ביקורת ספרותית על הקוסמים מאת לב גרוסמן
ספר לא משהו

---

כתבה בעיתון וראיון עם הסופר גרמו לי להבין שהספר הזה יהיה בדיוק בשבילי: בחורה שגדלה בילדות על הארי פוטר, שר הטבעות, נרניה, משחקי הכס וחבריהם ועדיין מאוד אוהבת אותם ולא תתנגד לקבל (סוף-סוף) את המכתב מהוגוורטס, למצוא טבעת קסמים ובכלל לאתר את הפתח הנכון לעולם האחר.

נתבדתי, ולא, אינני יכולה להמליץ על הספר לכל אלו שחולקים את חיבתי לפנטזיה.

עלילת הספר דומה במתכוון לספרי פנטזיה אחרים ועם אחדים היא מתכתבת במובהק, במעין ניסיון לפארודיה מעוותת או כתיבת "הסיפור האמיתי" של העלילות שלהם. אבל מלבד שעשוע קל בעת אזכורים של יצירות פנטזיה ומדע בדיוני הקיימות באמת בעולם שלנו, אין בכך כל עניין. הדימיון ליצירות ספרות אחרות גורם לספר בעיקר להרגיש ממוחזר מאוד, כמו כותבי פאנפיקשן ללא רעיונות מקוריים משלהם (ואני חלילה לא יוצאת נגד הפאנפיקשן - הם לא מעמידים פנים שהם משהו אחר!)

הספר מתיימר להיות מעין פנטזיה למבוגרים. אלא שהוא בעיקר מרגיש כמוו סרטי קולג' אמריקאי - תוספת סקס, סמים, קללות ואלכוהול לא הופכת ספר לבוגר יותר. לשם השוואה: גם במשחקי הכס (שיר של אש ושל קרח) יש סקס, אלכוהול, ניבולי פה ואלימות בשפע, אבל מה שהופך אותו לבוגר ומורכב זה העלילה המכילה פוליטיקה, דיון על מוסר, מניעים אינטרסנטיים ומתנגשים של דמויות (עגולות, יצוין), טשטוש בגבולות בין הטוב לרע באופן שמשקף את המציאות נאמנה ודילמות לגבי בחירת הדרך. לא הסקס.

הגיבור הראשי מסתובב לאורך כל הספר בתחושת ריקנות, שמהדהדת דרך עלילת הספר, וגורמת להרגשה שם הספר סובל מאותה התחושה. סצנות שאמורות להיות שיא המתח מדשדשות להן סתם כך כי המתח מעולם לא הספיק להיבנות ותשובות למסתורין שנשכח ונזנח אי שם במהלך הספר מגיעות ככה סתם ואין בהן שום ריגוש מכיוון שכבר נשכח במה מדובר, כי הנושא הוצג באופן כה שולי.

וכל זאת, מוביל לתחושת אכזבה אצל הקוראת (הזו, לפחות).

» ביקורות נוספות של גמדון
» ביקורות נוספות על הקוסמים