ביקורת ספרותית על למאטיס יש את השמש בבטן - הספריה החדשה #1995 [2] מאת יהודית קציר (מיקה)

למאטיס יש את השמש בבטן - הספריה החדשה #1995 [2] - יהודית קציר

ביקורת ספרותית על למאטיס יש את השמש בבטן - הספריה החדשה #1995 [2] מאת יהודית קציר

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 23 בינואר, 2024
ע"י מיקה

יש נתון בולט ביצירות של מאטיס - שילוב של צבעים עזים מנוגדים: כחול ואדום וצהוב. כתום וירוק וחום. כתמים של קשת הצבעים כולה כמעט בלי גווני ביניים. כל אלו ביחד. צבעים עזים בשילוב לא הרמוני קלאסי. ובציורי דמויות של מאטיס - או כאן בולט מצג חוזר של בדידות.
אז הבנתי למה מאטיס עם השמש בבטן: הסיפור משלב חיבורים של ניגודי כמעט מכל הקשת ניגודים עזים: ריבי (שמספרת את רוב הסיפור מנקודת מבטה בגוף ראשון), צעירה בת 23 מחיפה שעברה תל אביבה, סטודנטית למדעי הרוח משהו, רווקה חיה בגפה, נאה ואסתטית (בעיני תיאורה), גם מלצרית ערב בבר, ודי בודדה. מנהלת רומן סוער שהיא נאמנה לו מבחינתה עם יגאל, בין 47 מתל אביב שעובד בחיפה, מלמד מתימטיקה, נשוי + ילד, נמוך מכריס לא מקריח ושלוך באופיו והופעתו (בעיני תיאורה), מוצא מפלט בערבים בשתייה ודי בודד. הבנתם היכן נפגשו.
נמשיך - גולדן, בעל חנות ספרים מיושנת ומאובקת ולא מתחדשת ובזה טיבה והחן שלה, מרבית נכנסיה מכרים של גולדן המחפשים שיחה על קפה שחור וייחוד מאובק. גולדן מבוגר המחפש להתחבר אל קוראים צעירים ואיטנטלקטואלים כאיש שיחה. איש די אדיש, זורם מיום ליום פותח בבוקר, הפסקת צהריים, פותח בארבע שוב וחוזר בכל יום. בתכל'ס עושה כדברי רעייתו - מרים אישה כוחנית וכפייתית שמכתיבה לגולדן את חייו. הוא די בודד. היא די בודדה. בתוך מסגרת החיים השגרתית.
אמה של ריבי גרושה, סוכנת נסיעות ואישה מטופחת, עסוקה בעצמה, קרה ומרוחקת שחיה עם דויד ומתמודדת עם מחלה קשה. ואחותה הדודה תחיה שמשמשת לריבי מעין אמה שנייה או אולי ראשונה אישה שורשית וחמה שעסוקה בלתת בביתה תמצא ריבי דודה מאכילה ומקשיבה ומחבקת ודוד אוהב הניגודים האלו יובילו את ריבי לחפש את תמונות ילדותה.
בליל של כתמים.
וספרים וטיולי וויש פול טינקינג כשריבי מפנטזת מעשי ויגאל משלה אותה לפנטז וחוזר לביתו:
"ניסע לספרד של המינגווי, לדאבלין של ג'ויס"
"לג'פרסון של פוקנר"
לוונציה של תומאס מאן"
למוסקבה של השטן" ועוד.. הבנתם.
והרומן, עיקר הסיפור, אז היגאל הזה מצד אחד שמרן שבין השאר שומר בקנאות על נישואיו מצד שני ההיפך בוגד בלי להתבלבל עם בחורה צעירה כל כך, ובעל היסטוריה כנראה די עשירה בנשים תוך בגידות. עיקר הרומן מתנהל במהלך נסיעות משותפות לחו"ל.

הגעתי לספר אחרי שקראתי ביקורות מחמיאות ומחבקות מאוד. אז ציפיתי - וכגודל הציפיה כך עומק האכזבה.
או.קיי, בסה"כ סתם זה הכול סתם.
עוד סיפור תל אביבי בו דמויות לכאורה לא קשורות שמתחברות בכתמי צבע עזים. והרומן המרכזי - ריבי בהגזמה. בגידה בהגזמה. אובדן האהוב (נו מה..) ואובדן האם (למחלה) והדודה. וגולדן הטוב והמקשיב. בסדר. נחמד. ספר בן 210 עמ' סה"כ שבתכל'ס נמרח לי ונמרח לי, אמנם יש בו תיאורים יפים, ובכל זאת עם זאת... סתם נו. לא מצאתי בו כלום באמת.
חשבתי שיכול היה להיות נחמד מסוג הסיפורים הקצרים אלא שזה נמרח ע"פ ספר שלם.
תיאורי הנסיעות המשותפות לחו"ל ריבי ויגאל - היו לי ארוכים, ארוכים... ארוכים.
ויסלחו לי המתלהבים.

