• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מאת מייקל שייבון

הביקורת של גמדון

תמונה של גמדון
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מאת מייקל שייבון

הביקורת של גמדון

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של גמדון
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2011
סדרה:ספריה לעם #631
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
לנדן פארק-ליין
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 14 שנים

“אחרי הקריאה הראשונה הייתי די מאוכזב, הרגשתי ששייבון הלך רחוק מדי עם משפטיו המפותלים, וחצה את הכביש ל”

12/23
ביקורות על אבירי הדרך
הבאה
skylark
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

שלקחתי עימי את הספר הזה לחו"ל עשיתי זאת משתי סיבות:
הראשונה, משום שמדובר בספר קטן וקל משקל.
השניה, משום שלא חשבתי שהוא ייתפוס אותי באופן שלא ארצה להניחו מהיד.
הסיבה הראשונה צדקתי, בשניה נתבדתי.
מדובר בספר מקסים, זורם וקולח, בעל עלילה ודמויות יוצאות דופן, שלא מתיימר להיות דבר מלבד מה שהוא: סיפור הרפתקאות.

מעניין לקרוא את אחרית הדבר מאת המחבר לגבי שמו ה"אמיתי" של הספר, כשם שנחמד לראותו אותנו היהודים, לשם שינוי לא (רק) ירושלים מחוללים.

מיותר לציין שבמרבית נסיעתי נותרתי ללא חומר קריאה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של cujo
cujo
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של חלבי
חלבי
תמונה של קפה לאטה
קפה לאטה
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של Sinbad the Sailor
Sinbad the Sailor
6קוראים|גיל ממוצע60|50%נשים

על המבקרת

תמונה של גמדון

גמדון

חברה מזה 16 שנים
15 ביקורות•1 נבחרות•79 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של גמדון
גמדון
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות15
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה79
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת6מדע בדיוני ופנטזיה4מתח ריגול והרפתקאות1

דיון על הביקורת

1 תגובה
אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט•לפני 14 שנים

כש

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של גמדון

הקוסמים

הקוסמים

לב גרוסמן

כתבה בעיתון וראיון עם הסופר גרמו לי להבין שהספר הזה יהיה בדיוק בשבילי: בחורה שגדלה בילדות על הארי פוטר, שר הטבעות, נרניה, משחקי הכס וחבריהם ועדיין מאוד אוהבת אותם ולא תתנגד לקבל (סוף-סוף) את המכתב מהוגוורטס, למצוא טבעת קסמים ובכלל לאתר את הפתח הנכון לעולם האחר.

נתבדתי, ולא, אינני יכולה להמליץ על הספר לכל אלו שחולקים את חיבתי לפנטזיה.

עלילת הספר דומה במתכוון לספרי פנטזיה אחרים ועם אחדים היא מתכתבת במובהק, במעין ניסיון לפארודיה מעוותת או כתיבת "הסיפור האמיתי" של העלילות שלהם. אבל מלבד שעשוע קל בעת אזכורים של יצירות פנטזיה ומדע בדיוני הקיימות באמת בעולם שלנו, אין בכך כל עניין. הדימיון ליצירות ספרות אחרות גורם לספר בעיקר להרגיש ממוחזר מאוד, כמו כותבי פאנפיקשן ללא רעיונות מקוריים משלהם (ואני חלילה לא יוצאת נגד הפאנפיקשן - הם לא מעמידים פנים שהם משהו אחר!)

הספר מתיימר להיות מעין פנטזיה למבוגרים. אלא שהוא בעיקר מרגיש כמוו סרטי קולג' אמריקאי - תוספת סקס, סמים, קללות ואלכוהול לא הופכת ספר לבוגר יותר. לשם השוואה: גם במשחקי הכס (שיר של אש ושל קרח) יש סקס, אלכוהול, ניבולי פה ואלימות בשפע, אבל מה שהופך אותו לבוגר ומורכב זה העלילה המכילה פוליטיקה, דיון על מוסר, מניעים אינטרסנטיים ומתנגשים של דמויות (עגולות, יצוין), טשטוש בגבולות בין הטוב לרע באופן שמשקף את המציאות נאמנה ודילמות לגבי בחירת הדרך. לא הסקס.

הגיבור הראשי מסתובב לאורך כל הספר בתחושת ריקנות, שמהדהדת דרך עלילת הספר, וגורמת להרגשה שם הספר סובל מאותה התחושה. סצנות שאמורות להיות שיא המתח מדשדשות להן סתם כך כי המתח מעולם לא הספיק להיבנות ותשובות למסתורין שנשכח ונזנח אי שם במהלך הספר מגיעות ככה סתם ואין בהן שום ריגוש מכיוון שכבר נשכח במה מדובר, כי הנושא הוצג באופן כה שולי.

וכל זאת, מוביל לתחושת אכזבה אצל הקוראת (הזו, לפחות).

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גמדון
סנדמן - 1

סנדמן - 1

ניל גיימן

סנדמן, או כמו שאני מכנה אותו - "הדרך החדשה שלי לעשות הפסקות קצרות בעת למידה למבחנים" - הוא אחד מאותם ספרים הללו, שאני יודעת כבר מראש שאוהב.
אפילו שמדובר בקומיקס, צורה ספרותית שאני לא מתחברת אליה במיוחד. אז לכל אלו שהמילה קומיקס יוצרת בהם רתיעה - אל חשש אני אומרת! אין כאן גיבורי על בטייטס ששכחו שתחתונים זו הלבשה, ובכן, תחתונה. אין כאן עוד ועוד גיליונות וכרכים של סיפורים שאין להם סוף, כמו אופרת סבון. וזה בהחלט לא לילדים בלבד. יש כאן סיפור(ים) נפלא(ים), מורכב להדהים, דמויות עגולות ואמינות ולא חשוב פחות - יש סוף.

הסנדמן הוא בכלל לא גיבור על. הוא גם לא "מן", כי הוא לא אדם. ובכל הספרים, הוא נזכר בשם זה אולי פעמיים. שמו האמיתי הוא חלום, והכינוי בו הוא נזכר לרוב, הוא מורפיאוס. הוא הבן השלישי למשפחה הזויה וקצת דיספונקציונאלית הנקראת הנצחיים, וכל אחד משבעת בני המשפחה הוא התגלמות של רעיון.

אז מה כל כך מוצלח כאן? ראשית כל, הרעיון שמאחורי הסיפור. עצם קיומו של מורפיאוס נובע מכך שישנה ישות חיה ביקום המסוגלת לחלום. הוא לא אל המשתעשע בבני התמותה, הוא כאן כדי לשרת אותם. הוא דמות אניגמטית ומורכבת, ורחוק מאוד ממושלם. הוא עושה טעויות לרוב, הוא מתנהג לעיתים באגוצנטריות שמתאימה לבין חמש, אבל בסופו של דבר - הלב שלו במקום הנכון, הוא נדיב והוא מוכן לתקן את דרכיו אם מסתבר לו שנהג לא כשורה. כל זה, גרם לי להתאהב בו.

ואחר כך מגיע הביצוע המופלא. עלילת סיפורים מורכבים שנתוותה ע"י ניל גיימן וצוות המאיירים שלו. הסיפורים נעים על מנעד רחב, מהמסתורין והאימה אל הדרמה, והסגנון המשתנה תדיר, יחד עם סגנון ציור המשתנה מסיפור לסיפור, לא מותירים אף רגע משעמם.
היריעה הרחבה של עלילות ודמויות היא חלק נכבד מהכיף. לא פגשתי כל כך הרבה דמויות אקסנטריות (מגוון עצום של אלים) וכל כך הרבה דמויות שמרגישות אמיתיות (בני האדם), כבר הרבה זמן.
וככול שמתקדמים בספרים השונים, קצוות שונים (שבכלל לא חשבתם שהם קצוות) הולכים ומשתלבים זה בזה בצורה מפתיעה. דמויות שפוגשים פעם אחת מופיעות שוב, סיפור שנראה בתחילה תלוש משאר העלילה מוצא את מקומו בפאזל והעולם של הסנדמן רק הולך ומתרחב לו.

אני קראתי את שני הכרכים של הספר הראשון, שתורגמו לעברית. ואז רצתי למצוא את כל היתר, שבינתיים יש רק באנגלית.
למי שנהנה מהספר הראשון, שידע - הבאים טובים אפילו יותר. לדעתי האישית, האנגלית לא קשה במיוחד ופה ושם, כשיש מילה לא מובנת, תמיד אפשר להסתכל במילון.

לסיכום, למי אני ממליצה לקרוא את סנדמן? לאוהבי פנטזיה, לאוהבי עלילות מורכבות שדורשות חשיבה, למי שרוצה להתנסות במשהו אחר לגמרי ורענן, למי שאוהב קצת רעיונות פילוסופים בקריאה שלו, לאוהבי ניל גיימן (שסנדמן הוא המאסטר פיס שלו).
ובנוגע לזה שסנדמן הוא קומיקס "למבוגרים", לדעתי הוא לא מכיל תכנים יותר בעייתיים ממשחקי הכס ובהחלט מתאים גם לבני נוער בגילאי 16 ומעלה.

ומה דעתי עכשיו לגבי קומיקס? מצאתי סיבה חדשה לא להתחבר אליו - אין בו מספיק מלל...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•גמדון
חוק הקוסמים הראשון

חוק הקוסמים הראשון

טרי גודקינד

אל הספר הגעתי בעקבות המלצה, אפילו קיבלתי אותו בהשאלה מהממליץ, ששיבח אותו לעילא ועילא.
הספר ארוך מאוד, כמעט 800 עמודים, אבל אורך של ספר מעולם לא הטיל עלי אימה.
אז התחלתי לקרוא. ובמהלך הקריאה ניקרה בי כל הזמן התחושה שבסיפור הזה כבר הייתי, בעולם הזה כבר ביקרתי
וגם נפגשתי כבר עם הדמויות האלו, היכנשהו במהלך דרכי.

מופתעים? אל תהיו. חוק הקוסמים הראשון, שאודה באמת - שמו מאוד קרץ לי (אם כי הרבה פחות קרץ לי שם הסדרה)-
הוא אחד מאותם ספרים של פנטזיה שטחית ושבלונית להחריד, שכמותה יש עוד רבות בספרים רבים ושונים.
הכתוב בכריכה האחורית, שמבטיח סיפור אפי יחיד ומיוחד, מרגש ומעניין, כנראה חי בעולם מקביל בו חוק הקוסמים הראשון נכתב לפני כל סיפור אחר של מסע התבגרות ומלחמות הטוב ברע (זה אומר שהוא נכתב גם לפני התנ"ך, כן?).
מבחינתי, חוק הקוסמים מקוטלג באותו המקום כמו ספרי רומח הדרקון לסוגיהם (והבנתי שהוא גם יכול להתחרות מולם בכמות ההמשכים): אם עברת את גיל 17, הוא כנראה לא בשבילך.

ובעצם, לא. רומח הדרקון, עם כל חסרונותיו, לא מכיל תיאורי אלימות ומין כה גרפיים, מפורשים ומפורטים.
קראתי את הביקורות שנכתבו על הספר באתר, ורבים הזדעזעו מקטעי האלימות האלו. אני לא.
הרי בסדרת בשיר של אש ושל קרח (משחקי הכס) האהובה עלי, לא חסרים קטעים כאלו, אפיל ביתר שאת.גם בטלויזיה ובקולנוע
לא חסרים קטעים כאלו. אז לא הזדעזעתי, אבל בהחלט השתעממתי מאורך הקטעים הללו, כמו שהשתעממתי משאר הספר.
אז זאת נוער יקר - חוק הקוסמים הראשון ככל הנראה לא בשבילכם.

שני דברים בודדים אוכל להגיד לזכותו של הספר: הראשון, הוא כתוב באופן תמציתי וקולח, וזו הדרך היחידה לצלוח את אורכו. השני, הרעיון של חוק הקוסמים הראשון - בעצם, תשומת הלב לעובדה הידועה שבני האדם טיפשים ושימוש בה - באמת משעשע.

אז מחובבת פנטזיה אחת למשניה, אל נא תבזבזו את זמנכם בקריאה בו. לאמיתו של דבר, הסיבה שהניעה אותי לכתוב את הביקורת (הארוכה) הזו, היא כי הספר קיבל ציון גבוה כאן באתר, וחשבתי שהוא לא ראוי לו. אז החלטתי שלא יספיק לדרג אותו אלא להסביר גם מדוע.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גמדון
המלך הירוק

המלך הירוק

פול-לו סוליצר

למה אני נהנית כל כך מלקרוא את הספר הזה? שאלה טובה. אבל עובדה, את הביקורת הזו אני כותבת אחרי שסיימתי לקרוא אותו בפעם השניה. בפעם הראשונה קראתי אותו בגיל 15 ורציתי לעשות "ריענון". ואני עושה ריענון רק לספרים שאני אוהבת. אז אני כנראה אוהבת אותו, למרות שלא ברור לי למה.

יש לי המון ביקורת כלפי הספר. דווקא לא העובדה שהוא ישן כמעט עד נקודת אבד-עליו- הקלח, יש לי משיכה מוזרה לספרים ישנים-מצהיבים, כשם שיש לי אותה רתיעה מוזרה מספרים חדשים-רבי מכר (במיוחד).
גם לא סגנון השתלשלות הסיפור, שמדלג ממקרה למקרה במהירות מסחררת כמעט כמו הגיבור עצמו, והכל מלא בכמויות של מספרים ושמות מבלבלים בעליל, שהסופר היחיד שקראתי ויכול להתחרות בהם הוא מרטין... להפך, לדעתי זה תורם הרבה להרגשה שהמון מתרחש במקביל, שהסיפור כביכול אמיתי, ומדווח בדיעבד ע"י אחרים, שאף אחד מלבד "המלך" לא באמת מסוגל לעקוב אחר המתרחש, אפילו לא הקורא או הסופר עצמו...

זה זה, שממרום שנות המאה ה-21, הסיפור לא מחדש עד כמעט מופרך. זה שדמות הגיבור המוכשר-וחכם-ונעלה-הרבה-יותר-מהאדם-הממוצע - היא תמיד בעייתית, במיוחד בעידננו המודרני, אחרי שכבר עברנו הרבה ספרים כאלו, וביחוד אם מדובר בספר שמתיימר להיות מציאותי. דמויות שכאלו, מקומן יכירן כדמויות משנה מניעות עלילה, תודה רבה (ע"ע גאנדאלף ודמבלדור. אמנם עלה במחשבתי טיעון-נגד עצמי בשם שרלוק הולמס, אבל הדמות שלו לא נכתבה בשנות ה-80').
זה שהמתח מתחיל להיבנות ממחצית הספר בערך, הולך וגובר לקראת התרגשות שבתחילה אינה ברורה, אבל נקודת השיא בכלל לא מתרחשת.

אבל עדיין נהניתי, וכנראה שגם בפעם הבאה בעוד 8 שנים אהנה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גמדון
החרב שבסלע (ספר ראשון); מלכת האוויר והחושך (ספר שני)

החרב שבסלע (ספר ראשון); מלכת האוויר והחושך (ספר שני)

ט. ה. ווייט

שני הספרים הראשונים בסדרה מאוגדים בכרך אחד (ומתי בדיוק יצאו שלושת הבאים?), של הגרסה של וויט לעלילות המלך ארתור.

בניגוד ליצירה המפוארת של תומס מלורי (לעשות גוגל מי שלא מכיר), וויט כתב יצירה מודרנית במסווה ימי בינימי, שבה הגיבורים אינם רומנטיקנים הירואיים גדולים מהחיים, אלא אנשים בשר ודם עם פגמים וחולשות וניתן בשמחה ללגלג עליהם (והסופר לא חוסך בלעג מחויך).

עם זאת, התכנים המודרניים - בעיקר אלו של תקופת החינוך של ארתור ב"חרב שבסלע" (חלק שוויט בדה לחלוטין, מלורי לא כתב על ילדותו של ארתור) - על פאשיזים, נאציזם, פציפיזם, שיוווין זכויות ודאגה לחלש ממך במקום דיכוי ורודנות, הולמים יפה את הסיפור, שבמרכזו נער צעיר מקים ממלכת שלום, שיווויון ואחווה: רעיונות יוצאי דופן ומתקדמים מאוד לתקופה.


גם מי שאינו ארתוריאני חובב כמותי, יימצא הנאה בסיפור - ורק אל תשכחו לרפרף בקריאה מהירה על תיאורי הנופים והעונות המתארכים לעיתים!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גמדון
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

הערה: הביקורת מכוונת לכל הסדרה.
בספרים של סיפורי האוטורי נתקלתי במשך שנים בכל מיני מקומות - חנויות ספרים, דוכנים, ביקורות באינטרנט - מבלי לקרוא אותם. זה לא שהם לא נראו לי מסקרנים, להיפך, אבל מתקציר הספר הסתום שבגב הכריכה לא ניתן להסיק כלום ולא מצאתי את זה שיסביר לי על מה מדובר שם, בעצם.
ולכן, כשנתקלתי יום אחד בספר הראשון בדוכן מוזל של ספרים פגומים, החלטתי לעשות מעשה ולרכוש אותו.

"פסיעות על ריצפת הזמיר", הוא ספר נפלא, קולח, שממלא נאמנה את מטרת הספרים: לקחת אותנו למקום מרוחק שיגרום לנו לשכוח את המציאות לזמן מה. הספרים מספקים חוויה יפנית לכל החושים והיכרות נהדרת של תרבות השונה מאיתנו מאוד. הדמויות שאינן חפות מפגמים, אינן הופכות הירואיות בעיני הקורא, בעיקר בשל טעויות קריטיות ולעיתים מטופשות להפליא שהן עושות, אבל נקל להבין למה לעם היפני הכפרי הבור בימי הביניים הם יהפכו לאגדה.

מכאן הדרך לספרים הבאים היתה קצרה ביותר.
וזה המקום להגיד שמבין הטרילוגיה המקורית (או שלושת הספרים שמרכיבים את סיפור העלילה העיקרי), הראשון ("פסיעות") הוא מצוין, אם כי הבאים כבר פחות מרתקים לדעתי.

ספר המבוא לסדרה (ומוטב לקרוא אותו רק לאחר קריאת שלושת הספרים המרכזיים) - "רשת השמים רחבה" - מתעלה גם הוא, ומפגיש אותנו מקרוב עם דמות שנחשפים אליה בשלישיית הספרים רק כקצה הקרחון. אני שמחתי לקרוא אותו, ולהכיר יותר טוב את אותה דמות וקורותיה.

לעומת זאת, "צריחת האנפה" שמתרחש שנים לאחר סוף העלילה בכדי לפתור את שאלת "ומה קרה אחר כך" (שאלה שלדעתי בכלל לא מתבקשת בסיום) מיותר למדי, וניתן לוותר עליו בקלות מבלי לאבד מאומה. נסו לדמיין את ג'יי. קיי. רולינג כותבת את פרק האפילוג הקצר של הארי פוטר שמתרחש 19 שנים אח"כ בתורת ספר - ותבינו למה הכוונה: עייף, צפוי מראש, ובהחלט הספר החלש ביותר מכל החמישה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גמדון
A Dance With Dragons

A Dance With Dragons

George R.R. Martin

בשם השבעה והאלים הישנים!
מרטין רוצה לעשות לנו התקפי לב?!

אני רוצה לציין שריקוד עם דרקונים הוא לא מהספרים המותחים/ מלאי התרחשויות שיש בסדרה הזו - אישית, הייתי מקצצת קצת בכמות, מזרזת עניינים (הרי לא תמיד חייבים לתת את כל פירוט האנשים/מאכלים וכו' ברשימה, לא?) ומגיעה רחוק יותר בעלילה.
במקום זה יש בספר כמות אדירה של עלילות לקדם בו זמנית, וזה מגיע על חשבון ההתקדמות בזמן העלילתי (אם כי אין ספק שהספר מוצלח בהרבה מקודמו).
כך יצא, שרק לקראת סוף הספר הגעתי לרגעים המותחים באמת, שלשמם צלחנו את כל העמודים הרבים הללו - הייתי שמחה לקבל אותם מוקדם יותר.
חיסרון נוסף הוא דמויות שנדמה כאילו מרטין "שכח" מהן - הן כלל לא מופיעות בחלקים האחרונים של הספר.

והכי הכי גרוע: כמה זמן ייקח עד שהספר הבא ייצא?!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גמדון
הטירה הנעה

הטירה הנעה

דיאנה ווין ג'ונס

ספר חמוד מאוד וקליל, אם כי לעיתים העלילה בו מעט מסורבלת מהנדרש.
בהשוואה לסרט שנעשה בעקבותיו (ביים היאו מיזאקי הנפלא) הוא מאוד קליל ופשטני, אם כי הרבה יותר מגוון מבחינת תיאורים ודמויות.
גם בדמות של סופי מוצגים הרבה יותר צדדים, מניעים ו"פגמים" שמוסיפים לדמותה חן וקסם - וגם הבנה לגבי מניעים. חלק נחמד שלא מופיע בסרט הוא העובדה שסופי מדברת על חפצים שונים - והשפעתה עליהם.
אקנח בהוספת המלצה חמה מאוד לראות את הסרט, שמיזאקי השכיל להוסיף לו אמירה פוליטית- חברתית נוקבת שאין למצוא בספר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גמדון
מען לא ידוע

מען לא ידוע

קרסמן טיילור

מעולה, מצמרר ואפילו מפחיד, באופן יוצא דופן.
ספר שלוקח פחות משעה לקרוא אותו, והרבה יותר זמן להתנער מהתחושות ומהמועקה שהוא משאיר אחריו.

הרבה פעמים כותבים בתקציר הספר קלישאות שונות ומשונות, אבל כאן צדקו בכל מילה: הספר אכן חשוב - חובה לקריאה לכל אחד - וממצה באופן חד את תמצית הרוע הנאצי וההשפעה ההרסנית של האידיאולוגיה הזו, גם על אלו שהאמינו בה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•גמדון

ביקורות נוספות על "אבירי הדרך"

אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

באיטיל, בירת ממלכת הכוזרים, החליטו אנשים לחתור תחת שלטונו של המלך, "הבק", ולקום נגדו. מצביא אלים וברברי, בוליאן שמו, קם ויחד עם קבוצה גדולה של מתנגדים למלך הנוכחי רצחו את המלך ואת כל משפחתו, פרט לבנו שהצליח לברוח בעזרתו של עוזר של אביו.

גיבורי הספר הם שני נוודים, אפריקאי ושמו עמרם המחשיב את עצמו ליהודי ופרנקי ושמו זליקמן, יהודי. אל שני הנוודים ניגש בחשאי אדם זקן ומבקש את עזרתם, הוא מציע להם סכום כסף גדול אם יעזרו לו להעביר בשלום את פילאק הצעיר אל בית סבו מאחר וכל משפחתו נרצחה, הוא רוצה לשכור את שירותם כשומרי ראש ולהגן על הנער מאנשיו של בוליאן המצביא. הזקן מספר להם אודותיו של הנער שאיתו והשניים מתלבטים, חוששים ובמהרה מוצאים את עצמם בעיצומו של מסע אל לב ליבה של ממלכת הכוזרים למען מטרה ויעד אחרים, להשיב את הנער אל הממלכה, לנקום את מות משפחתו ולהכתיר אותו כמלך החדש.
בנוסף מחכה לכם גם טוויסט מפתיע לקראת סוף הספר.

זליקמן, רופא ואדם שקט, ציני ובודד מטבעו, מלא בצער. מאז שמשפחתו נרצחה בפוגרום בעיר הולדתו הוא למד לחיות לשם עצמו ומעדיף שלא להתחבר עם אנשים אחרים או להתערב בעניינם, הוא חובב גדול של חשיש והשפעותיו והמקטרת היא חברתו הטובה ביותר בעוד שעם כובעים נדמה וחולק מערכת יחסים כמעט אינטימית אירוטית ומשעשעת.
עמרם, מבוגר ורגיש יותר, לוחם גדול וחובב משחק הלוח שאתראנג’ (משחק פרסי עתיק דומה מאוד לשחמט). כבר שנים רבות שחי עם עול כבד על כתפיו ונדמה שקיבל את הכישלון כמאפיין המרכזי שלו, מאז שבתו ירדה אל הנהר, נושאת סל כביסה, ולא שבה. הוא מאשים את עצמו ומאז אותו מקרה החליט גם הוא להתבודד, הוא יצא אל המרחבים העצומים בתקווה שביום מן הימים ימצא את בתו. בשונה מזליקמן הוא אדם מאמין, לא רק באל, בגורל ובוחר לראות בו כנבואה חקוקה בסלע שאין באפשרותו לשנות.
נדמה והשניים מצאו דרך לחלוק את הבדידות ביניהם.

שייבון כתב סיפור קצר במטרה אחת והיא לחפש הרפתקה קטנה והוא בהחלט צלח את המשימה. לא קראתי ספרים אחרים שלו וכמו שכתב באחרית דבר מדובר ביצירה שונה מספריו הקודמים. הוא הצליח להעביר את האווירה של אותה תקופה באופן מאוד משכנע, גם בפן הגיאוגרפי וגם בפן ההיסטורי וניכר שהוא עשה עבודת מחקר מרשימה אודות הכוזרים והמנהגים שלהם. סיפור הרפתקאות, המרגיש כמו אגדה משעשע לפרקים ומלווה באיורים יפים, ששולח אותנו אל תקופה עתיקה, רחוקה ומעניינת שאבדה לה בין קפלי הזמן, אי שם במאה העשירית של ימי הביניים בחבל ארץ שבין אירופה לאסיה באיזור הרי קווקז. לרגעים מעטים היה קצת משעמם והרגיש שהעלילה צולעת אך בסהכ היה מעניין לקרוא על תקופה שכזאת ועבודת המחקר של שייבון בהחלט טובה.
175 עמודים תפגשו אבירי דרך, ברברים, לוחמים, סוחרים, אנשי מלוכה ודת, יהודים ומוסלמים, פילים וסוסים, חרבות וגרזנים, מסבאות, ריחות של יין ובשר, דם ועפר.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Rasta
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

****


אחרי הכול, מה שיש לנו זה בעיקר את הכאן והעכשיו. מדינת ישראל ורמי לוי שיווק השקמה ושירות לקוחות של אורנג' ווועד בית וארץ נהדרת ומסעדות פועלים עם חומוס קומפלט עם ביצה וסלונים ומטבחים ואייפונים ומקררים וקואוצ'ינג ויוגה ויאיר לפיד וקריאת ספרים ואלצהיימר וטיסות לחופשה ברודוס. הדברים האלה. יש עוד הרבה, אבל הבנתם את העיקרון. אם נשתדל ונרחיק קצת, אז יש לנו את השואה, ותקופת הצנע והסבנטיז והביטלז, ביקורים בהודו או בתאילנד או בדרום אמריקה, יש את האינדיאנים והקאובואים ויש חיים פרבריים באמריקה הגדולה, יש מועדוני ג'אז עתיקים ויש אסונות טבע. אנחנו יודעים שזה קיים, אפילו אם לא ראינו את זה בעיניים. האופקים שלנו רחבים. אנחנו מסוגלים לדמיין, למרות התלות בחסדיהם של מעצבים אומנותיים של סרטים - איך היה פעם, ברומא או במאה ה-18 או בימי הביניים או במערב הפרוע. אבל רק בכאילו. כי בתכל'ס, אחרי הכול, יש לנו רק את הכאן והעכשיו.

וזה מה שאהבתי בספר הזה. מייקל שייבון זונח את אזור הנוחות המוגן והבטוח של העולם שהוא מכיר וגם אנחנו, ויוצא להרפתקת כתיבה מופרעת אל משהו שרחוק מזרח ממערב מהעולם האמריקאי-יהודי-עכשווי-לבן שאיכלס את כל כתיבתו עד עכשיו. אפילו זה בלבד ראוי להערכה, אם לא למעלה מזה. הוא מרחיק עד למאה העשירית ומתלווה אל שני יהודים-עם-חרבות (שהיה שמו המקורי של הספר) באזור הקווקז המופלא, איזור שנדמה לי שעד היום ערפל של אגדה ומסתורין עוד שורה עליו, על חופיו המסוכסכים של הים הכספי.

סגנון הכתיבה מקסים ומלא הומור (בכל זאת, שייבון), והוא ארכאי ומודרני גם יחד. יש בו חן רב וברובו אינו מרגיש מגושם כמו במקומות אחרים שקראתי. גם עבודת התרגום יפהפיה ומצליחה איכשהו לשמור על גמישות למרות הקושי לעבור מאנגלית ועדיין לשמר מבנים תחביריים מורכבים בלי שהשפה תהפוך נוקשה או בלתי מובנת. שתי הדמויות הראשיות פשוט מופלאות (לוחם אתיופי ענק עם גרזן עטור רונות בשם "מחלל האמהות", ושותפו הרופא-לוחם החיוור שהוא בעל חרב-מחטית דקה, שיער ארוך ובלונדיני וחיבה כמעט-אירוטית לכובעים), וההרפתקאות אותן הם עוברים גרמו לי להעיף מבט מצועף בזגוגית מונית השירות לירושלים ולחשוב על ימים אחרים בגלגולים אחרים, ואולי לא כל כך רע היה לחיות אז. אולי היה קשה, אבל מעניין מאוד, לכל הפחות... אם כי מגפת דבר יחידה היתה וודאי מגרשת לי מהר מאוד את השאיפות הרומנטיות המטופשות האלה, או אפילו חוסר כרוני בעניינים כמו אסלה, נייר טואלט או תחתונים נורמליים.

מה שכן, היתה לי הרפתקה משל עצמי בקריאת הספר הזה, הנה כאן :
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=300807#noteId_300807

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

איזה יופי,
טוב, אני מודה אני חסיד של מייקל שייבון, אבל באמת שאני אובייקטיבי. בכל ספר שלו אני מרגיש שאני קורא סופר אחר. אז בספר הזה אל תחפשו את שייבון של ילדי פלא, או מסתורי פיטסבורג ובטח לא את שייבון של איגוד השוטרים היידים.
מדובר בסיפור הרפתקאות לכל דבר, כאלה שכשאתה קורא אותם אתה קצת חוזר להיות ילד, וגם אופי הקריאה שלך משתנה, פתאום אתה יותר תמים, נותן לסיפור לסחוף אותך, נהנה להסחף, מתקשה להניח את הספר (אפילו יש איורים). נו אתם בטח יודעים על מה אני מדבר (אחרת לא הייתים באתר הזה). זוג אבירי דרך מגיעים בדרך לא דרך לממלכת הכוזרים, שנמצאת בבלגאן פוליטי בעקבות מהפכה אלימה (אפרופו קדאפי, מובארק, ההוא מטוניס וההוא מתימן). אי אפשר שלא להתאהב בגיבורים, בסיפור ובשפה.
יופי של חוויה, ממליץ בחום.
אני לא אספר יותר על העלילה, כי אי אפשר בלי לקלקל, תקראו לבד. ממכר ראו הוזהרתם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

ממלכת הכוזרים היהודית הייתה או לא הייתה? למייקל שייבון זה ממש לא משנה, בכישרונו הוא רקח סיפור הומוריסטי על ההרפתקאות של צמד מוזר במאה העשירית בממלכת הכוזרים.
האחד, זליקמן, צאצא צנום לרבנים-רופאים מרגנסבורג ששרד פוגרום, חמוש בחכמת חיים, ידע רפואי ובמחט ארוכה וחדה.
השני, עמרם, ענק חבשי שסבור שאילן היוחסין שלו מגיע עד לבנם של מלכת שבא והמלך שלמה, שכיר חרב לשעבר שהגיע לגיל מופלג (במונחי הימים ההם) וחמוש בגרזן ויקינגי עצום.
השניים עורכים לפרנסתם "קרבות" מדומים בפונדקים כדי לכלכל את מסעותיהם בממלכות מערב אסיה ומזרח אירופה. באחד הפונדקים הם מוצאים "עלם צעיר", צאצא לבאק (מנהיג) הכוזרים ששרד את ההפיכה ורוצה לנקום בשליט החדש שרצח את אביו ולרשת את הממלכה. הם מתלווים אליו למסע ההרפתקאות הכולל תהפוכות, קרבות, אש ועשן, פילים חכמים, אוכל, רפואה, שבי והינצלות וגם ויכוחים פילוסופיים רוויי הומור בין השניים.

באשר לממלכת הכוזרים, היא אמנם התקיימה בין המאה השביעית לתחילת המאה ה-11 בין הים הכספי לים השחור, אבל רק המעמדות הגבוהים, הפקידים ורוב תושבי הבירה איטיל וסביבתה היו יהודים. שאר התושבים בעבר הנהר ובפרובינציות היו מוסלמים, נוצרים ופאגנים.
הסיבה לקבלת היהדות הייתה כנראה פרקטית – בולאן, המנהיג שאיחד את השבטים היריבים, לא רצה להזדהות עם אף אחד משכניו החזקים (הביזאנטים הנוצרים, הפרסים המוסלמים, שבטי הרוס הפגאנים) ולכן בחר בדת נייטרלית אותה למד מהראדנים, חברי גילדת הסוחרים היהודים שסחרו על דרך המשי.

הספר אמנם לא תמיד נאמן לעובדות ההיסטוריות (לדוגמא: הקהילה היהודית ברגנסבורג נוסדה רק בסוף המאה ה-11) אבל למי אכפת... זהו ספר הרפתקאות קצר וכיפי שאפשר לסיים במספר שעות ולהישאר עם חיוך על הפנים.
אחרית הדבר של מייקל שייבון, על יהודים עם חרבות, היא פנינה בפני עצמה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רונדו
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

הדבר הראשון שמשך אותי לספר הזה זו העטיפה היפה והמבטיחה. הדבר השני זה שם הסופר : מייקל שייבון אותו אני זוכר לטובה "מאיגוד השוטרים הידיים" . הדבר השלישי הוא הרעיון: רופא יהודי שהינו גם סייף ועריק אפריקאי מהלגיון הרומאי מחפשים הרפתקה. נשמע טוב.

מייקל שייבון יודע לבנות עלילה- הסיפור מתרחש באירופה , בעיקר במזרחה באזור הים הכספי והים הבלטי, חצי האי קרים וממלכת ביזנטיון , זליקמן הסייף היהודי הנוירוטי ועמרם , הענק האפריקאי שהיה לגיונר רומאי מנסים להרוויח את לחמם בכל מיני...קומבינות, עד שנופל לידהם בן אצולה כוזרי(כן , אותם יהודים וספק יהודים ששלטו בחצי האי קרים) שפרס על ראשו. מכאן קצרה הדרך להרפתקה משעשעת ביותר עם סוף מפתיע למדי.

הספר נאה מאוד ומתורגם בצורה איכותית ביותר. נאה מאוד הכוונה גם לצורתו - מהעטיפה , לציטוטים של אבן שפרוט ואיטלו קלווינו (כתב את הערים הסמויות מהעין וגם את האביר שלא היה ולא נברא . כל מי שקרא אותו ישים לב שהוא השפיע מאוד על שייבון), לראשי הפרקים המשעשעים , למפה המצורפת וכן לאיורים עם ציטוטים בגוף הספר. המון בשביל ספר של 169 עמודים.

דבר נוסף שאהבתי בספר זו האווירה ששייבון משרה בסיפור : תאורי הכוזרים על מנהגיהם מאוד אמינים כולל כינויים כמו כגן (כהן ) ובק (מלך ) , קרבות פילים ומאבקי כוח ודת .

הספר קליל ונעים , כמו מרטיני ,ויפה לקריאה בסופ"ש רגוע ושקט או אחר הצהריים של יום חמישי מתחת למזגן. תכינו לכם כמה סנדוויצ'ים ופירות ושתיה בצד וצאו למסע אל ממלכת הכוזרים.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•asheriko
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

אין משפטים פשוטים. כל משפט משמש לתיאור הדמות : הלבוש שלה, המבט שלה, הלך הרוח שלה, מחשבות, לאן עיניה מכוונות, מה היא רואה במודע ובתת מודע ומה היא מרגישה כלפי מה שרואה. מי הם האנשים המקיפים אותה. אף משפט לא כולל פחות מחמש או שש עובדות.
אין משפטים פשוטים.
שייבון מתקמצן בנקודות סוף משפט אך פזרן בפסיקים.
בקריאה ראשונה חייב להודות שהלכתי כמעט לגמרי לאיבוד בממלכת הכוזרים, הביטויים והמשפטים החידתיים של הסופר.
אני לא מוותר, חש שיש הרבה מעבר, שהסופר השקיע בעבודת מחקר חריפה ויוצאת דופן בכתיבתו.
מצדיק קריאה שנייה.
בעצם ספר שמחייב קריאה שנייה כדי לחוות ולהבין אותו כבר מסגיר את הביקורת כלפיו.
סיימתי ומיד מתחיל קריאה נוספת. לאחר כעשרה עמודים שם לב ליופי שכתיבה. עוד תעודכן הביקורת אני מניח

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

עד כה קראתי ספר אחד מפרי עטו של מייקל שייבון (איגוד השוטרים היידים) ואני מוכרח לומר שלא ממש אהבתי אותו. אף על פי כן החלטתי לקרוא את הספר כי קיוויתי שהרושם הראשוני שלי מהסופר היה מוטעה, וגם כי היה נראה לי, על פי התקציר ולפי דברים שקראתי על הספר, שהפעם חווית הקריאה תהיה שונה.
העלילה נסובה על שני ברנשים יהודים, אי-שם באזור המאה העשירית, הרפתקנים שונים זה מזה עד מאוד, הנודדים בדרכים, ונתקלים בהרפתקאות רבות, שונות ומשונות.
אני מוכרח לציין שהתחלת הספר הייתה מושכת ונחמדה, אבל עם התקדמות הספר, העסק פשוט לא זרם לי. פרק לא קשור לקודמו, כך שלא תמיד עלה בידי לזהות רצף הגיוני ומעורר מתח. כתיבה מגושמת, ואולי האשמה בתרגום, מן ערבוב של ארכאיות, כתיבה מודרנית, ציניות, והומור, שלדעתי, לא היוו שילוב הרמוני. הדמויות שטוחות, צפויות, ילדותיות, ולא מושכות. על אף אורכו הקצר, או אולי בגללו, הספר לא הצליח למשוך אותי ולא עורר בי שום עניין מיוחד. עד כדי כך שפשוט לא עניין אותי מה יקרה בסוף.
שתי נקודות שבכל זאת אהבתי. חוש הומור לא מדהים, אבל חביב למדי. דבר נוסף, כל פרק זוכה באיור בסגנון תחילת המאה הקודמת, מן רישום חביב של סצנה מתוך הפרק.
לסיכום. לצערי, לא התחברתי, אפילו די התאכזבתי, משום שעל אף התנזרותי היחסית מספרי הרפתקאות (מחוסר זמן ומסדרי עדיפויות), אני מתחבר לז'אנר, ויכול ליהנות מספר הרפתקאות מותח ומשובח. אני לא ממליץ, אבל ייתכן שאחרים יאהבו.

(קבלתי את הספר באדיבות פורטל אנשי הספר http://peopleofthebook.co.il/)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יוסף
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

שתי דמויות יש לסיפור, שתי דמויות שונות בתכלית, אמנם יש ביניהם דמיון רב, אך השוני כה עמוק, שנראות מרוחקות כמו יום ולילה. שני הגיבורים הם יהודים, זהו אחד הדברים שמחבר ביניהם, על פי דעת הסופר לפחות, ואכן הספר היה אמור להקרא "יהודים עם חרבות".
הסיפור מתחיל בדו קרב שזו התחלה טובה, שני לוחמים כל אחד וסגנונו מנסים את כוחם האחד מול השני, ואנחנו מתוודעים כבר מהסצנה הראשונה למיוחדות של הסיפור.
הספר כתוב בשפה גבוהה, ולעיתים מסורבלת קמעה וזה קצת עוצר את רצף הקריאה המטורף של הספר הזה. הספר מתחיל במהירות וככל שממשיכים בקריאה המהירות מתגברת, ונראה לקורא שהוא מפספס חלקים בסיפור. הספר כתוב כל כך מעניין שכל הדברים יחד, המהירות והעניין, השפה והמיוחדות שלו הופכים אותו לפרץ קריאה שלא רוצים להניח מהיד.
הסיפור לוקח אותנו אל ממלכת כוזר - הממלכה המופלאה של הרמב"ם בספרו כוזרי. שם מתוארים יהודים מכל מיני סוגים, כאלו שהם בני מלכים, נוודים, לוחמים, סוחרים ועוד כמה טיפוסים שונים ומשונים. כל היהודים הללו נמצאים ביחסי שכנות עם מוסלמים בממלכה שנמצאת בחיבור בין אסיה לאירופה, בין הים השחור לים הכספי. הממלכה כה מגוונת בתקופה של המאה העשירית לספירה שהסיפור מלא בתיאורים נפלאים ומעניינים של רב תרבותיות ופשוט נפלא לקרוא על כך בדפי ספר במהדורת כיס נחמדה של עם עובד.
נהנתי בעיקר מהחיבור בין יהודים לחרבות שמעורר פליאה על הדרך שבה אפשר היה לראות את העולם בתקופות שונות בהיסטוריה האנושית או הפנטסטית שאנו מכירים היום.
חווית קריאה מיוחדת במינה, וסיפור מהנה ומלא בהרפתקאות. וכל כך קצר שנגמר לי מהר מידי.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Braveheart
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

אבירי הדרך – מייקל שייבון
אני אוהב להתחיל מהסוף, ולכן כרגיל אתחיל משם: קראתי את הספר כמעט בבת אחת. קיבלתי אותו ביום חמישי, וסיימתי אותו במוצ"ש (וגם זה, רק בגלל שנאלצתי לטפל בילדים לאחר שננטשתי לסופ"ש אחד...). עד כאן התירוצים למה 180 עמודים לקחו לי יותר מיממה. כל מי שאוהב את השילוב הלא כל כך עדין של סיפורי הרפתקאות, לוחמה, נדודים עטופים יחדיו בעטיפת המאה ה-10 + יהדות - יקבל ספר מנצח

הספרון הקצרצר הזה מדבר על תקופת ימי הביניים, במאה העשירית, וגיבוריו העיקריים הם שני נוודים יהודים – עמרם – ענק שחור קשיש החמוש בגרזן, לוחם לשעבר בצבאות האימפריה שבא מחבש וטוען כי הוא יהודי. השני – זליקמן רופא יהודי מפרנקיה, החמוש באיזמל מנתחים, ולוקה במרה שחורה בעקבות גורלו המר (אתם יודעים, אירופה, יהודים, אף פעם לא יצא מזה טוב...).

