ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה

---

את הספר הזה התחלתיי ביום חמישי, וסיימתי בחמישי. מייד אחריי שגמעתי במהירות את ״חייבים לדבר על קווין״.
רציתי לכתוב על הספר ביקורת, סיפור, משהו.
ואני עדיין לא יודעת אם הביקורת התמהמה מעצלנות שנבעה מזה שאני תקועה עם אייפון אידיוט וחסר תקנה, או מהעובדה שפשוט אין מילים.

אני אתחיל עם קצת אופטימיות.
איך הכרתי את הספר? הביקורת של סקיי, כאב שאי אפשר לתאר. ואובססיביות שתקפה אותי לגביי הספר.
השתמשתי ביכולותיי המיוחדות כדי לגרום להיימיטץ׳ לקנות את הספר.
היינו בקניון וסיפרתי לה שראיתי בסטימצקי בקומה למטה את הספר תיכון לילה 2, תוך התחבטות גדולה לגבי השם (״הממ, זה תיכון לילה, כיתת לילה, או שאולי מרק לילה? מי יודע, אוף״).
וביכולתי הקסומות גרמתי לה לקנות (בעזרת האשראי של אבא שלה) שלושה ספרים שאני מאוד מאוד מאוד רוצה על המדף, ביניהם תיכון לילה 2.
אבל עשיתי לה טובה, הם ספרים טובים!!
הבעיה היחידה ששכחתי לקחת ספר אחד.
והיא שכחה להביא לי ספר מסכן במשך שלושה ימים.
שלושה!!
הייתי המיואש באדם.
ואז היא הביא לי את הספר!!! והוהוהווווו וכאלה.

הבעיה היא, שעכשיו, שאני רוצה להיות רצינית אחרי שסידרתי לעצמי תסריט בראש, הכל פשוט נמחק ונתקעתי בבלאקאאוט. אני רוצה לומר ולספר... אבל אני מרוקנת.
אני אנסה לשחזר את התסריט.
הספר הזה... זה לא ספר. זאת שלמות, יצירת אומנות צרופה שמלאה בכאב, כנות, עצבות, אכזריות וכתיבה שנותנת לכל זה ממד אחר.
הספר הזה עבר לפן אחר של אכזריות, שעוברת במהירות את זו של ״משחקי הרעב״; הוא נתן משמעות אחרת לכנות שלא תבייש את ״כריסטיאנה פ׳״; והכה עם המציאות בפני הקוראים בצורה דומה ליומנה של אנה פרנק.

הספר הזה מכה בפנינו עם המציאות של חולי הסרטן.
הכאב, העצבות, המוות הקרב, הנתק מהחברה, המועקה שבאה בעקבות ההתייחסות החיצונית שבאה מאנשים שלא מבינים במחלה, הקושי הכלכלי, הכאב שמלווה אותם כל רגע ורגע ולא מרפה לשנייה.
אבל הכי גרוע, לדעתי, זה המודעות הבהירה כל כך לגבי המוות.
אני זוכרת שלקראת סוף הספר, אחת הדמויות (ששמה יוסווה מחמת ספוילרים) ערכה לעצמה הלוויה מדומה וביקשה משני חבריה לכתוב לה הספדים. היא התייחסה בהומור ובקלילות לגביי המודעות למוות למרות שידעה שלא נשאר לה עוד זמן. ואז לאט לאט היא התדרדרה עד שלא נשאר ממנה כלום. היא בחרה הכל; את חלקת האדמה בה תיקבר, את ההלוויה, אבל לא יכלה להשפיע על המוות הקרוב ועל הצורות המחרידות של התדרדרות הבריאות שלה.

הספר הזה כואב. כואב וקשה.
אני לא ממש בטוחה איך לסיים את הביקורת, כפי שלא ידעתי איך להתחיל אותה, או איך להמשיך.
אני פשוט אומר דבר אחד.
התחלתי עם עיניים פעורות בתקווה לספר טוב, וכשסיימתי, התאהבתי בשלמות.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים