ביקורת ספרותית על המלך הירוק מאת פול-לו סוליצר
ספר טוב

---

למה אני נהנית כל כך מלקרוא את הספר הזה? שאלה טובה. אבל עובדה, את הביקורת הזו אני כותבת אחרי שסיימתי לקרוא אותו בפעם השניה. בפעם הראשונה קראתי אותו בגיל 15 ורציתי לעשות "ריענון". ואני עושה ריענון רק לספרים שאני אוהבת. אז אני כנראה אוהבת אותו, למרות שלא ברור לי למה.

יש לי המון ביקורת כלפי הספר. דווקא לא העובדה שהוא ישן כמעט עד נקודת אבד-עליו- הקלח, יש לי משיכה מוזרה לספרים ישנים-מצהיבים, כשם שיש לי אותה רתיעה מוזרה מספרים חדשים-רבי מכר (במיוחד).
גם לא סגנון השתלשלות הסיפור, שמדלג ממקרה למקרה במהירות מסחררת כמעט כמו הגיבור עצמו, והכל מלא בכמויות של מספרים ושמות מבלבלים בעליל, שהסופר היחיד שקראתי ויכול להתחרות בהם הוא מרטין... להפך, לדעתי זה תורם הרבה להרגשה שהמון מתרחש במקביל, שהסיפור כביכול אמיתי, ומדווח בדיעבד ע"י אחרים, שאף אחד מלבד "המלך" לא באמת מסוגל לעקוב אחר המתרחש, אפילו לא הקורא או הסופר עצמו...

זה זה, שממרום שנות המאה ה-21, הסיפור לא מחדש עד כמעט מופרך. זה שדמות הגיבור המוכשר-וחכם-ונעלה-הרבה-יותר-מהאדם-הממוצע - היא תמיד בעייתית, במיוחד בעידננו המודרני, אחרי שכבר עברנו הרבה ספרים כאלו, וביחוד אם מדובר בספר שמתיימר להיות מציאותי. דמויות שכאלו, מקומן יכירן כדמויות משנה מניעות עלילה, תודה רבה (ע"ע גאנדאלף ודמבלדור. אמנם עלה במחשבתי טיעון-נגד עצמי בשם שרלוק הולמס, אבל הדמות שלו לא נכתבה בשנות ה-80').
זה שהמתח מתחיל להיבנות ממחצית הספר בערך, הולך וגובר לקראת התרגשות שבתחילה אינה ברורה, אבל נקודת השיא בכלל לא מתרחשת.

אבל עדיין נהניתי, וכנראה שגם בפעם הבאה בעוד 8 שנים אהנה.

» ביקורות נוספות של גמדון
» ביקורות נוספות על המלך הירוק