שני הנוודים מתחברים זה אל זה בבדידותם, כאשר כל אחד מהם איבד את היקר לו, וכך הם התחברו להם לצעוד בדרכים ללא מטרה משותפת, מלבד המטרה להמשיך ולחיות ולנדוד, לגנוב מידי פעם, ובעיקר לשרוד.
עמרם, הוא יהודי (לטענתו, כך במקור) מאמין, שאמונתו מתובלת באמונות תפלות רבות, כך זליקמן טוען. זליקמן לעומתו, איבד את אמונתו, כנראה יחד עם משפחתו. אמנם אביו חי עדיין, אבל התייאש ממנו כבר מזמן. כאשר סוחרים יהודיים מבקשים מזליקמן להצטרף אליהם למניין, מאחר והסוחר העשירי שלהם גוסס, זליקמן שלנו מעדיף לטפל בחולה ולגרום לו להבריא מאשר להצטרף בעצמו למניין...

שני החברים נתקלים בדרכם בבחור צעיר שמו פילאק, ממלכת הכוזרים, שכידוע גם הם הפכו ליהודים. משפחתו היא משפחת המלוכה, וכולה נרצחה (חוץ מאח אחד שנמכר לעבדות) והוא מחפש נקמה.
עד כאן לתיאור ה(כמעט) יבש.

הספר כתוב בסגנון בו כתבו סיפורי הרפתקאות בתקפות קדומות יותר. השפה נעה בין ארכאית למודרנית. שלא כמו בספר "היברו פבלישינג קומפני", בו ניתן להרגיש את השפה היידית מתוך השפה העברית בה נכתב הספר, הרי שכאן, מידי פעם מרגישים משהו ארכאי, אך הרוב כתוב בצורה מודרנית. החיבור בין השניים לא הסתדר לי בצורה טבעית. אני חייב לציין שזה גם לא הפריע יותר מידי לחווית הקריאה, אך עדיין ראיתי בזה טעם לפגם.
מעבר לכך, מצאתי טעות אחת שהפריעה לי מאוד. די בתחילת העלילה, בעמ' 26 מסביר סוחר פרסי את הבעת הליגלוג שעל פניו כך: " 'אני לא מלגלג, נשבע לך', אמר הפרסי. 'שן הפיל התועה שהשחיתה את עיני היא שחתכה גם את שרירי הלחי שלי...". על מנת שעין תיפגע משן פיל, צריך להתאמץ קשה מאוד, גם במקרה של מאמן פילים. די ברור כאן כי מדובר בחט של פיל, והייתי מצפה לתרגום קרוב יותר למשמעות הנכונה.

הכותרות של הפרקים הם גם כותרות בסגנון של פעם, אין הם כותרות של מילה או שניים, אלא כל כותרת היא משפט סיפורי, ממש בטעם של פעם. דוגמאות:
פרק ראשון: על מריבה שפרצה בגלל חיבה יתרה לכובע.
פרק תשיעי: על דאגות שהתעוררו, כי פיל, עם כל אי-ההגיון שבדבר, אין לו היתר להשלים מניין מתפללים.

הבאתי רק שני דוגמאות, אך הם מייצגות את מראה כל ראשי הפרקים. דווקא מכך נהניתי מאוד, דבר שהוסיף לנופך ה"עתיק" של הספר.

גם הציורים המופיעים בגוף הספר, מוסיפים את הנופך ה"עתיק", שכן בספרים ישנים (ראו דוגמא - מסע תענוגות בארץ הקודש - מארק טווין) מופיעים איורים שנועדו להמחיש את המסופר בצורה שבה המספר רואה אותה, על מנת להמחיש בצורה טובה יותר לקורא. האיורים לא תורמים דבר מעבר לאווירה, אך גם זו תרומה נאה לדעתי.

הדמויות המאויירות על הכריכה דומות לדמויות קומיקס, ולעדתי גם האופי המצויין בסיפור עצמו מזכיר אופי קומיקסאי. הדמויות אינם רבות מימדים, אינם עמוקות מידי. הם דמויות פשוטות, ובדרך כלל גם מעשיהם צפויים מאוד, דבר שלא מונע כמה הפתעות במהלך העלילה.

ישנם בספר מספר אנקדוטות ראויות ציטוט, אך לא אהרוס לכם את החיפוש. אבל, את זאת שאהבתי במיוחד, אצטט בכל זאת:
"פילאק מחה את הלהב על דש הטוניקה שלו והחזירו לזליקמן, הידית תחילה. 'תודה שהצלת את חיי', אמר.
'אני לא מציל חיים' אמר זליקמן. 'אני רק מאריך את חוסר התוחלת שבהם'."

לסיכום:תקראו. סיפור קליל, משעשע, זורם. יש פה ושם כמה קטעים צורמים בתרגום, אבל העלילה מפצה. קו עלילה מקורי, משעשע ומזעזע כאחד. הדמויות קצת רדודות, אך מידי פעם מבריקות אמרות יפות.
תקווה לעתיד: הספר היה קצר מידי. הייתי שמח לו היה נכתב לו ספר המשך עם המשך נדודיהם ועלילותיהם של זליקמן ועמרם...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•רובי
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“הספר הוא אכן ספר הרפתקאות, הוא לוקח אותנו למסע עם עמרם וזליקמן בתוך ממלכת הכוזרים. מאוד נהניתי מהספר”