ביקורת ספרותית על מכאן אני ממשיך - סיפור סאגה על משפחה מאת ג'ונתן טרופר
ספר מעולה

---

ספר מצוין, לדעתי.
קודם כל, נרקמו פה דמויות שונות כשלכל אחת מהן יש היסטוריה ואישיות ואופי משלה. לכל אחד אפשר להתחבר בצורה מסויימת, לכל אחת אפשר לאחל משהו אחר, את כל אחת אפשר להבין (אפילו את הורי). זה לא דבר שפשוט לעשות כסופר.
העלילה עצמה מנווטת את עצמה מנקודת ההתחלה שבה ג'ד מגלה שאביו נפטר בשיחת טלפון משעשעת, והדמויות הן אלו ששולטות בסיטואציות, ולא הפוך. זה דבר שראוי מאוד להעריך.

דבר שני, הספר כתוב מעולה. שפה אחידה, שנינויות ("מאוד יפה מצידו של בון ג'ובי שהוא בא לבקר"), בניה של מתח (החלומות של ג'ד, היציאה של לינדה כל בוקר מהבית של הפוקסמנים), ולא מעט רגש.
הבחירה לכתוב את הספר דווקא מנקודת המבט של ג'ד (ולא של פול, למשל, או של לינדה) היא זו שנתנה, לדעתי, לספר את האופי שלו. בתור האח שהחיים שלו נחשבים להרוסים ביותר ועובר את השבוע הכי מטלטל שלו בנוכחות אורחים שבאים לנחם אותו על מות אביו, זה מה שמצליח לסחוף אותך לתוך הסיפור.

זה ספר שלא פשוט לעזוב אותו מהרגע שמתחילים לקרוא אותו.

» ביקורות נוספות של עמיר
» ביקורות נוספות על מכאן אני ממשיך - סיפור סאגה על משפחה