ביקורת ספרותית על העולם של אתמול - מהדורה ישנה - זכרונותיו של בן אירופה מאת סטפן צווייג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 20 בינואר, 2018
ע"י Pulp_Fiction


כשקראתי את הספר הזה... לא יכולתי שלא לתהות האם העולם שבו אנו חיים היום הוא "העולם של אתמול" של בני ובנות האדם שיערגו אליו בעוד כמה שנים. כן, העולם שלנו, תארו לכם. עולם הפייק ניוז, הפייס, האינסטוש, האופרה(למה לא עופרה?) ווינפרי רצה לנשיאות, הסלפי, המאסטר שף, הציוצים של האורקל מהבית הלבן... טוב, הבנתם. אולי יום אחד "גם זה יעבור", כמו 'טונה' עצמו?


כי אם בוחנים את שתי התקופות- שלנו וזו שעליה כתב צוויג בהערצה, "ממעוף הציפור", הרי שדווקא שלנו נראית כשבירה ולא בטוחה לאין שיעור מה-Belle Epoque (שקדמה לאוגוסט 1914). אותו עידן של שיא פריחת התרבות האירופית, ההומניזם, האמונה באדם ותבונתו. ומעל לכל תחושת הביטחון, ה-"מה שהיה הוא שיהיה" , הידיעה הכמעט וודאית ששום דבר לא יכול לזעזע את הידוע והמוכר ושהטכנולוגיה וההמצאות יעשו את החיים של האדם(הלבן תחילה ואז של כל השאר) לקלים ומהנים יותר.

בוב מרלי זצ"ל, שר פעם "Don’t you rock my boat". ובכן אם אז, בממלכת הבורגנות המאובנת אירופה, הקשורה בינה לבין עצמה בקרבה משפחתית עד כדי מחלות גנטיות משותפות של שליטיה, הסירה טולטלה עד התפרצות אותו הר געש שהחריב את הכל, הרי שבימינו זה נראה עוד יותר מדאיג. כי יש רבים ולא צפויים שמנענעים את הסירה שלנו וזה יכול להיגמר אפילו גרוע יותר(ע"ע נשק גרעיני, דע"ש, פצצה ביולוגית(לא קים קרדישיאן), איראן וכו').


"העולם של אתמול" הוא חיבורו האחרון של סטפן צוויג. תוך כדי קריאה נוצרת התחושה שמדובר בספר פרידה. הוא נכתב באותן שנים קריטיות כשהמכונה הנאצית דרסה את אירופה, קלגסיו של הצורר כבשו כבר את פריז וחיכו להסתער על לונדון ומוסקבה. צוויג מישיר מבט בפעם האחרונה על המורשת המפוארת של תרבות אירופה ונזכר במחולליה הגדולים, שמות הספרים, הערים והרחובות, אירועים משמחים וטראגיים, מהם היו עשויים חייו של דור שלם. הוא מתאר את האנשים שאהב וניכר שהיה גאה בעובדה שהכירם אישית: רומן רולן, הוגו פון הופמנסטאל, ריינר מריה רילקה, ריכרד שטראוס, מקסים גורקי, זיגמונד פרויד ורבים אחרים.

התאבדותו של צוויג הכתה בתדהמה את המחנה האנטי- נאצי ומנגד סיפקה דלק לפרופגנדה ההיטלראית. ייאושו ככל הנראה היה קשה מנשוא, במיוחד אחרי שראה מה עוללו לבני עמו, שכה האמינו בגרמניה. זמן קצר אחרי שהחל לפתח תקווה שהעולם יכול להשתקם ולקום מן ההריסות של המלחמה הראשונה בשנים היפות(עבורו) שבין 1924 ל-1933, הגיע היטלר ושבר אותו סופית.


לאור מה שתיארתי, יכול להיווצר הרושם שהספר דיכאוני ואפל. זה ממש לא כך. הוא מרתק ומלא תיאורים מדהימים של אירועים, חוויות רוחניות, נדודים בעולם ואנשים.


צוויג, פציפיסט מושבע, citoyen du monde כפי שהגדיר עצמו, לא היה עשוי מהחומרים של לוחם למען אידיאל(בניגוד לאורוול למשל) ונראה שהיה חסר בו את האומץ הדרוש לכך. הוא אהב את חיי הנוחות שהעניקו לו התמלוגים מספריו ועל אף שהילל ושיבח את אלה שנלחמו עבור הערך היקר ביותר- השלום וגם שילמו מחירים על כך, העז להשמיע את קולו בבירור רק בשלבים מאוחרים יותר, כשגם הניצים הגדולים ביותר החלו להטיל ספק במלחמה. את שנותיה של מלחמת העולם הראשונה הוא העביר בעיקר בשוויץ ואת התנגדותו לה הביע בעיקר בהתפלמסות עתירת "איזמים" עם אנשי רוח אחרים.

לאורך כל אורכו של הספר הוא כמעט לא מזכיר את הנשים שהיו לצידו וזה בעיניי דבר מוזר.

אני לא אוהב את המושג "חובה" בשילוב עם המילה "ספר" או "סרט". בגדול אני מתנגד לחייביזם מכל סוג שהוא, ובטח שנכון הדבר בהקשר של פעילות תרבותית אנושית. עם זאת הספר הזה הוא(כמו שידידינו זוהיר בהלול היה אומר)מונומנטלי. הייתי ממליץ לשלבו בתכנית הלימודים, לא פחות.


הרגשתי קרבה עמוקה לצוויג כשקראתי על תחושותיו וחוויותיו. הוא הצליח להעביר בשפה אנושית חדה ובלתי אמצעית את מה שמפורט ביובש בספרי ההיסטוריה ובכך באמת לגעת במשהו אצלי.


22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
עמיחי, תודה רבה.
עמיחי (לפני ארבעה שבועות)
אני מצטרף, מעט באיחור, לגשם הברכות (...).
באמת כתבת יפה על היפה והחשוב בספריו של צווייג.

