ביקורת ספרותית על יצירת המופת - הספריה החדשה # מאת אנה אנקוויסט
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 30 במאי, 2013
ע"י סוריקטה


אני לא בוכה כשאני קוראת. כמעט שלא. לפעמים, לעיתים נדירות, אני מוצאת את עצמי עצובה מאד, עצב לא רגיל, בלי שום סיבה, כזה שמשתלט על החיים, ואז אני בודקת מה קראתי בימים שקדמו למצב הרוח הזה. לאחרונה זה קרה לי אחרי אתמול של אגוטה קריסטוף. אבל זה קרה כמה ימים אחרי שהוא נגמר. בלעדיו. הפעם הקודמת בה בכיתי ממש במהלך הקריאה היתה לפני למעלה מעשר שנים, עם אלה תולדות. אני חושבת שבספרים, כמו באנשים, אני נוהגת זהירות, בוחנת לפני שאני מאפשרת מידה רבה של קרבה. אני כאילו מתנה את ההשתתפות שלי ביצירה של אותו מרחב אינטימי שביני לבין הספר בכך שגם הוא, הסופר, ישים שם את עצמו. לא את החלקים היפים שלו, אלה שאפשר להשוויץ בהם, אלא את אלה שהוא לא רוצה להראות, אלה שהוא מראה רק כי אין ברירה, כי קשה איתם לבד, כי לא הכל אפשר לברר בשתי עיניים.

כמה בכיתי. אנה אנקוויסט שמה הכל על השולחן בספר מאד אינטימי. זה סיפור על אנשים. על שלושה ימים בחייה של משפחה חולה אחת, במהלכם מתפתחת היכרות עמוקה מאד שלנו, הקוראים, עם כל אחד מבני המשפחה הזאת. אף אחד לא מקבל הנחות במהלך ההיכרות הזאת. הכאבים נחשפים עד שממש אפשר לראות אותם, בטח להרגיש, המניעים של כל אחד מהאנשים האלה, אלה שהוא עצמו מבין וגם אלה שלא, מתבררים אט אט, הזכרונות מהדהדים. וזה כתוב היטב, בסוג של ריחוק שדווקא מייצר קרבה ובקצב שהולך ומתגבר ככל שמתקדמים.

הנושאים שהספר מעלה רבים. כולם במישור היחסים בין בני אדם, בעיקר יחסים בתוך המשפחה. בשבילי, הנושא המשמעותי ביותר היה התמודדות עם אובדן. כל מיני סוגים של אובדן, בכל מיני נקודות זמן בחיים, התעמתות, הדחקה, כשהתיאור הוא מאד אותנטי ומעורר לעיתים הזדהות רבה, לעיתים חמלה, אף פעם לא אדישות. מעבר לכך, הוא עוסק בילדים ובהורים, בהשפעה (המכרעת, לעיתים הרסנית) של הורים על הילדים שלהם, מערכת הציפיות שיש בקשר הזה, התפקידים שמיוחסים לבני המשפחה. היכולת לייצר סיפור שיש בו היגדים מאד משמעותיים ביחס לנושאים האלה מאד מרשימה. יחד עם זה, לי הפריעה במקומות מסויימים, לא רבים, פרשנות יתר. זה קצת הרגיז אותי. הייתי מעדיפה שהיא רק תספר, כי היא מספרת נפלא ולזה האמנתי. ממש האמנתי. עם פרשנות, לעומת זאת, אפשר להתווכח.

"דגי הזהב זללו את הילדים שלהם." ככה זה מתחיל.
43 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סוריקטה (לפני 12 שנים)
טופי, את כנראה צודקת. הוא בהחלט עורר בי מידה לא מבוטלת של הזדהות.
טופי (לפני 12 שנים)
התרגשות ואמפטיה הם עדות לקשר עם נושא הסיפור..הרגשתך מובנת לאחר קריאת הספר
איקי טרבולסקי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
מוזר במשמעות של מיוחד או יוצא דופן. בחירת מילים גרועה שלי. לא התכוונתי שיתווסף למשפט כל המטען השלילי המתלווה למילה מוזר במשמעותה הנפוצה.

ההסבר שהוספת לבחירה במילה רק מוסיף לקסם שמשפט הפתיחה מהלך עלי. אני אנסה להשיג את הספר.
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה iki1221. זללו. בטח זללו. טרפו חדור כוונה. אני חושבת שהמילה נבחרה בקפידה, כאילו באה לומר שאנחנו פוגעים בילדים שלנו בדיוק כמו שאמרת, באופן כמעט יומיומי, ללא כל כוונה.
איקי טרבולסקי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת נהדרת משפט הפתיחה של הספר ממש מוזר בעיני. זללו?? נשמע כל כך יומיומי, היה ניתן לצפות שטרפו ימצא עצמו מופיע במשפט כזה. בחירה מעניינת של מילות פתיחה לספר שבהחלט נראה מושך לקריאה.

