ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה

---

נתונים טכניים:
מחבר: גיון גרין
הוצאה לאור: הכורסא וידיעות אחרונות
תרגום: רנה ורבין
שנת הוצאה 2012
סה"כ עמודים:286

חוות דעת אישית:
על הכריכה של הספר כתובה הערה של טיים מגזין "קרוב מאוד לגאוני"... בשנייה הראשונה אתה חושב לעצמך: מה גאוני? מחלת הסרטן הארורה שכל יום קוטלת אנשים ומסלקת אותם מעולם החיים? למרות זאת הספר הזה מעולה ומומלץ בכל פה עם מספר אזהרות: זהו ספר קשה ועצוב ואם למי מהקוראים המתכננים לקרוא אותו יש לו רגישות, או הסתייגות לנושא זה שלא יקרא את הספר! חברים... כן כן הספר באמת " ג א ו נ י ".
ועכשיו קצת על הספר בנגיעות קלות: בעקבות עקשנות האם, הייזל (חולה בסרטן הריאות) הולכת לקבוצת תמיכה המכילה מאגר של נוער שחולה בסרטן מדרגות שונות. (הייזל לא רצתה להכיר אנשים ולבנות מערכות יחסים ולוא רק, כדי לא להכאיב לאנשים כאשר היא תעזוב אותם ותהפוך למלאך בשמיים).
במהלך אחד המפגשים הייזל מכירה את אוגוסטוס ווטרס שגם הוא חולה בסרטן העצמות .
עיקר הסיפור עוסק בזוג ובאהבתם שגורלם המשותף מחבר ביניהם. זהו רומן "מרענן" (אם אפשר לכתוב כך) אך ורק בגלל הגיל הצעיר. ג'ון גרין בוחן בצורה מאוד מבריקה ומאידך טרגית את החיים בצל המחלה.
הספר עשוי כקומדיה – טרגדיה ולכן לעיתים ישנם קטעי הומור מצחיקים ומאידך קטעים קשים. מי שמכניס קצת הומור הוא הסופר המסתורי. (ואן האוטן-הסופר שהייזל ואוגוסטוס פוגשים והוא מכניס קצת תיבול הומוריסטי ומאידך הרבה סימבוליקה).
לפני נסיעתה של הייזל לאמסטרדם היא מדברת אל ריאותיה: השפלתי מבט אל החזה שמתחת לחולצה שלי "אל תעשו בושות לחשתי לריאות שלי"... עמוד 122.
קשה להבין אין "אנשים צעירים" –נערים-נערות יכולים בצל המחלה הזו לחשוב בכלל על כתיבת הספד ועולם המוות. זה אמור להיות כל כך רחוק מהם? לא?
לטעימה נוספת למדגם משפטים שנתקלתי ונעצרתי כדי להרהר....
"אני לא חושב שאני אשרוד מספיק זמן כדי לכתוב את ההפסד שלך"... עמוד 220
"בכל אופן זה היה היום הטוב האחרון שהיה לי עם גאס, עד היום הטוב האחרון" .. עמוד 230
"הענקת לי נצח של ימים ספורים ואני אסירת תודה"... עמוד 237
"ללא כאב לא היינו יודעים שמחה מהי"... עמוד 248
אחד המשפטים שאני לוקחת איתי מהספר ושנעצרתי עליהם:
"הגיבורים האמיתיים בכל מקרה, הם לא האנשים שעושים דברים. הגיבורים האמיתיים הם האנשים שמבחינים בדברים, ששמים לב. האיש שהמציא את החיסון לאבעבועות השחורות לא באמת המציא משהו, הוא רק הבחין בכך שאנשים שנדבקו באבעבועות הבקר לא חוטפים אבעבועות שחורות"...
לסיכום זהו ספר מרגש ומקסים שנקרא בנשימה עצורה . הפרוזה הזו אוגרת בתוכה התחלה, חיים , אהבה, מוות וסוף. עד כמה שהנושא קשה, אני ממליצה עליו בחום ואם הייתי תסריטאית הייתי עושה מהספור הזה סרט.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים