“להקה ענקית,ספר פשוט לא טוב. עשה סלט לא ברור אין דרך לספר הוא מסופר בכמה צורות לא אחידות. מלא פרטים משעממים,התירגום מגוחך לפרקים,כל 4 שורות הסופר חייב להזכיר ש"חברת התקליטים לחצה להקליט" פשוט סופר נאג'. הגעתי עד האמצע ונטשתי. נחפש משהו יותר מקצועי בהצלחה למנסים לשרוד אותו.”

“כשהייתי בן 10, קבלתי את הרדיו- טייפ הראשון שלי. היה זה רדיו פיליפס גדול ומגושם, בעל כפתורים גדולים, שכל אחד מהם סימן תחנת רדיו אחרת. הרדיו הזה היה פתוח מרגע הגיעי הביתה ועד לרגע שהייתי נירדם, בדרך כלל היה זה אבי שכיבה את הרדיו לאחר שכבר נירדמתי. שנות ה-60-70 היו שנים נהדרות למוזיקת הרוק. לדעתי היו אלה השנים הטובות של הרוק, או כפי שקראו לו המומחים R&B שפרושם רית׳מ ובלוז. ובאמת, מוצא הרוק היה מהבלוז כאשר בדרך היה הג׳אז בלוז . לד- זפלין נולדה בסוף שנות ה-60, והיא הלהקה שייסד ג׳ימי פייג׳ גיטריסט גאון שנמצא בשורה אחת עם גיטריסטים גדולים אחרים כמו אריק קלפטון, סטיב וינווד, ביבי קינג וג׳ף באק, כולם סופר סטארים בנגינה בגיטרה בתחום הבלוז והבלוז- רוק. חברי הלהקה האחרים שהיו מפורסמים פחות היו: ג׳ון בונהם, המתופף האל- מותי, ג׳ון פול ג׳ונס הבסיסט ונגן האורגן, והזמר בעל הקול המיוחד רוברט פלאנט. הלד זפלין היו ללא ויכוח אחת הלהקות הטובות בעולם, והיא השפיעה באופן עמוק על עולם הרוק- פופ מאז שנות ה-70 ועד היום. שירם stair way to heaven, הוא שירם המוכר ביותר, ולפי הכתוב בספר:״ השיר שכל הסקרים שנערכו על ידי כל תחנות הרדיו ועיתוני המוזיקה , האהוב בכל הזמנים״(185). הספר״ לד זפלין- סיפורה של להקת הרוק הטובה ביותר״, הוא ספר טוב. למרות שמחברו לא מתיימר להיות אובייקטיבי במיוחד, הוא כולל בתוכו תובנות חשובות הנוגעות בתחום המוזיקה, ובמיוחד בכל הנוגע לקריירה המופלאה של להקת הרוק הטובה בעולם על פי הגדרת המחבר. הספר מנסה לענות על שאלות חשובות בתחום מוזיקת הרוק: מדוע דחו עיתוני הפופ- והרוק את הלד זפלין, ולמה הקריירה שלהם פרחה באמריקה בעוד שבאנגליה היא דישדשה עד לפרסום האלבום השלישי שלהם. למה מוזיקאים נחשבים כמו אריק קלפטון מסרבים לדבר על יחסיהם עם ג׳ימי פייג׳, למה עבר חתול שחור בין פייג׳ לקלפטון?, ולמה התפרקו הזפלין לאחר מותו ללא עת של המתופף שלהם? על כל השאלות האלה ועל עוד רבות אחרות , עונה הספר היפה הזה. לעניות דעתי, זהו ספר טוב, בחלקו הוא ניקרא כמעט כמו ספר מתח, ספר נהדר לכל אוהבי המוזיקה ולכל הגילים, אבל במיוחד לאוהבי המוזיקה של שנות ה60-70 . טוביה”

“ספר שנכתב על ידי עיתונאי-גרופי, שגרם לו, לדעתי, לפספס המון פרטים ולהתמקד בטפל. יש יותר מידי דגש על כמות קהל שהגיעה לכל הופעה, רווחים מהופעות, לאיזה מקום הגיע כל אלבום באיזה מצעד ואיזה פרסים קיבלו חברי הלהקה. אלו פרטים מיותרים שלא נותנים לקורא מידע אמיתי על הלהקה או על השירים שלה. בכל פרק/קטע שבו מסופר על אלבום חדש הם הקליטו הסופר כתב יותר על העטיפה של האלבום מאשר על השירים שבאלבום. איפה ניתוח על מילים ומשפטים של השירים? מה גרם ללהקה לכתוב קטע מסוים (חוץ מהשיר "קשמיר" שבו פלאנט מספר שמדובר על שיר הוא כתב בעקבות נסיעה בחבל קשמיר), או לבחור בו לאלבום? קיצור, לא הספר האולטימטיבי כדי ללמוד על הלהקה הזו.”

“שלום אנשים, לאחר ההפסקה שלקחתי מהאתר כי לצערי ירדתי בכמות קריאת הספרים שלי וזה ששכחתי שני חשבונות שלי באתר אני חוזר. נתקלתי בספר זה לאחר שחיפשתי ספר שעוסק בערך בזאנר המוזיקה שאני שומע ולהפתעתי מצאתי את הספר בארון של אבי. לא כל כך הכרתי את הלהקה כי אני שומע מוזיקה הרבה יותר כבדה אבל איך שהתחלתי לקרוא את הספר באמת שלא עזבתי אותו לרגע. הספר נורא מעניין ונותן לנו נקודת מבט של אדם שחי עם הלהקה הזאת, ריצ'י יורק וידע לתת את כל הארועים המוכרים והלא מוכרים שקרו בתולדות הלהקה. הספר מאוד מעניין ומביא רעיונות עם חברי הלהקה עצמם דבר שמוסיף לספר ומספר על איך להקה שהופיעה בברים קטנים באנגליה ללא פרסום בכלל הפכה להיות מייסדת מוזיקת הרוק הכבד והלהקה החשובה ביותר בזאנר הזה. ממליץ לכל אדם שאוהב את המוזיקה הזאת וגם למי שרוצה ללמוד על תולדות המוזיקה הפופולארית.”

“להקה ענקית,ספר פשוט לא טוב. עשה סלט לא ברור אין דרך לספר הוא מסופר בכמה צורות לא אחידות. מלא פרטים משעממים,התירגום מגוחך לפרקים,כל 4 שורות הסופר חייב להזכיר ש"חברת התקליטים לחצה להקליט" פשוט סופר נאג'. הגעתי עד האמצע ונטשתי. נחפש משהו יותר מקצועי בהצלחה למנסים לשרוד אותו.”

