ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 בפברואר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
אחרי הכול, מה שיש לנו זה בעיקר את הכאן והעכשיו. מדינת ישראל ורמי לוי שיווק השקמה ושירות לקוחות של אורנג' ווועד בית וארץ נהדרת ומסעדות פועלים עם חומוס קומפלט עם ביצה וסלונים ומטבחים ואייפונים ומקררים וקואוצ'ינג ויוגה ויאיר לפיד וקריאת ספרים ואלצהיימר וטיסות לחופשה ברודוס. הדברים האלה. יש עוד הרבה, אבל הבנתם את העיקרון. אם נשתדל ונרחיק קצת, אז יש לנו את השואה, ותקופת הצנע והסבנטיז והביטלז, ביקורים בהודו או בתאילנד או בדרום אמריקה, יש את האינדיאנים והקאובואים ויש חיים פרבריים באמריקה הגדולה, יש מועדוני ג'אז עתיקים ויש אסונות טבע. אנחנו יודעים שזה קיים, אפילו אם לא ראינו את זה בעיניים. האופקים שלנו רחבים. אנחנו מסוגלים לדמיין, למרות התלות בחסדיהם של מעצבים אומנותיים של סרטים - איך היה פעם, ברומא או במאה ה-18 או בימי הביניים או במערב הפרוע. אבל רק בכאילו. כי בתכל'ס, אחרי הכול, יש לנו רק את הכאן והעכשיו.
וזה מה שאהבתי בספר הזה. מייקל שייבון זונח את אזור הנוחות המוגן והבטוח של העולם שהוא מכיר וגם אנחנו, ויוצא להרפתקת כתיבה מופרעת אל משהו שרחוק מזרח ממערב מהעולם האמריקאי-יהודי-עכשווי-לבן שאיכלס את כל כתיבתו עד עכשיו. אפילו זה בלבד ראוי להערכה, אם לא למעלה מזה. הוא מרחיק עד למאה העשירית ומתלווה אל שני יהודים-עם-חרבות (שהיה שמו המקורי של הספר) באזור הקווקז המופלא, איזור שנדמה לי שעד היום ערפל של אגדה ומסתורין עוד שורה עליו, על חופיו המסוכסכים של הים הכספי.
סגנון הכתיבה מקסים ומלא הומור (בכל זאת, שייבון), והוא ארכאי ומודרני גם יחד. יש בו חן רב וברובו אינו מרגיש מגושם כמו במקומות אחרים שקראתי. גם עבודת התרגום יפהפיה ומצליחה איכשהו לשמור על גמישות למרות הקושי לעבור מאנגלית ועדיין לשמר מבנים תחביריים מורכבים בלי שהשפה תהפוך נוקשה או בלתי מובנת. שתי הדמויות הראשיות פשוט מופלאות (לוחם אתיופי ענק עם גרזן עטור רונות בשם "מחלל האמהות", ושותפו הרופא-לוחם החיוור שהוא בעל חרב-מחטית דקה, שיער ארוך ובלונדיני וחיבה כמעט-אירוטית לכובעים), וההרפתקאות אותן הם עוברים גרמו לי להעיף מבט מצועף בזגוגית מונית השירות לירושלים ולחשוב על ימים אחרים בגלגולים אחרים, ואולי לא כל כך רע היה לחיות אז. אולי היה קשה, אבל מעניין מאוד, לכל הפחות... אם כי מגפת דבר יחידה היתה וודאי מגרשת לי מהר מאוד את השאיפות הרומנטיות המטופשות האלה, או אפילו חוסר כרוני בעניינים כמו אסלה, נייר טואלט או תחתונים נורמליים.
מה שכן, היתה לי הרפתקה משל עצמי בקריאת הספר הזה, הנה כאן :
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=300807#noteId_300807
35 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שין שין
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
אהבתי גם את הביקורת וגם את ההרפתקה.
כרגיל, תענוג לקרוא את מה שאתה כותב.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
to-da
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
יפה
וההרפתקה יפה אפילו יותר.
אשריך |
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
אלון אני גמולה כבר חודש והחיים שלי דבש:)
אבל לקרוא אותך אני לא מפספסת חחחח:)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
החיים בפייסבוק בלעדייך אינם חיים
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
אני עם נצחיה אופפפפפפ אתך
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
ובכל אופן, אולי הוא לא אחיד ברמתו, אבל הוא גם לא אחיד ברעיונות שלו
ואני מוכן שתהיה לסופר "נפילה" כזו או אחרת אם בסופו של דבר הוא מביא יצירות ענק כמו קוואליר וקליי, וגם הספר הזה היה בעיניי פשוט מקסים כי לא השוויתי ביניהם.
|
|
|
חמוטל
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
נשבעת שלא עברתי על החוק
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
חוק קוראים #736 התשל"ג :
על הקורא ספרים מאותו סופר להותיר רווח שלא יקטן משלושה חודשים בין ספר אחד למשנהו, ו/או עשרה ספרים של סופרים אחרים.
כל העובר על חוק זה, דומה למי שסיים ארוחה דשנה ומבקש לאכול ארוחה נוספת כחצי שעה אחר כך, ולפיכך עושה זאת על אחריותו האישית בלבד ואין הוא רשאי לקבול על איכות הספרים. |
|
|
חמוטל
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
כתבת מאוד יפה. הכל היה טרי ופועם כשקראתי את אבירי הדרך, כי בדיוק חזרתי מאוזבקיסטן (מהממת). אם לא הייתי קוראת לפניו את קוואליר וקליי המעולה, בטח הייתי נהנית ממנו - אחריו הוא היה לי חביב אך סתמי. שייבון הוא לדעתי מה שנקרא "לא אחיד ברמתו", ואבירי הדרך הוא לא מהגדולים שלו. אבל יש משפט אחד ממנו שנשאר לנו במשפחה - הוא אומר על מישהו שם ש"הוא שמר מכל משמר על דעותיו, לבל יזדהמו על ידי הניסיון".
ומשפט שנשאר מספר - גם זה לא דבר קטן. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
יעל, את פוסלת מהר מדי...
אז בטח קראת את "פיתרון סופי" שהוא נחמד אבל עם טון קצת מוזר, אני מודה. אבל קוואליר וקליי הוא ספר פשוט מופלא
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
כמעט בטוח שזה לא היה "איגוד השוטרים האידיים"
לא נראה לי שהייתי אפילו מנסה ספר עם שם כזה...אבל אנסה את קוואלייר וקליי כשאתקל בו.
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
אני אנסה. בתקווה שבכלל הוא קיים בספריה אצלנו. תודה על ההמלצה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
השוואה מוצלחת, נצחיה.
"איגוד" הוא בהחלט ספר לא קל לעיכול (למרות שסושי כן. אופס), אבל הוא מאוד מאוד מאוד שונה מהספרים האחרים של שייבון שקראתי, שיש בהם מורכבות וזהות יהודית ורוחב יריעה ויופי שלא ראיתי בשום מקום אולי. הוא בהחלט בהחלט לא one trick pony.
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
גם אני קראתי רק אחד שלו.
את "איגוד השוטרים היידיים". זה היה כמו לאכול סושי בפעם הראשונה. מוזר. לא מוזר בקטע רע, אבל מוזר.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
יעל, אני מנחש שקראת את איגוד השוטרים היידיים. תנסי את "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי".
ספר אדיר.
|
|
|
יערה
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
היום ניהיה יום המסבכים חופרים רק הם באים זה לא באישית לך זה בכלליות
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
קראתי רק ספר אחד שלו (לא זוכרת איזה) ולא אהבתי. אולי אנסה עוד אחד.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
אכן אוף איתי. אשתי אומרת את זה לעתים מזומנות, ואני מתחיל להאמין לה
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
אוף איתך. מה יהיה?
לא אוף באמת. אוף בצחוק כזה. אתה כותב נורא יפה. גם כאן וגם על המחנה-יהודה. שאפו!
|
35 הקוראים שאהבו את הביקורת
