חני - ממה שתואר בספר לאותו עיתונאי-גרופי ניתנה גישה כמעט בלעדית ללהקה, שדי סלדה מעיתונאים ותקשורת בכלל.
רוב הראיונות והציטוטים שמובאים בספר די ריקים מתוכן ונדמה כאילו שהוא ליקט כל מיני שיחות שהוא ערך איתם פה ושם וערך אותן לתוך הספר.

לו אני הייתי עיתונאי שמתלווה ללהקה האהובה עלי והם פתוחים איתי כל כך (עד כדי כך שהם נתנו לו לשמוע כמה מהשירים החדשים מהאלבום השני שלהם, עוד לפני שהאלבום פורסם בכלל) אני מאמין שהייתי מנצל את הזמן יותר ביעילות.
למה שיר מסוים נכנס לאלבום ואחר לא? למה מילים מסויימות נכתבו לשיר מסוים? עבור מי נכתב שיר מסוים? איזה ויכוחים היו במהלך האלבום?
לא חסרות דוגמאות.

ביקורת טובה ומנומקת.

אין דבר כזה הכי טוב במוסיקה. זה משתנה. גם הכי טוב יכול להפוך לפחות טוב, אחרי שמיעות מרובות, כשנמאס לשמוע, ורוצים משהו חדש. זה כל הכיף בעולם המוסיקה, שיש מגוון.

תודה, אחפש שירים של הלהקה.

כמי שגדלה על לד זפלין ושיגעה את כל הבית בקולי קולות . הם בהחלט אגדה אחת ויחידה.
עמיר אולי בכלל הגרופי שכתב לא התיימר
לעשות תחקיר עמוק בספר המובא.
הוא רק נתן טעימה.
הכי קרוב שהייתי בהופעה שלהם זה בקולנוע ליד הבית כשהקרינו הופעה שלהם. הקהל עמד על הרגליים ב" מדרגות לגן עדן" עם נרות ופנסים. כשיצאתי מההופעה
הייתי מהופנטת לגמרי ואדרנלין בשמיים.
רסטה ועמיר הנה יש לכם דרך לחשוב איך להרים את הכפפה ולעשות פרוייקט ספר עמוק יותר.

כבת הדור של "לד זפלין" אצטט מתוך שיר של נתן אלתרמן:

"ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה".

כבת הדור של "לד זפלין" אצטט מתוך שיר של נתן אלתרמן:

"ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה".

מקווה שתקרא את הודעתי לאחר העריכה, כי ערכתי. הוספתי מספר דברים.

אין בעד מה. ואינך חושב שבדקו גם את ביטלס ואת קווין ושאר להקות העל האגדתיות? אולי בתחומם לד זפלין היו עילית אבל לומר חד וחלק, במצח נחושה, שהם היו ה-להקה ב-ה הידיעה באשר היא. זה מופרך בעיני מכיוון שלהשוות את הביטלס ולד זפלין זה כמו להשוות בין גמל שלמה לעכביש. שניהם פרוקי רגליים אבל לא באים מאותה משפחה. כלומר, שתיהן להקות רוק אבל הסגנון הוא עדיין סגנון שונה. ואינני מדברת רק על הביטלס, לצורך העניין, אני מדברת על כלל הלהקות באשר הן. ביטלס זו פשוט דוגמא בולטת ואהודה מאוד על רבים. ודרך אגב, שכחתי גם את האיגלס. להקה טובה.

אתה יודע מה? הינה דוגמא מתבקשת: זה כמו להשוות בין אלביס פרסלי לבין מייקל גקסון [ואני מודעת לעובדה שפרסלי עסק יותר ברוק מאשר פופ ואילו ג'קסון בפופ]
או ויטני יוסטון וסלין דיון...
ובגזרה הישראלית: להשוות את שלמה ארצי לחווה אלברשטיין.

וגם את אותו דיון אני יכולה לנהל איתך במישור הספרותי ולומר שדוסטויבסקי הוא העילית של הספרות הקלאסית וספרות באופן כללי שספרותית, הרוקמי לא משתווה לגדולתו של דוסטויבסקי הן מבחינת תוכן והן מבחינה רעיונית. [ לא לסקול אותי, אנשים, רק נתתי דוגמא!] זה שמדובר במוסיקה אגדתית לא מגמדת את העובדה שניתן לנהל את הדיון הזה במישורים נוספים ושהדבר דווקא כן, לדעתי, קשור להעדפה ולא לעובדה כפי שאתה טוען.

