“בעולם המעוות שלנו, לא מעט יצירות חדות ועוקצניות ממוסגרות כצ'יק ליט זול, אם נכתבו על ידי נשים; זבלון כמו "איך לדבר עם אלמן" ממוסגר ניטרלית, כ'ספר לכולם', כי כתב אותו גבר. ...לא התכוונתי להתחיל את הסקירה בכזאת מרירות. האמת היא שבחצי הראשון של הספר לא חלמתי שאני אכתוב עליו בנימה כזו. ההתחלה הייתה די מבטיחה. היה ברור שזו לא תהיה יצירת מופת, אבל צחקתי בקול בערך אחת לשני עמודים. ג'ונתן טרופר שנון, אי”

“מי שקרא את ספריו הקודמים של ג'ונתן טרופר כבר יודע שמדובר בסופר מחונן, בעל כישרון לא מבוטל לכתוב על נושאים עצובים עם הרבה הומור ושנינות. יש לו יכולת נפלאה לשלב בין קליל ונוגה, והתוצאה תמיד חדה ונוקבת. "רק עוד דבר אחד" הוא בדיוק כזה. הספר מספר את סיפורו של דרו סילבר, או פשוט סילבר, סוג של... בואו נקרא לילד בשמו, לוזר. יהודי, גרוש בגיל העמידה, מתופף בלהקת רוק שימי התהילה שלה כלהקת "להיט אחד" תמו מזמ”

“# אוי, השנינות. סופרים אמריקאים-יהודים משתמשים בה כאילו היתה איזה תכונה גזעית, המבדלת אותם מסופרים לא-יהודים. וכך הם כותבים (הרבה פעמים בגוף ראשון) ספרים כמו שנונים, כאילו קומיים, שכאילו מסתירים-המון-רצינות עמוקה-מאחור. הם כאילו אוטוביוגרפיה של הירחמיאל: זה שגדל במשפחה מוחצנת שלא ממש הבינה אותו, לא ממש אהבה אותו, עם סוג של אמא שתלטנית (כמובן!), ונסיונותיו להשיג לעצמו קצת... משהו עולים בתוהו ונ”

“שני דברים משכו אותי מאוד בספר: השם היפה שלו והעטיפה היפה שלו. איך לדבר עם אלמן? באמת, איך? ועוד אלמן בן 29, שנשאר עם בנו החורג בן ה- 16? אז איך לדבר? לנחם? לתת כתף? לנסות לחזק? להרגיע? או שאולי דווקא להסיט את המחשבות שלו מהעניין הכאוב ודווקא לדבר אתו על דברים אחרים? מאוד קשה לדבר עם אלמן,וקשה פי כמה וכמה לדבר עם אלמן כל כך צעיר. הספר מגולל את סיפורו של דאג, אלמן בן 29,ואת הקשרים שלו עם בנו”

“בעולם המעוות שלנו, לא מעט יצירות חדות ועוקצניות ממוסגרות כצ'יק ליט זול, אם נכתבו על ידי נשים; זבלון כמו "איך לדבר עם אלמן" ממוסגר ניטרלית, כ'ספר לכולם', כי כתב אותו גבר. ...לא התכוונתי להתחיל את הסקירה בכזאת מרירות. האמת היא שבחצי הראשון של הספר לא חלמתי שאני אכתוב עליו בנימה כזו. ההתחלה הייתה די מבטיחה. היה ברור שזו לא תהיה יצירת מופת, אבל צחקתי בקול בערך אחת לשני עמודים. ג'ונתן טרופר שנון, אי”

“מי שקרא את ספריו הקודמים של ג'ונתן טרופר כבר יודע שמדובר בסופר מחונן, בעל כישרון לא מבוטל לכתוב על נושאים עצובים עם הרבה הומור ושנינות. יש לו יכולת נפלאה לשלב בין קליל ונוגה, והתוצאה תמיד חדה ונוקבת. "רק עוד דבר אחד" הוא בדיוק כזה. הספר מספר את סיפורו של דרו סילבר, או פשוט סילבר, סוג של... בואו נקרא לילד בשמו, לוזר. יהודי, גרוש בגיל העמידה, מתופף בלהקת רוק שימי התהילה שלה כלהקת "להיט אחד" תמו מזמ”

“# אוי, השנינות. סופרים אמריקאים-יהודים משתמשים בה כאילו היתה איזה תכונה גזעית, המבדלת אותם מסופרים לא-יהודים. וכך הם כותבים (הרבה פעמים בגוף ראשון) ספרים כמו שנונים, כאילו קומיים, שכאילו מסתירים-המון-רצינות עמוקה-מאחור. הם כאילו אוטוביוגרפיה של הירחמיאל: זה שגדל במשפחה מוחצנת שלא ממש הבינה אותו, לא ממש אהבה אותו, עם סוג של אמא שתלטנית (כמובן!), ונסיונותיו להשיג לעצמו קצת... משהו עולים בתוהו ונ”

“שני דברים משכו אותי מאוד בספר: השם היפה שלו והעטיפה היפה שלו. איך לדבר עם אלמן? באמת, איך? ועוד אלמן בן 29, שנשאר עם בנו החורג בן ה- 16? אז איך לדבר? לנחם? לתת כתף? לנסות לחזק? להרגיע? או שאולי דווקא להסיט את המחשבות שלו מהעניין הכאוב ודווקא לדבר אתו על דברים אחרים? מאוד קשה לדבר עם אלמן,וקשה פי כמה וכמה לדבר עם אלמן כל כך צעיר. הספר מגולל את סיפורו של דאג, אלמן בן 29,ואת הקשרים שלו עם בנו”