ביקורת ספרותית על אמן של העולם הצף (מהדורה מחודשת) מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר מעולה

---

הספר הזה הקסים אותי. אפשר שרציתי להיות מוקסם והסופר לא נאלץ לטרוח הרבה כדי לרכוש את התפעלותי. הספר הזה מתנהל בקצב היחודי לו: איטי, מהורהר, לא תזזיתי. הוא חושף בפני הקורא עולם אקזוטי העובר תמורות מפליגות עת ישן עם חדש חוברים כדי ליצור את יפן המודרנית. דרך הגיבור אוג'י, צייר מפורסם, אב לשתי בנות וסב לנכד איצ'ירו, אנו נחשפים לא רק לפלישת רעיונות חדשים - הן בתחום הכלכלי והן בתחום התרבותי (פופאי), אלא גם לחשבון נפש נוקב של הגיבור - עם עברו בפרט ועם התמודדות האחרים עם אותו עבר בכלל. ההתמודדות הזאת, שאינה בהכרח מעסיקה את הסובבים אותו, מעלה תהיות עמוקות יותר על מקומה של האמנות בחברה - האם היא רק אמנות תיאור היופי או שמא עליה להתגייס לצרכים חברתיים/לאומיים. אם האמן בוחר בדרך השניה, האם הוא משפיע על גורל האומה. אם כשל בבחירתו האם הוא נושא באחריות לתוצאות כמו גנרל או מדינאי? ומעל לכל השאלות הללו מרחפת שאלת-על: האם היותו בצד המפסיד במלחמה הופך את הפטריוטיות שלו לנחותה מוסרית לעומת זו של הצד המנצח? כלום אין מדובר כאן בהתנגשות בין פטריוטים שלנאמנותם לארצם יש ערך שווה מבחינה מוסרית? אישיגורו משאיר את השאלות הללו פתוחות - הרי התחבטויותיו של הגיבור אינן משפיעות על מהלך החיים - הדורות הצעירים מביטים קדימה בתקווה. אנו הקוראים נותרים עם השאלות המעניינות הללו.
אהבתי במיוחד את מבנה הסיפור - מעברים חלקים ומרתקים בין הווה לעבר בדרך שבה משאו המוסרי של הגיבור נחשף אט-אט כמו קילוף בצל (להבדיל מספרו היומרני של גינתר גראס). נהניתי מהדיאלוגים בין הגיבורים - אמנות הדיבור היפני - הנימוס המופלג והאסתטיקה המדהימה מהווים ניגוד מרענן להוויה המזרח-תיכונית הרועשת והישירה.
פחות אהבתי את הסוף - הוא בסדר, אך ציפיתי ליותר מאשר סוף בנאלי למדי.

הדירוג: ספר מעולה בזכות האווירה הקסומה, סיפור מעניין וכתוב היטב והשילוב בין עלילה המתנהלת לכאורה על מי מנוחות לבין עיסוק בשאלות מוסריות מהמעלה הראשונה.

השורה התחתונה: סיפור מעניין וציורי כמו אמנות יפנית במיטבה. מעורר מחשבות ולא מתיימר לספק תשובות. מומלץ בחום - לא רק לאוהבי יפן ותרבותה.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על אמן של העולם הצף (מהדורה מחודשת)