מה מונע מדוסטויבסקי או כל סופר קלאסי אחר להיות הסופר הטוב ביותר שהאנושות ידעה עובדתית? ואילו לד זפלין היא הלהקה הטובה ביותר בכל הזמנים? הרי בסופו של דבר בשתי הסוגות הללו היו אגדות וקלאסיקות שנשארו עם הקוראים\ שומעים זמן רב.

תודה על השיתוף סקאוט.
הטענות שלי די פשוטות. אין פה עניין של טעם או ריח אלא העובדה הפשוטה שמוזיקלית, הביטלס לצורך העניין, לא משתווים ברמה שלהם למוסיקה שלד זפלין עשו. גם לא ברמה האישית , כמוזיקאים. הדרך בה המוסיקה כתובה, משקלים וקצב,. רגש, מהירות עוצמה וכח. הכריזמה והווקאליות שהיו לרוברט שיתקו אנשים והעמידה אותם חסרי מילים אל מולו אל יווני שעמד ועשה אמנות על הבמה, התיפוף העוצמתי והמהיר של בונאם שמתעלה מעל כל מתפוף בתקופתו ולדעתי עדיין מחזיק בטייטל, מהקבר! (רינגו מתופף טוב, לא מעבר). הגיטרה של ג’ימי פייג׳, אם הייתי מאמין הייתי אומר שאצבע האלוהים נגעה בו אבל אז היינו בוזזים באופן נבזי את הגאונות של הגיטריסט המדהים הזה ואחרון ג’ון פול ג’ונס שבלעדיו הסאונד בלוזי והחם לא היה קיים, אחד הבסיסטים הטובים ביותר שדרכו על כדור הארץ. ביחד הם התעלו מעל כל להקה. אני פשוט אומר שכל הלהקות בתקופות האלו היו מדהימות, זאת היתה תקופה של יצירתיות והאמונה שאפשר לעשות הכל, שום דבר לא עצר אותם וזאת לא סתם התקופה הטובה ביותר של המוזיקה, מתוך כל הלהקות האלו לד זפלין עומדת בראש.

להקות רבות. חלקן מיינסטרים וחלקן לא. ביטלס, קווין, קולדפליי, אימג'ין דרגונס ולהקות יפניות שונות.
מה הטענות שלך כלפי אלה שטוענים אחרת? אתה לא חושב שזה באמת קשור לטעם אישי?
זה כמו שאני אראה בספרי דוסטויבסקי קלאסיקת חובה ואתה לא תבין על מה המהומה ולמה. הרי ספרי דוסטויבסקי אלה ספרים מהקלאסיקות הגדולות ביותר אז מדוע יש כאלה שחושבים אחרת?

אני מכיר כאלו ואני תמיד מתווכח איתם (עם כל האהבה והערכה לביטלס ולקווין)... סקאוט, מי הלהקה האהובה עלייך? :)

ראסטה, מסכימה לדעתך עם זאת, כאשר הדבר קשור לטעם כלשהו, בין אם מוסיקלי ובין אם ספרותי, זה נתון לוויכוח. הינה דוגמא: יש האומרים שהביטלס הם הלהקה הטובה ביותר או קווין.

אני משתדל לא לייחס חשיבות ל"טעם וריח" אלא למוזיקליות, טכניקה, הגשה ודברים רבים אחרים שהפכו את לד זפלין ללהקה הגדולה בעולם, אין לה מתחרים. אני נהנה מדיונים כאלו.
ובכלל הלהקות שאני הכי אוהב הן נירוונה ואליס אין צ'יינס. זה כמו בספרים, דיברנו על זה לא מזמן. אחד הספרים שאני הכי אוהב הוא הבושם, אין זה אומר שזה הספר הטוב ביותר שנכתב.

ראסטה, אולי זה נכון עבורך אבל טעם ועל ריח..

סקאוט, כל מה שצריך זה להקשיב לחמשת האלבומים הראשונים של זפלין, מהתחלתם ועד סופם, כדי להבין שלא היתה להקה כמותה.
יש מלא מוזיקאים גדולים מהתקופה ולהקות מדהימות שכל אחד מחברי הלהקה לא פחות מגאון... ובכל זאת אין להקה כמו לד זפלין. וגם לא תהיה.

חברים, זה נתון לוויכוח.

בהחלט.

ראסטה, הלהקה הטובה ביותר שהיתה?

עצוב לשמוע שאלו הם הנושאים עליהם בחר לכתוב כשיש כל כך הרבה מה להגיד על הלהקה הטובה ביותר שהיתה.
נדמה שאין לו באמת הרבה מושג וידע בכל הקשור ללהקה וכנראה שהיה בו דחף עז לכתוב ספר ולבזבז את הזמן שלנו. תודה על הסקירה.