“"הצטרפתי לשורות האס-אס מרצוני, והתאהבתי כל כך במדים השחורים שלא יכולתי מרצוני גם לעזוב" (רודולף הֶס, מפקד אושוויץ). אהה.. נשמה טובה. ויימאר, גרמניה (1938-1942) מקס הרופא היהודי של העיירה הקטנה שבקציה הוקם מחנה העבודה בוכנוואלד. הרופא האנושי הזה שטיפל במסירות, בנאמנות ובאיכפתיות בכולם, בכל אנשי העיירה, הוא אחד מהיהודים שנתפסו ונלקחו למחנה העבודה. אנה, אהובתו של מקס ואם בתו, גרמניה-קאתולית בת”

“**** בעוד כמה שנים, לא הרבה, לא יהיו כבר יותר ניצולי שואה. וגם הדור השני הולך ומתמעט. ועוד זמן מה אחר כך, מלחמת העולם השניה על מוראותיה תהפוך להיות גם היא איזשהו פרט היסטורי יבש, כמו מלחמת הבורים, המהפכה הצרפתית או אפילו מלחמת העולם הראשונה. מלחמות אחרות יתפסו את הזיכרון העולמי. ככה זה. תסלחו לי, אני מבולבל קצת. לפני עשר דקות גמרתי לקרוא, ואני לא יודע מה רציתי לכתוב עכשיו. ספרי שואה מטלטלי”

“בזמן הקצר שחלף מאז הגעתי לאתר המקסים הזה, הספקתי כבר להתוודות שאני לא מחובבי הספריות הגדולים; את הספרים שלי אני אוהב חדשים, חלקים, ללא טביעות אצבעות שמנוניות, ללא קיפולים מרגיזים וללא "אזניים" מתסכלות... ואין כמו ריחו המיוחד של ספר חדש להעצמת החוויה הרגשית ! לא ככה ?... רק מה - ברוב עוונותיי אני "בעסקי" החינוך וההוראה. ובכל מוסד חינוכי שמכבד את עצמו יש גם ספריה שמכבדת את עצמה. ולמרות שלספריות ה”

“סיימתי לקרוא את הספר אתמול, ולמען האמת, עדיין הוא נכנס אל מחשבותיי. הספר מדבר על שני סיפורים מקבילים - הראשון הוא של אנה, גרמנייה שחיה בזמן מלחה"ע השנייה ומתאהבת בבחור יהודי, מחביאה אותו בביתה ונכנסת להריון ממנו. הסיפור השני הוא של טרודי, בתה של אנה, סיפור שמתרחש 50 שנה לאחר מלחה"ע, כשטרודי מנסה לפענח את עברה של אנה (שאיננה מוכנה להגיד מילה אחת על העבר). בהתחלה הספר הרגיש לי קצת רגיל. בהתחלה”

“"הצטרפתי לשורות האס-אס מרצוני, והתאהבתי כל כך במדים השחורים שלא יכולתי מרצוני גם לעזוב" (רודולף הֶס, מפקד אושוויץ). אהה.. נשמה טובה. ויימאר, גרמניה (1938-1942) מקס הרופא היהודי של העיירה הקטנה שבקציה הוקם מחנה העבודה בוכנוואלד. הרופא האנושי הזה שטיפל במסירות, בנאמנות ובאיכפתיות בכולם, בכל אנשי העיירה, הוא אחד מהיהודים שנתפסו ונלקחו למחנה העבודה. אנה, אהובתו של מקס ואם בתו, גרמניה-קאתולית בת”

“**** בעוד כמה שנים, לא הרבה, לא יהיו כבר יותר ניצולי שואה. וגם הדור השני הולך ומתמעט. ועוד זמן מה אחר כך, מלחמת העולם השניה על מוראותיה תהפוך להיות גם היא איזשהו פרט היסטורי יבש, כמו מלחמת הבורים, המהפכה הצרפתית או אפילו מלחמת העולם הראשונה. מלחמות אחרות יתפסו את הזיכרון העולמי. ככה זה. תסלחו לי, אני מבולבל קצת. לפני עשר דקות גמרתי לקרוא, ואני לא יודע מה רציתי לכתוב עכשיו. ספרי שואה מטלטלי”

“בזמן הקצר שחלף מאז הגעתי לאתר המקסים הזה, הספקתי כבר להתוודות שאני לא מחובבי הספריות הגדולים; את הספרים שלי אני אוהב חדשים, חלקים, ללא טביעות אצבעות שמנוניות, ללא קיפולים מרגיזים וללא "אזניים" מתסכלות... ואין כמו ריחו המיוחד של ספר חדש להעצמת החוויה הרגשית ! לא ככה ?... רק מה - ברוב עוונותיי אני "בעסקי" החינוך וההוראה. ובכל מוסד חינוכי שמכבד את עצמו יש גם ספריה שמכבדת את עצמה. ולמרות שלספריות ה”

“סיימתי לקרוא את הספר אתמול, ולמען האמת, עדיין הוא נכנס אל מחשבותיי. הספר מדבר על שני סיפורים מקבילים - הראשון הוא של אנה, גרמנייה שחיה בזמן מלחה"ע השנייה ומתאהבת בבחור יהודי, מחביאה אותו בביתה ונכנסת להריון ממנו. הסיפור השני הוא של טרודי, בתה של אנה, סיפור שמתרחש 50 שנה לאחר מלחה"ע, כשטרודי מנסה לפענח את עברה של אנה (שאיננה מוכנה להגיד מילה אחת על העבר). בהתחלה הספר הרגיש לי קצת רגיל. בהתחלה”