ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 20 באוגוסט, 2011
ע"י omriqo
ע"י omriqo
צוויג סופר אוסטרי ממוצא יהודי אשר התאבד בברזיל במהלך מלחמת העולם השנייה (1942) בעקבות חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה". ספר זה הוא סוג של אוטוביוגרפיה אשר כתב בברזיל לפני התאבדותו והיא מתארת את תפיסתו את התקופה בה חי מהסוף המאה ה-19 ועד מלה"ע השניה.
לצד הכאב הנפשי העצום שהוא משדר החל בשורות הראשונות של ההקדמה, המביא את הקורא עד לסף דמעות, לא יכולתי שלא להתמרמר על תפיסת העולם שהוא מביא.
הוא מציג עצמו כאיש אירופה, איש תרבות דובר כל השפות האירופיות החשובות (גרמנית, צרפתית, אנגלית, איטלקית), ידידם של אנשי הרוח והתרבות בכל אירופה באותה תקופה, מארח ומתארח אצל הסופרים הנחשבים וכו'. אבל אי אפשר להתחמק מהתחושה שהוא חי במין בועה שנסדקה והתפוצצה בימי חייו: הוא לא נאלץ כלל לעבוד למחייתו בצעירותו – הוא בן למשפחה אמידה, אחיו נבחר להמשיך את העסק המשפחתי ואילו משימת חייו הייתה לסיים דוקטורט על מנת לפאר את המשפחה בבן משכיל. עוד בימיו כסטודנט נסע לטייל באירופה ובעולם וברור שקשה לו להבין את דרישותיהם של העניים לשיפור מצבם ושוויון זכויות (הרי מצבם משתפר בהתמדה מדור לדור, לדבריו) ,קשה לו להבין את מגמת הלאומיות שמתפשטת באירופה והוא רואה בה מעין תכסיס שמטרתו להביא את העולם למלחמה. בעת מלחמה הוא מוצא עצמו כמעט תמיד במקום מבטחים, בטוח פיזית אך נפגע עד עמקי נשמתו נפשית.
מעבר לכך, צוויג מציג שלל אפיזודות מעניינות מחייו – פגישות ושיחות עם אישי השעה וסלבס אחרים – הרצל, פרויד, רילקה, רומן רולאן, ולתר רתנאו. הוא מביא משהו מרוח התקופה כפי שאני מניח נראתה בעיני אנשי הרוח של אותה העת. הוא מציג תפיסה של זהות אירופאית-תרבותית שצריכה לחבר את העמים באירופה ולמנוע מלחמות. תרבות זו הושמדה בהובלת היטלר - לתפיסתו, והובילה בסופו של דבר לכך שאיבד עצמו לדעת. לטעמי התפיסה הזו תמימה ושוב מקורה בבועת חייו. מעניין שבימינו האיחוד האירופי שכן הוקם דוגל בגישה הפוכה – חיבור כלכלי-פוליטי ובמידה מסוימת בידול תרבותי כאשר העקרונות ההומניים שמחברים בין המדינות מקורם דווקא בשואה (ממליץ בהקשר זה לקרוא את "אחרי המלחמה" של טוני ג'אדט).
שווה קריאה בזכות הכתיבה הקולחת, הכאב הגדול והאפיזודות המעניינות.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
נכון שזה בלתי אפשרי למישהו שחי היום.
התכוונתי בעיקר לנימת הביקורת על אורח חייו. בשעתו זה היה אורח חיים מקובל במעמדו, והוא מבכה בספרו את מה שלפי דעתו נגזל ממנו. בן אדם מתקשה להתעלות מעל המנטליות שלו ודרך גידולו.
|
|
|
omriqo
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
כמובן שאת צודקת
קשה לי (אני לא מסוגל?) לקרוא את הספר בתור אדם שונה ממה שאני.
ניסיתי לומר שצוויג מצטייר (בעיני) כסוג של "נסיך", מנותק, ולא מייצג קבוצה רחבה של אנשי התקופה - וזה, אני מנחש, אפילו בעיניהם של אנשי התקופה. |
|
|
yaelhar
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
אני חושבת
שאתה "מדבר" אל הסופר על בסיס תפיסתך שעוצבה עשורים אחריו, בארץ אחרת, עם אוריינטציה שונה. ספרים מהסוג הזה צריך לקרוא כאילו אתה אוסטרי שנולד בתחילת המאה, למשפחה אמידה עם דיכאון של חוסר הסתגלות לתנאים שנוצרו...
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
