ביקורת ספרותית על יצירת המופת - הספריה החדשה # מאת אנה אנקוויסט
ספר טוב

---

עוד לפני שגרתי בהולנד, ביקרתי שם מייד לאחר שרותי הצבאי, את משפחתו של חברי בכפר.
סבא וסבתא, אבא ואמא, שני אחים ורועה גרמני מאיים (שדווקא חיבב אותי כי נביחותיו לא עשו עלי רושם מיוחד)
ליד הקוטג׳ הקטן עמד אסם ובה דרו כמה כבשים, פרה אחת וכלוב גדול של ארנבות.

יום לפני חזרתי לישראל, הוזמנו לארוחת ערב אצל סבו וסבתו שהיו מסוקרנים להכיר את חברתו של נכדם.
אני כולי מתרגשת מההזמנה והמעמד, כף ידי נתונה בכף ידו החמה של בעלי לעתיד, מסובה אל השולחן ומנסה להבין את השפה המקומית, מחייכת בביישנות-מה ותוהה אם
מבינים הם מעט אנגלית. הסבתא מגישה את המנה הראשונה: מרק תפ״א ואני שכל חיי ניחנתי בתיאבון בריא, לועסת באמביציה ומתענגת על הטעם הפשוט והנפלא.
הסב, גבוה ובעל מבנה גוף חזק, עיניו כחולות כפלדה משוחח עם בנו (אביו של חברי) ומגניב אלי מידי פעם איזה מבט מסוקרן, כאילו תוהה על קנקני. לאחר סיום המנה הראשונה הוא ניגש אלי בנחישות, כף ידו החזקה מתהדקת על שלי וזורק שלושה משפטים קצרים לפרטנר שלי שמחליף צבעים, לא מספיק לענות והופ, אני נלקחת מהחדר כולי תמיהה וסקרנות.
הוא מובילני לאסם, משחרר את כף ידי הכואבת (הוא אשכרה עשה לי סימנים!) ומשוחח איתי בהולנדית ערה, כאילו למדתי את השפה בבייצפר וקיבלתי 100 בבגרות.
הגענו לכלוב הארנבות. שם בקשני האיש באמצעות תנועות ידיים לבחור ארנבת כרצוני. התרגשתי מהמחווה ובמוחי אני מנסה לחשוב כיצד אני מטיסה את גוש הפרווה המתוק הזה חזרה לישראל. בוודאי אצטרך רשיונות מיוחדים וכלוב שבוודאי אהיה מחויבת לרכוש.

הוא שולף את הארנבת שבחרתי במיומנות מכלובה, אוחז באוזניה הארוכות ומוסר לי אותה.
בעודי מתענגת על חום פרוותה ומקרבת את אפה הרוטט אל אפי, הוציא הסב אלה יש מאין, עקר את הקטנה מזרועותי ובשתי מהלומות מדוייקות על ראשה הביא לחיסולה הסופי.
ההלם היה כה עצום שמה שקרה לאחר מכן אני זוכרת ממש במעורפל.
אך בעיקר זכורה לי צרחה וקיא צהבהב, שאריות מרק התפודים שהקאתי על הקש הרך.

אל הכפר ההוא מעולם לא חזרתי.
הסב מת זה מכבר ולא הרבה אחריו גם אשתו.
נישאתי לחברי שנים אחר כך ועברתי להולנד הרבה אחרי מותם.

לאחר התקרית חזרנו לדירתו הקטנה של אהובי באמסטרדם ושם ניסה להסביר לי את הכבוד הגדול שרכש לי סבו בנותנו לי לבחור את ארוחת הערב.
אחרי שנים של התבוננות, למידת השפה ומגורים במחיצתם יכולה אני לומר בבטחון שאין עם שורד, חזק וארצי יותר מהם.
הזעזוע הראשוני מההתנהגות הכביכול ברברית של הסב התחלף ברבות השנים לכבוד והערכה; הם חרוצים ויודעים לבחור את מסלולם ולהתמיד בו על אף הקשיים
נאמנים, מסורתיים ולעולם לא יעמידו פנים, אהבתם עיקשת אך אינה חונקת, מגוננת אך אינה רכה והרגשות שנראה כאילו קפאו במסעותיהם למושבות רחוקות, מבעבעים ללא הפסק מתחת לפני השטח.
יצירת המופת של אנה אנקוויסט הינו שיר הלל לאנשים היפים האלו; רצון להראותם במלוא יופים, כיעורם, כעסם (והאמינו לי כשהוא בלתי נשלט זה כמו להיות נוכח למול דרקון המתיז גיצי אש על ראשך) ואבלם המתמשך.
הסופרת מיטיבה לתאר את רגשותיהם של גיבוריה באמצעות תיאורי טבע ומטבעות לשון מעולם המוסיקה שלעיתים היו חדשים עבורי
אך עדיין בזכותם ניתן לזהות את הלך רוחם של הנפשות הפועלות.
ממש כמו סבו של חברי, היא לפתה את ליבי וזעזעה אותו במכות חשמל לאורך כל העלילה, מקפידה לתת לי אתנחתא מידי פעם על מנת להספיג את הדמעות בטישו ושוב מורידה אותי ביגון שאולה.
אין בכוונתי לחשוף את הדמויות ועמוד השדרה של הסיפור אך ברצוני לציין שלקוראים רגישים תהיה בעיה עם תוכנו.
להולנדי המצוי אין רחמים עצמיים לעטוף את עצמו וללא רחמים ייתכן וקל יותר להתאכזר לקורא.

אך אני אוהבת את המשקה שלי, סטרייט.
ללא ממתיקים, מטריות מנייר צבעוני או דובדבנים לעיטור.
ככה הם החיים האמיתים וכך צריך להיכתב סיפור.

מהלב.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על יצירת המופת - הספריה החדשה #