ביקורת ספרותית על אמן של העולם הצף (מהדורה מחודשת) מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר טוב

---

הספר הוא ספר שאין עוררין בכלל אם הוא יפני. ספרים של סופרים יפנים גם כאלה שכבר עזבו וגרים בבריטניה עדיין בליבם יפנים. ולמה הייחודיות והמיוחדות? כי יש פה חיסכון במילים, יש פה איפוק במשפטים. לא יורים מילים אלא שוקלים אותם . וגם הצורה שהמילים נאמרות זה במליציות. ככה בלי להרגיש על הדרך עוקפים את התרבות שגדלנו עליה ופתאום רואים ובעיקר מרגישים שיח אחר שאין כמותו. לא בביישנות או בקמצנות אלא בגדולה. שיח הפינג פונג הוא שונה לחלוטין. במקום לשאול "למה מתכוון המשורר" בפנייה כזו או אחרת. במקום פשוט לשאול את אדם שמולך למה התכוון? לא אומרים כלום אלא חושבים על זה לעומק, מנסים להבין, כשמגיעים לתובנה/מסקנה מוכיחים על ידי מעשה או המחשה את טעותו של אותו אדם שהניח משהו לא נכון. גורמים לו להבין ולעמוד על טעותו בדרך תיאטרלית משהו. לא אומרים לא היית בסדר. או טעות בדבריך. הכל ברמזים. הרי גברים תמיד אומרים לנשים שלהם: " מה אני קורא בקפה או בטלפתיה, למה אני צריך לנחש למה את מתכוונת" . ביפן כנראה שזו דרך חיים, משחקי ניחושים כל החיים! האיפוק הזה יכול להרוג גם צב.

********************************

יפן התמוטטה לאחר הפצצה, בניינים הרוסים ברובעים רבים . תקומה והתחדשות על זה הסיפור. על נאמנות ליפן כל אחד בדרך שלו . העלילה מסופרת מנקודת מבטו של "אמן העולם הצף", אונו הימר על הכל, עזב את המורה הרוחני וסיכן הכל כדי להתעלות מעל הבינוני, לפעמים בחיים צריך לפעול לפי צו האמונה ללכת בדרך שלך.
אונו היה צייר, סבא, אבא. הוא היה אמן בין הטובים של זמנו. העולם הצף הוא העולם של חיי תענוגות בידור ושתייה. בתי התה הרבים שימשו קרקע פורייה כרקע לציורים של האמנים. הגיישות סיפקו מודלים לסדרות הדפסי עץ שהיו פופולריות. יש פה בספר הרבה תיאורים של משיחות מכחול ואמנות.
"האמת היא שכיום יפן נראית לפעמים כמו ילד קטן שלומד ממבוגר זר לו"
חלק גדול מהסיפור הוא על אנשים שמתנגדים לאמריקניזציה, ( כמובן זה נאמר ברמיזות כאלה או אחרות) . חלקם עשו מה שעשו כדי לשרוד אחרי האטום. הסיפור הוא על עקרונות , על מעמדות בחברה היפנית כדרך חיים. על כך שמשפחה שמכבדת את עצמה שולחת בלש כדי לחקור אילן יוחסין לפני נישואין או אפילו רכישת בית. המשפחה ומאיפה באת ומי חבריך הם הכל. לפי פרמטרים אילו אדם נקבע ביפן לזכות או חובה. על פי היוחסין יודעים איך להגדיר אדם ולהתייחס אליו. אולי זה סוג של מרובעות לדעתי. הרי אם חוקרים "שלדים בארונות" אי אפשר להיות מופתעים מכלום. העלילה נותנת במה נכבדה לנושא של ירושות אופי שאנחנו מפתחים וממי ירשנו אותם. מורה ביפן או מדריך רוחני הוא אפילו יותר מהורה. אדם שמעריצים כמורה דרך לחיים יכול לנתב את החיים לדרך שונה לגמרי ממה שהורה מעצב .

ספר שלא מקפיץ את הלב אך בשקט שבו הוא יוצר עניין בתרבותה של יפן . הקצב הוא יפני למי שקצב איטי מדי יכול לעשות התקף לב אז להימנע בהחלט.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על אמן של העולם הצף (מהדורה מחודשת)