת....

7.
8.
בתמונה, שאותה צילם מישהו בסוף שנות הארבעים, עומדים על מדרגות האבן של מקדש, באי שיקוקו, אחד - עשר צליינים. האיש שעומד בשורה הראשונה ובידו כובע קש והאישה שעומדת שלישית מימין בשורה האחרונה - גנבים....

9.
כשתינוק נולד מישהו רושם שתינוק נולד. וכך רשומים שמותיהם של כל התינוקות (מלבד תינוקות שנולדו ברחוב או בשדה). לפעמים טועים ורושמים, למשל, "בריץ" במקום "פריץ". לפעמים אדם אומר ששמו "פריץ" אבל לא מאמינים לו. מכל מקום, לפני שברנהרט נולד הוא היה בתוך עור דק, כעין כיס, בבטנה של אמו קלרה. הוא עלה וירד וקלרה אמרה "התינוק זז" (היא עוד לא ידעה ששמו יהיה ברנהרט"). אסור להתחכם בדברים שכאלה. איבריו של ברנהרט נתרקמו לאט לאט (הוא לא נוצר בבת אחת) עד שהיה לתינוק שלם. יתרה מזאת, בתוכו מצוי עוד תינוק ובתוך התינוק הזה מצוי עוד תינוק וכך עד אין סוף. אבל בני האדם (שנפעלים בכוחה של השגרה), כיוון שראו שגם צורתו של גוסטב דומה לצורת תינוק, סברו שהוא תינוק. ולכן, כשגוסטב זחל על רצפת העץ, איש לא שאל את עצמו למה הוא (כלומר גוסטב) קרוב כל כך לקרום האדמה....

10.
אני יודעת איך אפשר לעבור את המרחק הזה. בקידוש הלבנה. אתה ואני נביט אל הגוף הלבן העגול וקוי העיניים שלנו יפגשו בקודקוד הירחי, על המראה הזאת שמשקפת את השמש....

11.
אנחנו רואים יונה וחושבים על המלים צלם אנוש. הרוח היא חידה וגם הרוח שנושבת בין הבתים בסוף דצמבר. עוד מעט אנחנו מתים ובכל זאת אנחנו ממלאים את חלונות הראוה (מאחורי זכוכיות גדולות) באינספור חפצים. מה שקוראים מכונית עומד וזז עומד וזז ואסור לצעוק. כבר אין לנו אמהות או שהן שקנו מאוד והן יוצאות כמו דחלילים מן הפתחים האחוריים של מוניות. בבתי הקולנוע אנחנו רואים ספורים אחרים ואנחנו שוכחים שאנחנו יוצאי רומניה. פה ושם אנחנו מתים וטומנים את גופותינו באדמה ואנחנו חוזרים מבתי הקברות ומרתיחים מים בקומקומים שלנו. מי ששותה תה שותה תה ומי ששותה קפה שותה קפה ברחובות שאנחנו נותהים להם שמות כמו אבן גבירול. כוחות גדולים יותר מכוחה של הספרות מניעים אותנו. למשל כוחה של האלף שהיא אנחנו כל אחד לבדו וההא שהיא חמש האצבעות והבית כשאנחנו בעולם הזה וחמש האצבעות (ההא האחרונה) נוגעות בנו....

12.
פתאום בתיה בוערת כמו הסנה האלהי. אני הסנה (היא אומרת לעצמה) עם הצפורניים ועם הבשר שמתחת לציפורניים ועם השיער שערף ברוח ואי אפשר לעצור אותו בסיכות ותחתוני המשי שאפשר להשליך לתקרה שקוראים לי וקוראים לי מתוך האויר חלב ומים ואש ועפר וכל אלבומי התמונות שאמרו לי חיכי ומשהו נכנס בי עד לדפנות הפנימיים קדוש קדוש קדוש קדוש והיא הולכת עד למקומו של יהואחים אצל הזכוכית שפונה לשער הלבנון ואומרת בוא....

13.
לכל סוס קשור חוט ובסופו המלה סוס. לכל חוט קשור חוט ובסופו המלה חוט. ...