בהקשר של בכי בספרים, דווקא אלה תולדות לא הוביל אותי לידי דמעות. צ'כוב הוא המוביל באיסוף דמעותיי. לדעתי יש לו מספיק מהן בביתו שבשמיים כדי לפרנס את צרכי המים של עיר קטנה. בכל סיפור שלו, קצר ככל שיהיה, הוא מצליח להביא אותי לסף בכי לכל הפחות.
ריימונד קארבר, עם העצב הפשוט והאנושי המופיע בספריו, מחזיק במקום השני ברשימת ה"מבכים" (שזה גורמים לבכי, יש מילה כזו?) שלי.

ככלל אני מוצא עצמי בוכה ומתרגש הרבה יותר מהעצב המינורי והפשוט, שלא נובע מטרגדיות, אלא מן הקשיים והעצבונות של הבאנלי והשגרתי.
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אוהבת לקרוא, תודה.
אוהבת לקרוא (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
מצטרפת למועדון הבוכים מ"אלה תולדות"... ביקורת מקסימה!
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה שין שין
שין שין (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
מרגש ומסקרן.
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה בלו-בלו.
בלו-בלו (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מקסימה!
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה חני.
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אם כך, דושקה, הכיני את הממחטות.
חני (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
עם הכתיבה שלך אי אפשר להתווכח..היא יפה מאוד.החלקים שבהם הסופר חושף את חוסר המושלמות של החיים האלו הם חלקים בספר שאז מבינים אם הסופר "עובד עלינו" או שהוא בא מתוך מקום אמיתי! עובדה שהתרגשת עד דמעות..מקווה שהאפיזודה עברה למרות שצריך גם לעצב לתת מקום.תודה.
אפרתי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
עם הכורסה הסגולה? טוב, תקבלי אצלי תמונה אישית במייל.
נתי ק. (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אפרתי, אצלי את עדיין עם אותה תמונה:-(
dushka (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
משום מה לא נמשכתי לקרוא את הספר הזה אבל סיקרנת אותי אם כי בלוטת הדמעות שלי לא זקוקה לעידוד, או כמאמר סבתא שלי- רק אומרים לה משהו והיא בוכה.
אפרתי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
יש רק בעייה אחת. הפורמט לא מתאים. לכן הציור שהוא לרוחב מוצג קטן וקטוע באמצעו. ולמי שלא מצליח לקרוא מה כתוב, אני אעלה את הטקסט אחרי הצהריים, כשאראה את הציור מול העיניים.
אפרתי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
כן, זהו ציור שלי, זהו ניצול ציני של סימניה כקיר של גלריה. אחרי שתתרגלו לזה (או אולי תרכשו את הציור המקורי) אעלה ציור אחר.
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה, עולם-נפלא-נורא
עולם (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת יפה: מדוייקת מאד ורגישה.
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
cujo, כן, גם צוחקת, בעיקר כשלא צריך.
חמדת (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אפרתי -מזל טוב ,שינית את תמונת הזיהוי שלך .
חמדת (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
השבחים תמיד לביקורות . באשר לאי הסכמה -עם הכותב יש מספיק מקום לכתוב את המחלוקות בריבוע . ואני אכן מקווה שסוריקטה-גם צוחקת מספרים .זה אחד הדברים הכיפיים בקריאה .
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אלון, תודה על ההמלצה. מבטיחה לקרוא. לא מבטיחה לבכות.
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
נצחיה, תודה על המחמאות. לסוגיית הלייקים, בביקורת ישנה בדרך כלל גם הבעת עמדה וכשאתה לא מסכים עם העמדה, גם אם אתה אוהב את איך שהיא כתובה, לא תמיד אתה רוצה להגיד שאתה אוהב את זה. אני מניחה שזו גם שאלה של עד כמה זה מפריע לך, וגם באיזה מצב של רצינות אתה נמצא. לפחות ככה זה אצלי.
סוריקטה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה אפרתי, תודה קורא כמעט הכל, תודה חמדת. נתי, תודה ומזל טוב.
cujo (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אהבתי מאוד את הביקורת ונשאלת השאלה האם את צוחקת מספרים?
yaelhar (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
מסכימה עם נתי ק. הלייק שלי הוא לביקורת.
אפרתי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
השבח הוא אכן לביקורת. ולא להתאמה לדעתי על הספר.
נתי ק. (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
נצחיה, בעיניי הלייק הוא רק לביקורת. את הספר את מדרגת בכוכבים, לא?
אלון דה אלפרט (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תקראי את "אשמת הכוכבים". התייפחות מסויימת מובטחת
נצחיה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
עכשיו השאלה היא אם לסמן "אהבתי" או לא. את כותבת מקסים, עשיר, נוגע ללב ומרגש. לצערי הרב אני לא יכולה לומר אותו דבר על הגברת אנקוויסט. לא הצלחתי לקרוא אף אחד מספריה.
חמדת (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אהבתי .
נתי ק. (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
סוריקטה, ביקורת מרגשת מאוד! וקורא, אחרי שקראתי את העמודים האחרונים של "אלה תולדות" הסתובבתי עם עיניים נפוחות שבוע
קורא כמעט הכול (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
גם אני בכיתי באלה תולדות, וכמעט שבכיתי בביקורת שלך.
אחת הטובות,
הסכמתי עם כמעט כל מילה...
אפרתי (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת נהדרת.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