ביקורת ספרותית על אלה שמצילים אותנו מאת ג'נה בלום
ספר מעולה

---

פעם, לפני המון שנים (בקיץ 76), בהיותי, בת שש עשרה, נשלחתי, עם להקת המחול של חולון (ריקודי עם) לאירופה. במסגרת סבוב ההופעות אף ביקרנו בגרמניה, ברלין. אני זוכרת, שלא יכולתי להימנע, ילדה צעירה שגדלה בשכונה של יוצאי שואה מפולין ורומניה, מסתובבת חופשיה בעיר ההיא, שחומה מכוערת מציצה מכל קרן רחוב שלה, מסתכלת על אנשים מבוגרים ותוהה - איפה היית בזמן מלחמת העולם השניה? מה היה תפקידך במכונת ההשמדה של העם שלי? האם ראיתי ושתקת?

לימים נישאתי לבחור , שהוריו "יקים" יוצאי גרמניה הגיעו לארץ לפני המלחמה הנוראה ההיא. אני שמחה לציין, שאף לא אחד ממשפחתו נספה בשואה. אביו, חזר לגרמניה בעקבות עבודתו ואנחנו נסענו אליו לחופשות וחגים. הכרנו חברים בני גילנו, ואחת מהם סיפרה ליעל אביה, שהיה חייל גרמני ונלחם בגבול המזרחי, נפל בשבי הרוסי ונשאר וסבל שם במשך חמש שנים. באותה תקופה לא יכולתי להכיל את סבלה וכאבה. הסבל של העם היהודי היה כל כך גדול שלא היה מקום לאף אחד אחר שם.

הספר "אלה שמצילים אותנו" היתה הפגישה הראשונה שלי עם המלחמה ההיא דרך העיניים של הגרמנים, שחיו שם באותה תקופה. אלה שלא היו חיילים ולא היו במחנות, אלה שראו מה היה ולא הסבו מבטם לכיוון אחר. אלה שסבלו במלחמה חרפת רעב, דיכוי והזנחה אבל שרדו בכל דרך אפשרית. במהלך קריאת הספר חשתי אמפטיה עמוקה אליהם, הזדהות וחמלה. יכולה הייתי לראות גם, את הצד שלהם.

הספר מספר על טרודי, שהיתה ילדה בזמן המלחמה. על אימה של טרודי שהייתה מן השורדים במלחמה ומאלה שלקחנו את התקופה נוראה ההיא ואת וטמנו אותה עמוק, עמוק בתוך השיכחה המבורכת, המאפשרת לאנשים להמשיך ולחיות, ואיך טרודי שמגלה חלקים בתוך הפזאל של חייה מתמודדת איתם כבוגרת.

» ביקורות נוספות של כלנית
» ביקורות נוספות על אלה שמצילים אותנו