14.
ב-1971 או 1972 ישבתי בחדרו של פרופסור סֵיזָן יָנָגִידָה באוניברסיטה הזן בודהיסטית שבקיוטו, יחד עם תלמידי הסמינר שלו, ולגמתי תה מר. "כל אותם קוֹאַנִים" (חידות זן), שאלתי אותו, "יש להם תשובה במפגש שבין חכם הזן לנזיר. אלא שהנזיר נשבע שלא יגלה לאיש את התשובות האלה. האם מעולם לא הוּפרה השבועה הזאת?". "הוּפרה", ענה פרופסור יָנָגִידָה, "ישנו הספר השחור". "מהו הספר השחור?", שאלתי. אבל הוא סירב להשיב. שאלתי סוחר שמתמחה בכתבים בודהיסטיים על "הספר השחור שיש בו תשובות לחידות של חכמי הזן". הוא השיג עותק אחד תמורת סכום שהיה שווה אז, אני חושב, להוצאות המחיה של משפחתי לחודש שלם. הספר היה אכן שחור והיו בו התשובות ה"סודיות" לחידות זן כפי שנהגו במנזרי יפן (של כת רִינְזַאי) מאז סוף המאה ה-18. רובו הגדול של הספר הזה מובא כאן בתרגום לעברית. מאז חלפו כמעט ארבעים שנה ואני עדיין סבור שבדברי ימי ההגות, במזרח ובמערב, זן בודהיזם הוא אחד מהיפים שבניסיונותיו של האדם להבין משהו. שלא כמו בפילוסופיה המערבית יש בזן תנועה. יריקה. שיר. מה לא? אבל מי שמרחיק עד סין או עד יפן כדי להבין את הדברים האלה דומה לאדם שמבקש להשתיק את צליל קולו בצעקה. יואל הופמן...

15.
ספר על מפגש בין מערב למזרח. הכתוב בדרכו המיוחדת של יואל הופמן: "זו הגזוזטרה שעליה ישב אבי הגדול ושלח את ידו כמו נפוליאון שמשקיף על שדה המערכה אל הכפרים חיריה וסקיה ואמר לי בקולו שכל כולו בצדה הימיני של הבריאה, ואני הייתי אז ילד, "דורט איסט ארבין" (שם ארץ ערב)" מספריו הקודמים של הופמן: "ברנהרט", "מה שלומך דולורס", "גוטפרשה", "כריסטוס של הדגים"....

16.
17.
סדרת עם הספר - פרוזה ישראלית מגישה לקוראים הישראלים את מיטב הספרים מן השורה הראשונה בישראל, עמודי התווך של הספרות העברית המודרנית שהבית הישראלי אינו שלם בלעדיהם. מדור הפלמ"ח ועד שנות האלפיים: הסופרים והספרים בסדרה מייצגים קשת רחבה של תקופות, הלכי רוח ונקודות מבט, ומבטאים את עושרה ואת רבגוניותה של הספרות הנכתבת בישראל בפרט ושל החברה הישראלית בכלל. אלה הם הספרים שעיצבו ועודם מעצבים את ההוויה הישראלית, את השפה ורבדיה, את הזיכרון המשותף ואת התרבות העברית של ימינו. סדרת עם הספר - פרוזה ישראלית רואה אור לרגל 70 שנה לידיעות אחרונות....

18.
19.

כשבאתי לדרג את הספר גיליתי שכבר קראתי אותו בעבר ונתתי לו שלושה כוכבים, לא מבינה איך. האיש משורר ופילוסוף, האמת שצריך לקרוא אותו לאט כי הש... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
התרגום עצמו כנראה ראוי (בהתבסס על חלק מהקואנים [Kōan] ששמעתי ממקורות אחרים). אבל הפרשנויות שיואל נותן להם - זה פשוט חוטא למטרה. אלן ווטס אמר:... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
הספר הזה יצא לראשונה ב-1991, ב-2011 הוא יצא שוב בסדרת עם הספר המגישה לקוראים הישראלים את מיטב הספרים מן השורה הראשונה בישראל, לטענתם אלו עמודי ... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
אוטוביוגרפיה שממחישה כיצד הפואטיקה הייחודית של הופמן נובעת מראיית עולם פילוסופית. החיים מוצגים כאן כפי שהופמן, כנראה, תופס אותם. ככאלו שמ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
אחד הספרים המיוחדים, הנפלאים והמרגשים ביותר בספרות העברית. במיוחד הנובלה "קצכן".... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
ספר חביב, נחמד, מענין אבל בעיקר אחר. יואל הופמן לקח את הכתיבה ואת הספר למקום ששום ספר אחר שקראתי, ויש אלפים כאלו, לא היה בו. חווית קריאה ותענ... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