ביקורת ספרותית על למאטיס יש את השמש בבטן מאת יהודית קציר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 1 בנובמבר, 2017
ע"י רץ


האומץ לחיות את הרגע

היא המתינה בחוץ ולעתים בחשכה לסיום הרצאתו, למרות שלא הייתה שייכת לקורס, יהודי אירופה בשלהי המאה ה-19. היא הייתה סטודנטית, צעירה וחיוורת פנים, ששערה הצהוב גלש למותניה. הוא היה המרצה, עטור זקן עם משקפי קרן שחורות ונוקשות, שמרן כמי שהגיח להווה מתקופת הרצאתו. היא כתבה שירים וטענה שעוד מעט תתפרסם, בקשה לחוות חיים סוערים, לעתים כאלה שהם בלתי אפשריים, כחומרי גלם ליצירתה. מה היא מצאה בו, חשבתי ביני לבין עצמי, בחיזור שעל פניו נראה חיבור בלתי אפשרי, בין אדם שגילו היה כפול משלה, שהיה יכול להיות אביה, לבינה, צעירה ספק נערה, שהייתה שילוב משונה של אנרכיסטית והיפית, שנהגה להצמיד מידי פעם פרחים לשערה.

פעם אחת אזרתי אומץ, תכונה שכלל לא הייתה אופיינית לי, פניתי אליה ואמרתי, רותם היפה, מדוע את מתעניינת בעבר, אני מציע לך את העתיד. היא לרגע הפנתה את מבטה לאחור ואמרה, בוא עלה על רכבי, אקח אותך ליעדך. ישבנו על ספסל בגינה אפלולית בעירי, היא ציטטה לי משירתה, ואני ניסיתי להרשים אותה בחיי הרומאים וברלוונטיות שלהם להווה, לעתים התחבקנו, ולאחר זמן לא רב, היא הביטה אל תוך עיני ואמרה לי ברציניות קרה וחותכת, במילים שנשמעו כשורה אחרונה של אחד משיריה, ההווה שלך לא משהו, לגבי העתיד אני ממש חושבת שלא.

למרות שחלפו שנים, את הרגעים ההם אני לא יכול לשכוח. בעבר חיפשתי בשירתה שהייתה כמעט מחתרתית, את עצמי מהדהד במילותיה, מנסה להבין את גן העדן שמעולם לא הייתי חלק ממנו.

רותם חזרה אלי כזיכרון חד, בשעה שקראתי את ספרה של יהודית קציר, למאטיס יש את השמש בבטן, המספר על ריבי, סטודנטית צעירה, המתחבטת בראשית כתיבתה המהוססת, ומתאהבת ביגאל, מרצה המבוגר ממנה, כמעט כפול מגילה, נמוך עם ציצים של אישה, נשוי העוסק במתמטיקה, באמנות ותרבויות העבר, אך יחד עם הצד המואר של חייו, יש בו צד אחר אפל ונסתר.

הרגשתי שסיפורה של יהודית קציר בו נשזרו פרטים ביוגרפים מחייה, הוא כל כך מוחשי ונוגע שלבטח היא חוותה באופן אישי, סיפור אהבה בלתי אפשרי, שמצד אחד הוא טוטאלי ונידון לזמן קצוב, ומצד שני הוא על זמני, כזיכרון מופלא אותו אנו נושאים לכל שארית חיינו.

קציר מנסה להתמודד עם שאלה נצחית, מהי אהבה וחברות בין גבר לאישה, המרחבים והתחושות ששתי ההגדרות, הסותרות והמבלבלות, או המשלימות האחת את השנייה יוצרות, במנעד אין סופי של רגשות, בהן מעורבים מושגים, כאהבה המגששת את עצמה, קנאה והאנטומיה של דעיכת האהבה אל מותה, מחזור חיים בלתי נמנע, כשמש בוערת שזמנה נקצב מראש לכלות את עצמה.

ספרה של קציר, הפתיע אותי בדמיונו לגברת דלאווי של וירג'יניה וולף. קציר מתכתבת עם וולף באופן שמרגיש שהיא לקחה רעיונות רבים ממנה אל תוך ספרה, בנושאים כזהות מינית לא ברורה, באפשרות שנשים וגברים יכולים לאהוב את שני המינים, בכתיבה נשית מובהקת המתארת מערכת יחסים בין גבר לאישה. המוות והחיים המופעים בשני הספרים, שלובים האחד בשני. שינויים תקופתיים, אותם חווים גיבורי העלילה. אלו חלקם של הדברים בהם מתקיים דמיון בין שני הספרים.

יהודית קציר משתמשת בדימוי המינוטאור של בנימין תמוז, שהוא פעם אחת שור בזירה ופעם אחרת מפלצת מהמיתוס היווני, דימוי המופיע בסדרת תחרטים של פיקסו. תמוז פירש את המינוטאור כאהוב הגוסס בזירה. קציר נטלה את המוטיב לתיאור יגאל אהובה של ריבי, את אישיותו האפלה והאלימה, ולתיאור מערכת יחסים שהיא נואשת כמו מפלצת הגוועת אל מותה.

