"כי איך תצליח אי פעם ללמוד כל מה שצריך לדעת בשביל להיות מבוגר, הרי הכל נשמע מסובך כל כך ובעיקר משעמם".

חזרתי אליכם. כבר חשבתי שזה לא יקרה. אבל בסוף תמיד גם אחרי ההפוגות אני כאן.

לא נכנסתי לאתר ולא כתבתי ביקורת במשך שלושה חודשים. כל המשאבים שלי הושקעו בחיפושים אחר הדירה החדשה שלנו בתל אביב. לא הצלחתי ולו לרגע אחד להתמקד במשהו אחר. כל רגע רעננתי את עמוד הפייסבוק כדי לקבל עדכונים על דירות שמתפנות, כניסה אובססיבית ובלתי פוסקת לאפליקציית יד 2 וסף ריכוז מאוד מאוד נמוך בכל מה שלא קשור לדירה.

בסוף זה הצליח, אחרי שראינו אינספור דירות, אחרי שעמדנו בתור ל"אודישנים" לקבלת הדירה, אחרי לא מעט אכזבות וציפיות ותל אביב המדהימה שכמה שהיא יפה ככה היא גם מבוקשת וכל דירה שרצינו הייתה כמו מעין יריית פתיחה במלחמה להשגתה. והנה אני כאן, כותבת לכם מדירתי החדשה. עוד קצת ארגזים מסביבי ומעט כאוס במחשבות אבל עשינו זאת. מצאנו דירה והנפש במקום מעט שקט יותר.

בין לבין קראתי את ספרה של קציר כמעט בקושי אך עם התמדה מסוימת שנתנה לי להיאחז במשהו בטוח.

רבקה מתאהבת בגבר נשוי המבוגר ממנה ביותר מעשרים שנים. הרומן האסור מתעצם ומתפתח וחושף בפנינו עולם של סוד ותשוקה. אהבה אמיתית שהיא גם קצת כוזבת, המסופרת מעיניה של רבקה בדיעבד. השניים, רבקה ויגאל, מבינים זה את זו ומתחברים באופן הכי עמוק ורגשי שיש.

ספרה של קציר מתקדם לו לאיטו, ממש כמו החיים עצמם. ואולי זה כי הספר באמת מבוסס על סיפור אמיתי שלה. המאורעות מפורטים מאוד, עד כדי גודש מידע ותיאורים שלא תמיד היו לי רלוונטיים אבל בהחלט הצליחו ליצור עולם שלם. הספר אמנותי להפליא וחושף בפנינו מידע על אמני עבר, תערוכות, ציורים, הצגות, שחקנים ובעצם מה לא. עולם פנימי עשיר של דמויות שניזונות מעולם חיצוני עשיר.

הספר מתחלק לשני חלקים. חציו הראשון גדוש התיאורים שאיטיותו מקשה על חיבור והחצי השני שסיפורו מתקדם פתאום באינטנסיביות ואקטיביות של הדמויות. דמותה של רבקה נהיית מעניינת כי פתאום יש לה מה להפסיד, פתאום הסיפור נצבע בצבעים של רגשות עזים כמו קנאה אהבה ותשוקה.. הרומן בין השניים הופך מאפיזודה משעשעת למשהו רציני אמיתי וכבד משקל, שאליו מצטרפים גם רגשות אשם, תחושות ניכור והחמצה.

אני מרגישה שלא הייתה לי מספיק פניות לספר והייתי עסוקה בסיפורי האישי כך שלא יכולתי לתת מקום כה רב לסיפורו של מישהו אחר. לתחושתי הייתי נהנית ממנו הרבה יותר אם הייתי קוראת בו בתקופה אחרת. זה נכון שאומרים שספר צריך לתפוס אותך בזמן הנכון. והזמן הזה הרגיש קצת לא נכון עבורי.

עכשיו מונח על שידת מיטתי החדשה ספר חדש, המסמל עבורי פתיחה חדשה.

"כי איך תצליח אי פעם ללמוד כל מה שצריך לדעת בשביל להיות מבוגר, הרי הכל נשמע מסובך כל כך ובעיקר משעמם".

חזרתי אליכם. כבר חשבתי שזה לא יקרה. אבל בסוף תמיד גם אחרי ההפוגות אני כאן.

לא נכנסתי לאתר ולא כתבתי ביקורת במשך שלושה חודשים. כל המשאבים שלי הושקעו בחיפושים אחר הדירה החדשה שלנו בתל אביב. לא הצלחתי ולו לרגע אחד להתמקד במשהו אחר. כל רגע רעננתי את עמוד הפייסבוק כדי לקבל עדכונים על דירות שמתפנות, כניסה אובססיבית ובלתי פוסקת לאפליקציית יד 2 וסף ריכוז מאוד מאוד נמוך בכל מה שלא קשור לדירה.

בסוף זה הצליח, אחרי שראינו אינספור דירות, אחרי שעמדנו בתור ל"אודישנים" לקבלת הדירה, אחרי לא מעט אכזבות וציפיות ותל אביב המדהימה שכמה שהיא יפה ככה היא גם מבוקשת וכל דירה שרצינו הייתה כמו מעין יריית פתיחה במלחמה להשגתה. והנה אני כאן, כותבת לכם מדירתי החדשה. עוד קצת ארגזים מסביבי ומעט כאוס במחשבות אבל עשינו זאת. מצאנו דירה והנפש במקום מעט שקט יותר.

בין לבין קראתי את ספרה של קציר כמעט בקושי אך עם התמדה מסוימת שנתנה לי להיאחז במשהו בטוח.

רבקה מתאהבת בגבר נשוי המבוגר ממנה ביותר מעשרים שנים. הרומן האסור מתעצם ומתפתח וחושף בפנינו עולם של סוד ותשוקה. אהבה אמיתית שהיא גם קצת כוזבת, המסופרת מעיניה של רבקה בדיעבד. השניים, רבקה ויגאל, מבינים זה את זו ומתחברים באופן הכי עמוק ורגשי שיש.

ספרה של קציר מתקדם לו לאיטו, ממש כמו החיים עצמם. ואולי זה כי הספר באמת מבוסס על סיפור אמיתי שלה. המאורעות מפורטים מאוד, עד כדי גודש מידע ותיאורים שלא תמיד היו לי רלוונטיים אבל בהחלט הצליחו ליצור עולם שלם. הספר אמנותי להפליא וחושף בפנינו מידע על אמני עבר, תערוכות, ציורים, הצגות, שחקנים ובעצם מה לא. עולם פנימי עשיר של דמויות שניזונות מעולם חיצוני עשיר.

הספר מתחלק לשני חלקים. חציו הראשון גדוש התיאורים שאיטיותו מקשה על חיבור והחצי השני שסיפורו מתקדם פתאום באינטנסיביות ואקטיביות של הדמויות. דמותה של רבקה נהיית מעניינת כי פתאום יש לה מה להפסיד, פתאום הסיפור נצבע בצבעים של רגשות עזים כמו קנאה אהבה ותשוקה.. הרומן בין השניים הופך מאפיזודה משעשעת למשהו רציני אמיתי וכבד משקל, שאליו מצטרפים גם רגשות אשם, תחושות ניכור והחמצה.

אני מרגישה שלא הייתה לי מספיק פניות לספר והייתי עסוקה בסיפורי האישי כך שלא יכולתי לתת מקום כה רב לסיפורו של מישהו אחר. לתחושתי הייתי נהנית ממנו הרבה יותר אם הייתי קוראת בו בתקופה אחרת. זה נכון שאומרים שספר צריך לתפוס אותך בזמן הנכון. והזמן הזה הרגיש קצת לא נכון עבורי.

עכשיו מונח על שידת מיטתי החדשה ספר חדש, המסמל עבורי פתיחה חדשה.