בשלב די מוקדם של הקריאה החלה כבר לצוץ במוחי המחשבה כי אני אוחז בידי את ספר המקור המשובח ביותר מבין אלה שקראתי בשנים האחרונות .
גיבורת הספר היא ריבי בתחילת שנות העשרים לחייה (מסכים שאפשר היה להמציא שם מוצלח יותר), סטודנטית באוניברסיטת תל אביב, חיפאית במקור כמו קציר עצמה – וזו אחת העובדות שכיוונו אותי לתחושה שמדובר במידה כזו או אחרת בספר אוטוביוגרפי. ריבי הוא גם שם כזה עתיק כמו יהודית.
ריבי מחפשת את דרכה בין קשרים מזדמנים עם בני גילה שלא מובילים לשום דבר, לעבודות לא מלהיבות שעוזרות לה להחזיק את הראש מעל המים בעיר הגדולה. את הזמן שנותר לה היא מעבירה בין ביקורים בסינמטק וחנות ספרים ישנה, לניסיונות לכתוב, אך חסר לה הפנאי הנפשי להתמיד במלאכה.
ברגע אחד מתפרץ לחייה יגאל, גבר בן ארבעים ושש. הוא לא גבר מהסוג האתלטי, הוא גבר שמעשן, בעל כרס וזקן מלבין. אולם יש לו כריזמה וקסם אישי בשפע, הבנה עמוקה באמנות וספרות ויכולת לחוש את נפשה של ריבי בדרך שאף אחד לא חש. תחילה הוא לא מעורר בה עניין מיוחד ואף סוג של דחייה. אך ברגע שמשהו משתחרר בה, אהבתה אליו מאבדת כל רסן – היא פרועה, נואשת ותובענית.
יגאל, סבור שראה והרגיש כבר הכל בגילו, אך עם ריבי הוא מצליח לחוות אושר שלא חשב שאפשרי בכלל. הוא נשוי שנים ויש לו בנים...
בנדודיהם בפינותיה של תל אביב, דרך הטיולים המשותפים באיטליה, צרפת, מצרים וספרד, יחד איתם אנו חווים את התשוקה העזה שרק סופרים משובחים מסוגלים להעביר לקוראיהם. הארוטיקה תופסת חלק משמעותי בספר, היצרים מתפרצים כהר געש, אך עמם הכאב והייאוש צורבים כלַבָה חמה את הנפש של הקורא.
אומרים שאהבה אמתית נוגעת באדם אולי פעם בחיים וחלקנו אף לא נזכה בה לעולם. אך כשהיא קורית, הי לופתת את נפשנו עד סוף חיינו. לעתים לא נדירות עלינו להקריב עבורה מכבודנו, ממעמדנו, מאורח חיינו, לוותר על חלק מיקירנו. יותר מדי פעמים כוחות גדולים מאתנו מעורבים במציאות, דילמות קשות מנשוא עורבות לפתחנו... האם להילחם או לוותר? ומה זה בכלל אומר להילחם?
פרט לאהבה היוקדת, הספר עוסק באבדן של אדם יקר ממחלה סופנית. הדיוק של קציר בתיאור ההתמודדות של אדם עם מחלה וקמילתו האיטית לצד התחושות המציפות את יקיריו, מדהים.
יהודית קציר מתגלה כבעלת כשרון נדיר בהכרת ניואנסים מכריעים במצבים אנושיים שונים. הרומן מספק את אחד המסעות המרתקים אל נפשה של אישה מאוהבת וכואבת את אהבתה. הסופרת לא חוסכת שום ממד ביחסים של זוג מאוהב, לרבות החלקים שלרוב לא מדברים עליהם.
העלילה מתרחשת בסוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת, עם האנשים שעוד ניתן היה לפגוש אז, כאלה שהכירו את חנה רובינא ואלכסנדר פן בצעירותם, החנויות של פעם ובכלל האווירה שלא תחזור עוד בתל אביב וחיפה שהשתנו כל כך מאז. הרומן מאוד רלוונטי, אך התרחשותו בימים שלפני העידן הדיגיטלי, בהם לדברים רבים הייתה משמעות יתרה, מוסיפה לו חן נוסף.
הספר בנוי בצורה מיוחדת. ריבי כותבת מעין רומן על עצמה. היא חווה את הכל מחדש דרך הכתיבה והמציאות כאילו מתנדנדת בין עבר להווה, בין היזכרות לחוויה עצמה.
הכתיבה של קציר פשוט מענגת, העברית עשירה אך נגישה, ציורית, אך לא מתייפייפת.
עוד רבות ניתן לכתוב על הספר הנהדר הזה. נדיר שאני משתמש בביטוי "ספר חובה", אך במקרה הזה אני שלם לגמרי עמו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