השימוש של קציר ברעיונית סופרים אחרים, לא פגע בחוויית הקריאה שלי והערכתי אליה כיוצרת מקורית. קציר משתמשת בסמלי תרבות ידועים כהשראה ועוגנים ליצירתה, היא מאזכרת ומפתחת אותם בצורה מעניינת ונותנת להם פרשנות וביטוי יפה משלה.

בניגוד לוולף שספרה נכתב בערפול מסוים, ההולם ערפל לונדוני, הרי שקציר כותבת, במשפטים בהירים וחדים, מדויקים ופולחים הרלוונטיים לחיינו, המזכירים שמש ים תכונית בוהקת וחורכת, זאת ששימשה השראה לאימפרסיוניסטים כמאטיס, שביטאו רגשות חמים ומתפוצצים. כך קציר תארה רגשות, שנגעו בי בעוצמה, הרגשתי מסתחרר בעקבות אהבה סוחפת והורסת, חוותי את כאב גסיסת אם אהובה ברגעיה האחרונים, הרגשתי בשפל אהבה דועכת, אך יחד עם רגעים כואבים ומשפילים, חוותי רגעים יפים של אנושיות, חמלה, תיקווה והתחלה חדשה.

קציר נוגעת בנופים ישראלים, מעוררי געגועים, ברחוב פנורמה בחיפה, באופן שהיא מתכתבת עם שירו של חיים חפר, "יש בחיפה חתיכה, היא גרה ברחוב פנורמה", בו התגוררה אימא של ריבי שדמתה לשחקנית והנסיכה גרייס קלי. קציר מצרפת לספרה נופים ודימויים אירופיים רבים, את אגתה כריסטי, במוות על הנילוס, מרסל פרוסט, בעקבות הזמן האבוד, את וונוס של בוטיצ'לי כביטוי לתשוקה ויופי, ועוד רבים אחרים המתקשרים היטב לעלילה. יש לקציר שפה נפלאה, ומשפטים המגדרים במדויק מצבים אנושיים, שהותירו אותי פעור פה לחוויית הניסוח והכתיבה של ספרה.

אחת מהגדרותיה של קציר את החיים כזמניים, היא באמצעות ציטוט של פרוסט, "גני העדן האמתיים הם הגנים שאבדנו". (181), משפט שגרם לי לחשוב על רותם הסטודנטית שהפכה למשוררת ידועה ועלי ששקעתי לאנונימיות ולהבין שאצל שנינו, החיים מורכבים משברי חלומות ושברי זיכרונות, אנחנו מבטים אליהם ומספרים אותם, דרך הפרשנות שאנחנו מעניקים להם, כל אחד בדרכו שלו.
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מושמוש (לפני חודשיים)
תודה לך רץ על הביקורת ועל ההערה. תודה גם למחשבות.
זה בעצם לוקח לשאלה האם עוד יש הצדקה לביקורת ספרות מקצועית בעידן שאין בו היררכיה, ואין הסכמה על סמכות ומקצועיות, להוציא טכנולוגיה ומדע מדויק.
מחשבות (לפני חודשיים)
בכיף, רץ. היא בהחלט יודעת לכתוב.
רץ (לפני חודשיים)
בר - תודה, יש מי שטוען שחלמות הם בחלקם כאלו שלעולם לא יוגשמו, ויש טענה אחרת שתמיד ישאר פער לא ניתן לגישור בן חלום למציאות, אצל קציר חלקם של החלמות שמתממשים, הם לתקופת זמן קצובה, שלאחריה יבוא השבר, ויש חלומות אחרים רגועים יותר, שהמימוש שלהם הוא כמו ריצה למרחקים ארוכים, הם מתקיימים לאורכה של תקופת חיים, ובמהלכה הם עוברים גם שינויים.
בר (לפני חודשיים)
רץ, ביקורת מקסימה ומרגשת.
אהבה וחברות בי גבר לאישה בנויה ממספר כה רב של רבדים ותופסת חלק נכבד בחיי אדם, בסיפורים מסוג זה כל אחד יכול לראות את עצמו ולמצוא שיוך לאהבה או חברות ישנים מן העבר.
כל כך נכון כי החיים מורכבים משברי חלומות ושברי זיכרונות.
אני רוצה להאמין כי החתיכות שלא נשברו מעידות על חלומות שהוגשמו.

