ביקורת ספרותית על אמן של העולם הצף (מהדורה מחודשת) מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר טוב

---

אפתח ואומר שזהו הספר היפני הראשון שקראתי.
כן,קראתם נכון.
זה לא שלא שמעתי על אישיגורו,ועל מורקמי,אבל איכשהו...רק עכשיו קראתי ספר יפני.
ואציין,שאהבתי את הספר הזה.
קודם כל,השם שלו.
רק השם עושה חשק לקרוא את הספר (ולא הכריכה האחורית שמוסרת מידע משעמם במיוחד),רק כדי לגלות מה זה בכלל אומר "אמן של העולם הצף".
הספר גם כתוב במין...סוריאליזם,או אקסצנטריות.
המספר קופץ בין הרבה אירועים,קצת כאילו הוא לוקה בהפרעות קשב וריכוז.
אבל באורח משונה,זה לא פוגם בקריאה,אלא דווקא הופך אותה לחוויה יותר חיובית.
רק באמצע הספר מבינים מה הכוונה "אמן של העולם הצף".
בתקופת המלחמה ביפן,היה הלך רוח שטען שעל האמנים לצייר דברים שחשובים לאומה היפנית ולקידומה,ולא להיות עסוקים וציור פריחות דובדבן.
וכל הספר עוסק בשאלה האם האמנים האלו,שעכשיו הם מבוגרים,צריכים "לשלם" על המעשים שהם עשו,שלכאורה דירבנו יותר את המלחמה.
אז בתור ספר יפני ראשון,אני מכתיר אותו כהצלחה מסחררת.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על אמן של העולם הצף (מהדורה מחודשת)