ביקורת ספרותית על העולם של אתמול - זכרונות של בן-אירופה מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

ספר עצוב, כואב ונפלא מאין כמותו. מתוך תהומות החשיכה של 1940, אחת השנים הנוראיות ביותר בתולדות המין האנושי, סטפן צוויג, סופר יהודי אוסטרי, אירופאי בכל נימי יישותו, שעם עליית היטלר לשלטון בגרמניה וסיפוח אוסטריה, הפך לגולה ופליט מארצו שלו, כותב בגעגועים, בכמיהה וביאוש אינסופי על העולם שהכיר בילדותו ובנעוריו, על אירופה של לפני מלחמת העולם הראשונה, במהלכה, ולאחריה.
שנתיים אחרי שכתב ספר זה, ויום אחרי ששלח את כתב היד להוצאת הספרים, שם צוויג קץ לחייו ולא זכה לראות את האור שבקצה המנהרה.

האמת שמאז שקראתי את "קוצר רוחו של הלב" המבריק, הפכתי למעריצה של צוויג. כשרונו העצום בעיני הוא הדיוק והחדות שבהן הוא לוכד את המציאות בה הוא חי. הבנתו העמוקה את נפש האדם ויכולת הניתוח והפירוק לגורמים המדהימה שלו. הוא מנתח לפרטי פרטים את התהליכים שהתחוללו בנפשם של בני האדם, החל משלהי המאה ה-19 ועד ששקעו בתהום האפלה של הפאשיזם, הנאציזם ומלחמת העולם השנייה ומגיע לתובנות מאלפות ומרתקות בכל נושא שבו הוא נוגע, בין אם זו האמנות ובין אם אלו נושאים כגון חופש הפרט, אנטישימיות ומלחמות בין בני אדם.

הספר הוא כעין אוטוביוגרפיה, אך לא כזו שמתרכזת בחייו הפרטיים של צוויג, אלא בעולמו הרוחני והתרבותי. הוא מתאר מפגשים ויחסים עם אישים בולטים בתרבות האירופית בתקופתו. המשוררים רילקה והופמנסטאל, הפסל רודן, המלחין שטראוס, הפציפיסט רומאן רולאן הצרפתי, אלו ועוד רבים אחרים שמוזכרים בספר היו מכריו והיו חבריו, וכשצוויג כותב עליהם, הוא כותב עליהם כך שפשוט מתחשק לך לדעת עליהם עוד ועוד, ולהכיר את יצירותיהם.

בין הקטעים שהכי נגעו לליבי בספר היו פגישותיו עם תיאודור הרצל. לדעתי תאוריו את האיש הם פיסת היסטוריה נדירה. כתב כאן מישהו לפניי בביקורת קצרה וקולעת: "כך צריך ללמוד היסטוריה". אכן. בדיוק כך.

הספר מרתק ועוצמתי ברבדים נוספים. "העולם של אתמול" של צוויג, הוא בעצם "העולם של שלשום" עבורנו. לרגע נדמה לך שהוא כותב משנות ה-60 או ה-70 כשהוא מתפעל עד אין קץ מרמת החופש המיני והחירות המוסרית שקיימת לבני הנוער, לעומת בני-דורו שלו, שהתבגרו בעשור הראשון של המאה ה-20, בעולם פוריטני, שמרני, עטוף ומכוסה בשמלות מנופחות ובצווארונים חונקים. אי אפשר שלא לחייך למחשבתו של צוויג שהם הגיעו לשיא השחרור המוסרי בשנות ה-30 (!). גם כשצוויג מתאר בשאט נפש את העוולות והרשעות של הנאצים כלפי יהודי ארצו, בולטת ומצמררת העובדה שהוא כותב עוד לפני שבאמת נודעו מימדי הזוועה, אותם לא יכול היה בכלל להעלות על דעתו. מצד שני, הלב נצבט בצער כשחושבים איך היה מתענג, לו חי היום, על קיומו של האיחוד האירופאי, משאת נפשו וחלום חייו.

לסיכום, בעיני הספר הזה אינו ספר רגיל, אלא פשוט מטען של רגשות שמתפוצץ לך בתוך הלב. זה לא רומן, ולא כל פרקיו מרתקים במידה שווה, אבל ערכו לא יסולא בפז למי שמתעניין בהסטוריה של התקופה ולמי שאוהב את סטפן צוויג.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על העולם של אתמול - זכרונות של בן-אירופה