ביקורת ספרותית על אלה שמצילים אותנו מאת ג'נה בלום
ספר טוב

---

סיימתי לקרוא את הספר אתמול, ולמען האמת, עדיין הוא נכנס אל מחשבותיי.

הספר מדבר על שני סיפורים מקבילים - הראשון הוא של אנה, גרמנייה שחיה בזמן מלחה"ע השנייה ומתאהבת בבחור יהודי, מחביאה אותו בביתה ונכנסת להריון ממנו. הסיפור השני הוא של טרודי, בתה של אנה, סיפור שמתרחש 50 שנה לאחר מלחה"ע, כשטרודי מנסה לפענח את עברה של אנה (שאיננה מוכנה להגיד מילה אחת על העבר).

בהתחלה הספר הרגיש לי קצת רגיל. בהתחלה הסיפור של אנה הראה שגם הגרמנים סבלו בזמן המלחמה, ולא רק היהודים. אבל את המורכבות האמיתית והפסיכולוגית הבנתי רק לקראת סוף הספר. הספר לא מנסה להראות רק ש"היו גם גרמנים טובים" (טרנד שקיים כיום לספרים מסוימים) כמו שחשבתי בהתחלה. הסיפור של אנה מתמקד הרבה יותר בסוגיה פסיכולוגית מורכבת - האם אנחנו מסוגלים לאהוב את אלו שמצילים את חיינו, למרות היותם אנשים אכזרים? והאמנם זו אהבה, או שזה רגש נחבא אחר? ומה קורה אחרי זה, בחיים חדשים - כיצד ניתן לחיות עם הבושה?

הסיפור של טרודי הרגיש לי קצת שטחי יותר, אם כי ככל שהתקדם הרגשתי כך פחות ופחות. מלבד העובדה שהוא הביא את סיפורם המרגש והכואב של אנשים שונים בזמן מלחה"ע (סיפורים שלא ברור אם אמיתיים או לא, אבל מההיסטוריה של ג'נה בלום אני מניח שהם אכן אמיתיים), הספר הביא את סוגיית הדור שאחרי - איך נראו החיים שאחרי המלחמה, גם לדור השני.

ספר מומלץ, כן, אמיתי, ומחייב קריאה.

» ביקורות נוספות של ronen
» ביקורות נוספות על אלה שמצילים אותנו