מחשבות, אם סופרים גם ספרים שהתחלנו ולא סיימנו, אפשר להגיע לכ-3500 ספרים, לא?
:-)
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
לא ממש. גם לא "צרפת". לא רק שאני פוקד את פריז, אני גם קורא בשקיקה ספרים המתרחשים בה.
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
זאת אומרת שלא היית באף מדינה חוץ מצרפת? או שהיית ומאז שהתאהבת בצרפת אתה לא פוקד אף מדינה אחרת?
ובאמת מרשימה האהבה שלך לצרפת ולפריז בפרט.
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
פריז היתה תמיד ריכוז של אמנות, בעיקר ספרות. דברים טובים יצאו משם. לבקר בפריז זה לדרוך על היסטוריה. שלוש פעמים ברציפות הייתי עם שלוש בנות המצווש שלי. אזלו הבנות. עכשיו אסע סתם כך להנאה בפעם הרביעית. ולא, אין לי שום רצון לבקר בשום מקום אחר.
סקאוט (לפני ארבעה שבועות)
מחשבות, מה גורם לך להעריץ את פריז? רק התרבות? או גם האוכל והמוסיקה?
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
לונדון? לא שמעתי עליה.
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
מה עם לונדון, מחשבות?
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
ועכשיו לספר מרי אנטואנט המרהיב, שגם לי לרוץ פעמיים לקונסיירז'רי, להראות את הכלא בו ישבה מרי אנטואנט לפני מותה בעריפת ראש לבנות שלי.
בכלל, קל לי מאוד לרוץ לפריז...
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
תודה, חני.מדהים ומרגש לראות תגובה כה יפה ומעמיקה. צוויג היה כותב מדהים וכישרוני. יכולתו להעביר מסר ולבנות דמות הייתה מופתית.כשקוראים אפילו את הרומנים שלו על דמויות היסטוריות אמיתיות כמרי סטיוארט, ממש מזדהים עימם.
העיניין הוא שבספרו זה הוא מתגעגע בעיקר לעולמו הוא ושל דומיו -הבורגות העשירה. כי לא עבור כולם זו הייתה תקופה כה יפה ומרבים נעדרה האפשרות להינות מפירותיה של תרבות מופלאה זו. גם התאבדותו בצוותא עם אישתו השאירה טעם מר למדי.
חני (לפני ארבעה שבועות)
סקירה מופתית אלי...כשאני קוראת את הסקירה אני מרגישה כאילו צוויג שיתף אותך במחשבות ברומו של עולם ואתה משתף אותנו אחרי שכמובן עיבדת את הנושאים שדיבר עליהם אחד לאחד בצורה יסודית.המחשבה הכי עמוקה שלקחתי מהסקירה היא תחושת הזמן שהולך ואוזל לנו ככל שאנו מתקדמים בשנים כאנושיות צומחת וגודלת וזה מרגיש קצת קלסטרופובי.כי כל הטכנולוגיה הייתה אמורה לייצר תוחלת ארוכה יותר עם איכות טובה יותר. במקום זאת אנחנו כאילו הולכים קדימה אמנם ובדרך איבדנו את רוב האיכויות הטובות שגרמו לנו לצמוח ולהתפתח.נתת פה סקירה אבולוציונית טובה. הסוף הטרגי זה כמו אמירה אחרונה שלו במעשים במקום מילים. כאילו לא ראה טעם להוסיף על כל מורשת היצירות שלו ולו פסיק נוסף.
חורף חם.
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
תודה, חגית
חגית (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת מצויינת.
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
תודה, אירית. את יכולה ללכת בנחת ותהני ממנו באותה מידה. ;)
אירית (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת יוצאת מהכלל. נהניתי במיוחד מהפתיח .. ח ח ח ה.
ארוץ לרכוש אותו כי את צוויג אני אוהבת במיוחד !
תודה לך ויום נפלא .
מחשבות (לפני חודש)
בוב, הבעיה שלי כרגע אינם תחלואים, כי אם החיים עצמם, שהם רחוקים מאידאל. ואם כבר מדברים, החיים עצמם זו סדרה מופלאה.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
תודה רץ. גם אני חשבתי על מה שכתבת תוך כדי הקריאה. ספק אם אירופה, כפי שהיא היום היא זו שצוויג חלם עליה.חלקית כמובן החזון אכן התממש, אך לא ברור לאן תמשיך היבשת שכוחה הפוליטי והתרבותי בעולם דועך ככל שהשנים עוברות וכיצד יראו פניה בעוד כמה עשורים.
רץ (לפני חודש)
ביקורת מצוינת - שם הספר הוא רב משמעות, האחד העולם של האתמול, הוא עולם שנעלם, הספר מדבר עליו עליו כאנטומיה של כשלון . אבל מעניין שלאחר 50 שנה חלק מהגותו של צוויג, כמו אירופה ללא מלחמות, שיתוף אירופי כלכלי, ותרבות משותפת, עם כל הבעיות ליישום החזון, החזון הזה עדיין מתקיים ונאבק על דרכו, לכן לאחר שנים הקריאה בספר של צוויג מקבלת משמעות שונה לצד הכישלון קיימת התממשות החזון.