רץ (לפני חודשיים)
Pulp_Fiction - תודה, לפעמים כשיש לי סיפור אישי, אני מספר אותו מול עלילת הספר.
רץ (לפני חודשיים)
חגית - תודה, אהבתי את ההתכתבות הממש מדויקת שלה עם הציור, ובאופן שבו היא משתלבת עם הסיפור כמו מוטיב השמש של מאטיס .
רץ (לפני חודשיים)
דקלה - תודה, גם עבורי הספר של קציר היה אחד מהיפים שקראתי.
רץ (לפני חודשיים)
מושמוש - תודה, אז מנחם כתב ביקורת, זה כמו להגיד עודד אמר להרים ידיים.. אז מה... אני ואתה לא מבקרי ספרות, אלא קוראי ספרים בשר ודם.
רץ (לפני חודשיים)
אורית זיתן - תודה - אני תמיד מחבר סיפור אישי לספר שאני קורא כדיאלוג ביני ובין הסופר.
רץ (לפני חודשיים)
כרמליטה - הספר הזה הוא חובה למי שאוהב ספרים הכותבים על נופים ישראליים, ולא רק קציר מצליחה לחבר אותם למגוון סמלי תרבות אירופית.
רץ (לפני חודשיים)
חגית - תודה - קציר היא סופורת אהובה עליי.
רץ (לפני חודשיים)
מחשבות - תודה, אתה ואני פותחים את מועדון מעריצי קציר.
רץ (לפני חודשיים)
omripoll -תודה, מסכים איתך, הכתיבה של קציר דחוסה ומקורית, אם כי בספר הזה היא שאבה השראה מוירג'יניה וולף, גם היא כתבה את גברת דלאווי באמצעות התחלה של סיפור קצר, אני בטוח שאם תקרא את הספר לא תצטער.
רץ (לפני חודשיים)
בנצי - תודה - עבורך בהחלט יכול להיות מעניין, האופן שבו קציר לוקחת אותנו לטייל בישראל וברחבי אירופה, אצלה אהבה חוצה גבולות ומתקשרת לתרבויות וזמנים אחרים.
רץ (לפני חודשיים)
חני - תודה -חפשי את הספר יש בו אופי המיוחד לקציר.
Pulp_Fiction (לפני חודשיים)
תודה רץ סקירה יפה. שילבתי יפה את זיכרונותיך.
חגית (לפני חודשיים)
סקירה נפלאה.
גם אני קראתי את הספר הזה ממש מזמן ומאוד אהבתי אותו, כמו את כל שאר ספריה.
הספר הראשון שקיבלתי כמתנה מאחותי היה "סוגרים את הים" (ולא "פותחים"! omripoll), ומאז, אני מקבלת ממנה ספר במתנה בכל יום הולדת.
יהודית קציר היא אחת הכותבות האהובות עליי עד מאוד ויש לי בבית את כל הספרים שכתבה.
מחשבות (לפני חודשיים)
מנחם בן טועה.
בוב (לפני חודשיים)
סקירה יפה מאוד. רשמתי לעצמי לקרוא.
דקלה (לפני חודשיים)
זה אחד הספרים הכי יפים שקראתי. ממליצה עליו תמיד בחום רב
מושמוש (לפני חודשיים)
תודה על הביקורת.
המבקר מנחם בן כתב (ב NRG ) שהספר יומרני ולא מוצלח.
אורית זיתן (לפני חודשיים)
רץ, איזה יופי של סקירה, כל ההקשרים שעשית לחייך האישיים וליצירות אחרות. מרתק.
כרמליטה (לפני חודשיים)
נפלא, כהרגלך.
אין לי מושג מדוע בחרתי לדלג על הספר הזה.
אין ספק שאחרי הסקירה היפה והמסקרנת שלך - אקרא אותו.

תודה!
מחשבות (לפני חודשיים)
אהבתי את הספר וקראתי גם את ה"המשך".
omripoll (לפני חודשיים)
תודה על סקירה נהדרת. קראתי את "פותחים את הים" ונסחפתי לתוך הכתיבה הדחוסה והמקורית. אגב, נשמע שהרומן הוא מעין הרחבה של אחד הסיפורים הקצרים שם. את "למאטיס יש את השמש בבטן" משום התחלתי והפסקתי, כעת אנסה שוב.
בנצי גורן (לפני חודשיים)
תודה רץ. מסכים עם מה שחני כתבה.
חני (לפני חודשיים)
רץ איזה יופי של סקירה. הרהור על אהבה ומה שביניהם בהווה ובעבר...
עכשיו לא הותרת לי ברירה. ארוץ לחפש את הספר.
רץ (לפני חודשיים)
אירית -תודה - הספר של קציר מאוד מורכב ודחוס וכתוב היטב, אני מציע לך לחזור ולקרוא בו, מעניין איך הוא יראה לך בקריאה שנייה.
אירית (לפני חודשיים)
רץ, רגע לפני השינה, אני קוראת את סקירתך ומתענגת . וכל מילה נוספת מיותרת.
קראתי את הספר הזה בעבר ומאוד נהניתי.
מגיעות לו בהחלט חמשת הנקודות שהענקת .
תודה .





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