ביקורת ספרותית על אלה שמצילים אותנו מאת ג'נה בלום
ספר מעולה

---

בזמן הקצר שחלף מאז הגעתי לאתר המקסים הזה, הספקתי כבר להתוודות שאני לא מחובבי הספריות הגדולים; את הספרים שלי אני אוהב חדשים, חלקים, ללא טביעות אצבעות שמנוניות, ללא קיפולים מרגיזים וללא "אזניים" מתסכלות... ואין כמו ריחו המיוחד של ספר חדש להעצמת החוויה הרגשית ! לא ככה ?...

רק מה - ברוב עוונותיי אני "בעסקי" החינוך וההוראה. ובכל מוסד חינוכי שמכבד את עצמו יש גם ספריה שמכבדת את עצמה. ולמרות שלספריות האלה יש בד"כ ניחוח מעופש ותמונה "מקובלת" של שתי ספרניות משועממות שיותירו עפ"י רוב את הספרים להיערם עד שיכסו את המבנה כליל, כפי שעשה ים תטיס לחצי ישראל בעידנים גיאולוגיים עתיקים - אצלנו בספריית התיכון יש דווקא איזושהי קומבינה משובבת, שידועה רק למתי-מעט : מתחת לדוכן הקבלה, ממש לרגליהן של שתי הגרציות שמנהלות שם את העסק, מונחים להם לבטח 2-3 ארגזים של הספרים החדשים ביותר, אלה שטרם נעטפו בניילון השקוף והמעצבן (וכנראה שכבר לא יעטפו לעולם), שלא סומנו בשיטת "דיואי" ובקיצור - שיד אדם טרם טימאה... ומאחר וסחבק נמצא בקשר טוב עם השתיים, יש לו גישה חופשית לארגזי האוצרות הספרותיים הללו, שגם אם לא כל מה שמונח בהם הוא אכן קלאסיקה שחל עליה קונצנזוס, עדיין התענוג שבנבירה בהם הוא הדבר הקרוב ביותר לאותו המעשה שעושים בבית; כמו לאכול בבית של סבתא ולהרגיש בבית של אמא (או ההיפך)...

הספר הראשון שהעליתי משם בחכתי השנה, היה "אלה שמצילים אותנו" מאת ג'נה בלום. ספר הופך-קרביים לגמרי. לא ברור מה אמת ומה בדוי. סופרת יהודיה עם קשרים משפחתיים לא מפוענחים לגרמניה "ההיא", ניפקה מסמך מרתק המטיס את הקורא הלוך ושוב בין זמנים ובין סיטואציות, כשלא ברור מהו הסיפור המרכזי : זה של אנה, הארית שהרתה ליהודי שנרצח במחנה עבודה ובוחרת לגדל את תינוקתם המשותפת בין כל הזוועות מסביב ? או סיפורה של "התינוקת", אשה כבת 60 בזמן כתיבת הספר, שמנסה ללמוד על עברה, ללא כל סיוע מצד אמה השתקנית וחמורת הסבר ?...

סיימתי אותו כמעט בבת אחת ובעצב גדול. אם כמות הנאצים ומשתפי הפעולה עמם שהיגרו לארה"ב אחרי המלחמה היא רק חצי מזו עליה מסופר בספר - אז כנראה שאין הגיון ואין צדק בעולם הזה...

ספר מהמם, קולח, מרטיט לבבות ומומלץ לכל מי שפוחד לשכוח...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על אלה שמצילים אותנו