בוב (לפני חודש)
אל תקרין פסימיות שכזאת מחשבות. אם הייתה לך האפשרות להמשיך ולחיות באופן תיפקודי ומלא, ללא כאבים או תחלואה קריטית, לא היית רוצה לחיות לעד, או לפחות עוד 2500 שנה?
Pulp_Fiction (לפני חודש)
מחשבות, אתה יכול להעלות את תפוקה אם תוותר על כל הבינג. לדעתי לקרוא שניים ביחד לא באמת מגביר את הכמות בסוף
מחשבות (לפני חודש)
ואם אני קורא שניים במקביל, זה עוזר איכשהו לתוחלת? לא שאני מוצא טעם להארכה...
בוב (לפני חודש)
אני לא בטוח שספרנים קוראים יותר. לפחות לא יותר מהפעילים פה באתר. הלוא אין רגע שאין ספר בחיינו, לא כך?
נעמי (לפני חודש)
זה נשמע כמו חישוב מסוים לנשים פוריות...
בקיצור המצב עגום זמננו מספיק לכמה מדפים ותו לא.
האם שעון החול של ספרנים גדול יותר?
מחשבות (לפני חודש)
לא התכוונתי לצער אתכם. חישבו על זה: מאז שאנחנו בהכרה בוגרת ועד שאנו מתקשים עוד לקרוא יש לנו כחמישים שנים של קריאה פוריה. בבלוג שלי ''רק'' 560 סקירות...
Pulp_Fiction (לפני חודש)
בוב, קרעת מצחוק ;))
בוב (לפני חודש)
המספר הזה יכול להיות יופי של אומדן- 2500 ספרים המהווים שעון חול לחיים. וכשאסיים את עמודו האחרון של הספר מספר 2500, ימתין המוות עם מגלו המשסף את חוט החיים.
דרך אגב, בחנתי את התיאוריה הזו לעומת מספר הדירוגים שלי ויש מצב שמחשבות צודק. אם כי יש לא מעט ספרים שלא יכולתי לדרג מכיוון שהכותרים לא נמצאים באתר, דבר שמקצר ע"פ התיאוריה את זמן מחייתי.
נעמי (לפני חודש)
אומיגאד כשאתה מסכם את זה ככה ומטיח בנו מספר עלוב בן 4 ספרות, בא לי לבכות
מחשבות (לפני חודש)
קורא מן המניין מספיק כ-2500 ספרים בחייו. לאחרונה אני מוצא עצמי צופה בסגנון עדות הבינג' בסדררות מומלצות. ההנאה רבה.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
בוב, בדיוק דיברתי על כך עם בתי היום בסיפריה. אמרתי לה שיש כל כך הרבה יצירות ספרותיות מרתקות וזמננו להשקיע בקריאה מועט בהרבה משהיינו רוצים כי חיינו עמוסים בעניינים כה רבים. אבל עלינו להשתדל לקרוא כמה שיותר. שלא לדבר על כך שיש ספרים שהיינו רוצים לחזור ולקרוא בפעם נוספת.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
תודה, בר
בר (לפני חודש)
ביקורת נפלאה ומעוררת סקרנות
בוב (לפני חודש)
מחשבות, אני מאמין שרבים הם הספרים והסופרים ש"חובת" קריאתם חלה עלי, את זאת אני אומר למנגינת ליבו של Pulp_Fiction היות ואני כן מאמין ביצירות שעונות להגדרה הזו, בייחוד לאחר שטעמך בסגנון מסויים הוגדר. אבל היות וזמני מוגבל ככל בן תמותה, לצערי יהיו כאלו שלא אגע בהם לעולם.
מחשבות (לפני חודש)
בוב, אתה רציני? מהר לגעת והרבה.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
תודה, בוב. אני שמח ובטוח שתהנה.
בוב (לפני חודש)
בצווייג עדיין לא נגעתי. לא יודע למה, פשוט לא קרה עדיין. כתבת מאוד יפה. אקח את אחד מספריו בקרוב.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
אכן, סנטו, תודה.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
תודה, נעמי. רבים ראו בהתאבדותו בגידה.הם חשו שלא הייתה לו הזכות לעשות זאת, מכיוון שהיה למגדלור רוחני ועצם העובדה שהתייאש היוותה מעין כניעה להיטלר.
סנטו (לפני חודש)
כפי שציינת בהחלט ספר מונומנטלי. תענוג צרוף לכל אוהב קריאה.
נעמי (לפני חודש)
ספר מופלא, והשאלה שהעלת אכן מעניינת.
יש בי טינה כלפיו על התאבדותו בזמן שיהודים אחרים עשו הכל כדי לשרוד...
ורק לחשוב איזה ספרים היה מותיר לנו על השואה...
Pulp_Fiction (לפני חודש)
תודה, מחשבות על התגובה. אני חושב שלתלמיד הישראלי המודרני יהיה קשה לצלוח אותו.
מחשבות (לפני חודש)
תנוח דעתך, הספר הזה הוא לגמרי ספר חובה. חובת קריאה וחובת מניעה ממשרד החינוך. הרבה חובות.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