“כשהייתי בן 10, קבלתי את הרדיו- טייפ הראשון שלי. היה זה רדיו פיליפס גדול ומגושם, בעל כפתורים גדולים, שכל אחד מהם סימן תחנת רדיו אחרת. הרדיו הזה היה פתוח מרגע הגיעי הביתה ועד לרגע שהייתי נירדם, בדרך כלל היה זה אבי שכיבה את הרדיו לאחר שכבר נירדמתי. שנות ה-60-70 היו שנים נהדרות למוזיקת הרוק. לדעתי היו אלה השנים הטובות של הרוק, או כפי שקראו לו המומחים R&B שפרושם רית׳מ ובלוז. ובאמת, מוצא הרוק היה מהבלוז כאשר בדרך היה הג׳אז בלוז . לד- זפלין נולדה בסוף שנות ה-60, והיא הלהקה שייסד ג׳ימי פייג׳ גיטריסט גאון שנמצא בשורה אחת עם גיטריסטים גדולים אחרים כמו אריק קלפטון, סטיב וינווד, ביבי קינג וג׳ף באק, כולם סופר סטארים בנגינה בגיטרה בתחום הבלוז והבלוז- רוק. חברי הלהקה האחרים שהיו מפורסמים פחות היו: ג׳ון בונהם, המתופף האל- מותי, ג׳ון פול ג׳ונס הבסיסט ונגן האורגן, והזמר בעל הקול המיוחד רוברט פלאנט. הלד זפלין היו ללא ויכוח אחת הלהקות הטובות בעולם, והיא השפיעה באופן עמוק על עולם הרוק- פופ מאז שנות ה-70 ועד היום. שירם stair way to heaven, הוא שירם המוכר ביותר, ולפי הכתוב בספר:״ השיר שכל הסקרים שנערכו על ידי כל תחנות הרדיו ועיתוני המוזיקה , האהוב בכל הזמנים״(185). הספר״ לד זפלין- סיפורה של להקת הרוק הטובה ביותר״, הוא ספר טוב. למרות שמחברו לא מתיימר להיות אובייקטיבי במיוחד, הוא כולל בתוכו תובנות חשובות הנוגעות בתחום המוזיקה, ובמיוחד בכל הנוגע לקריירה המופלאה של להקת הרוק הטובה בעולם על פי הגדרת המחבר. הספר מנסה לענות על שאלות חשובות בתחום מוזיקת הרוק: מדוע דחו עיתוני הפופ- והרוק את הלד זפלין, ולמה הקריירה שלהם פרחה באמריקה בעוד שבאנגליה היא דישדשה עד לפרסום האלבום השלישי שלהם. למה מוזיקאים נחשבים כמו אריק קלפטון מסרבים לדבר על יחסיהם עם ג׳ימי פייג׳, למה עבר חתול שחור בין פייג׳ לקלפטון?, ולמה התפרקו הזפלין לאחר מותו ללא עת של המתופף שלהם? על כל השאלות האלה ועל עוד רבות אחרות , עונה הספר היפה הזה. לעניות דעתי, זהו ספר טוב, בחלקו הוא ניקרא כמעט כמו ספר מתח, ספר נהדר לכל אוהבי המוזיקה ולכל הגילים, אבל במיוחד לאוהבי המוזיקה של שנות ה60-70 . טוביה”

“ספר שנכתב על ידי עיתונאי-גרופי, שגרם לו, לדעתי, לפספס המון פרטים ולהתמקד בטפל. יש יותר מידי דגש על כמות קהל שהגיעה לכל הופעה, רווחים מהופעות, לאיזה מקום הגיע כל אלבום באיזה מצעד ואיזה פרסים קיבלו חברי הלהקה. אלו פרטים מיותרים שלא נותנים לקורא מידע אמיתי על הלהקה או על השירים שלה. בכל פרק/קטע שבו מסופר על אלבום חדש הם הקליטו הסופר כתב יותר על העטיפה של האלבום מאשר על השירים שבאלבום. איפה ניתוח על מילים ומשפטים של השירים? מה גרם ללהקה לכתוב קטע מסוים (חוץ מהשיר "קשמיר" שבו פלאנט מספר שמדובר על שיר הוא כתב בעקבות נסיעה בחבל קשמיר), או לבחור בו לאלבום? קיצור, לא הספר האולטימטיבי כדי ללמוד על הלהקה הזו.”

“שלום אנשים, לאחר ההפסקה שלקחתי מהאתר כי לצערי ירדתי בכמות קריאת הספרים שלי וזה ששכחתי שני חשבונות שלי באתר אני חוזר. נתקלתי בספר זה לאחר שחיפשתי ספר שעוסק בערך בזאנר המוזיקה שאני שומע ולהפתעתי מצאתי את הספר בארון של אבי. לא כל כך הכרתי את הלהקה כי אני שומע מוזיקה הרבה יותר כבדה אבל איך שהתחלתי לקרוא את הספר באמת שלא עזבתי אותו לרגע. הספר נורא מעניין ונותן לנו נקודת מבט של אדם שחי עם הלהקה הזאת, ריצ'י יורק וידע לתת את כל הארועים המוכרים והלא מוכרים שקרו בתולדות הלהקה. הספר מאוד מעניין ומביא רעיונות עם חברי הלהקה עצמם דבר שמוסיף לספר ומספר על איך להקה שהופיעה בברים קטנים באנגליה ללא פרסום בכלל הפכה להיות מייסדת מוזיקת הרוק הכבד והלהקה החשובה ביותר בזאנר הזה. ממליץ לכל אדם שאוהב את המוזיקה הזאת וגם למי שרוצה ללמוד על תולדות המוזיקה הפופולארית.”