14 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על למאטיס יש את השמש בבטן - הספריה החדשה #1995 [2]

טוקבקים

+ הוסף תגובה

חני	חני (לפני שנה ו-7 חודשים) מיקה נכון גם רגשות כאלה עלו בי ועוד אחרים.......הילי כל כך אוהבת שאת מנתחת ונכון הניגודים זה מה שעשה אותם למה שהם.כן זה הפרי האסור אין ספק, אבל היה בו כל כך הרבה תוכן. וכן זה מה שקנה אותי גם האותנטיות הלא מתיפייפת.
Hill	Hill (לפני שנה ו-7 חודשים) מיקה, התיאורים שלך את יגאל, אלו בדיוק הנקודות שגרמו לי 'להאמין' לו. העובדה שיגאל מתואר על שלל פגמיו, ביטא לי אותנטיות וכנות, חפות מאלמנטים מעושים, לא ממשיים. הנופך הזה מייצג עבורי אמינות לדמות ואמינות למערכת היחסים בינו לבין ריבי. ודווקא העובדה שהמגרעות שלו מבוטאות בסיפור שלהם, גורמת לי להבין מה חיבר ביניהם מלכתחילה ומדוע הם דבקו אחד בשניה. אהבתי שהוא מייצג גבר בעמדה שונה מריבי (עניין הניגודיות שמובא בין היתר), אהבתי את הגילויים של ריבי דרכו ובאמצעותו, אהבתי את פער הגילים ביניהם, וכן, חושבת שהסטטוס שלו בהיותו נשוי, רק משרת נאמנה את הנרטיב של ה'ביחד' שלהם. זו הסיבה שהם יכלו להיות 'הם', על כל המשתמע מזה. זה מובי לשאלת המוסריות (שחני העלתה במשפט) שכביכול על פניו ועל פי אמות מידה מסוימות ובטח בתקופה בה הספר יצא, ניתן לשפוט אותו לחומרה ולראות אותו כמייצג משהו לא מוסרי, אבל זה כל היופי בסיפור שלהם, שקיימת מורכבות גדולה יותר שאולי מערערת על עניין המוסריות ולא נצמדת לפרשנות הצרה שלה. ולגבי ריבי- גם לי יש ביקורת כלפיה, וכאמור, לא הצלחתי לאמוד אותה בפני עצמה. אולי בקריאה הבאה :)
מיקה	מיקה (לפני שנה ו-7 חודשים) מורי - אתה חמוד אתה
מיקה	מיקה (לפני שנה ו-7 חודשים) לחני, תודה על התובנות המאלפות האמת שלא באמת התכוונתי שחסרת הבנה הנני. פגשתי בקריאתי את הדברים הללו במבט מעט אחר. בשלב מסוים, בגרנאדה, תוך התיאורים הארוכים.. ארוכים.. נוספה אצלי גם תחושת גועל מההתנהגות של יגאל שהפך בעיניי יותר סוטה-דוחה מאיש נעים, ואפילו נזכרתי במרצים שנתקלתי בהם שאיכשהו צף בי החשש שהם כמוהו. סוג של "עף על עצמו" על כלום בתכל'ס. איש דוחה בביפנוכו וגם בעטיפת משכיל אינטלקטואל מיוסר בגרוש. כזה.. ועל ריבי לא ארחיב כי לא הוגן כלפי מי שיקרא אותם בהמשך.. אבל גם עליה הביקורת שלי הולכת וגדלה ככל שמתקדם הסיפור תוך הטיול בספרד. וגם לך איחולי פינת שקט ושלוה בתוך המהומה. ואמן על כולנו סוויץ לאיזה שקט ושלווה.
מורי	מורי (לפני שנה ו-7 חודשים) הספר הוכרז כאחד הנפלאים בישראל. אני חותם על זה ודי בכך.
חני	חני (לפני שנה ו-7 חודשים) מיקה התיאורים הללו של נסיעות האהבה מדוייקים מאוד ויפים.ממש מעיניים של מישהי שמגלה עולם.והניגודים המושלמים בין יגאל המבוגר עם הכרס, בעל הידע שיודע וראה עולם לבין ריבי שעלומיה בשבילו נצחיים, צעירה משוחררת הם שנותנים את הלחם וחמאה לכל העלילה. כמובן הקטע המוסרי הוא כבר סיפור אחר לגמרי. שולחת לך ולכולנו למצוא פינה שקטה בתוך הרעש הגדול.
מיקה	מיקה (לפני שנה ו-7 חודשים) תודה, Pulp_Fiction כבר הודיתי כאן קבל עם וכולם שחסרת הבנה הנני, ועל כל פנים על טעם וריח, יו נואו.
מיקה	מיקה (לפני שנה ו-7 חודשים) בר, תודה. אכן מעניין, אשמח לדעתך אחרי.
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני שנה ו-7 חודשים) טוב זכותך, תודה על הסקירה. לא מסכים איתך בכלל. אין שום דבר מוגזם שם, הספר משדר אותנטיות, חיבור חזק לחוויות, מייצר כמיהה להמשך קריאה, כתוב מצוין.
בר	בר (לפני שנה ו-7 חודשים) מחכה לי על המדף ואפילו הקדמתי את מיקומו בתור. מעניין מה אחשוב עליו. תודה על הביקורת מיקה :)
מיקה	מיקה (לפני שנה ו-7 חודשים) "...בתחנת הרכבת הישנה והמאובקת, כאילו הועתקה מגלויה מנדאטורית או מסרט ג'יימס אייבורי - פלאחיות עבות בשר בבגדים ארוכים וכהים, מטפחות לבנות לשערן, רובצות למרגלות הקיר כבובות ממולאות צמר גפן... צרורות, זבובים, ריחות עשן סיגריות ושתן" - למשל. לזה ועוד אינספור כדומה התכוונתי בתיאורי הנסיעות שהיו לי ארוכים.. ארוכים.. ארוכים. (כאן מהטיול למצרים של צמד החמד ומה אני רוצה לדעת, הגיעו אחרי נסיעת לילה ברכבת לתחנת אסואן המיושנת). ועם זאת, יאללה, החלטתי שלא להעביר הלאה את הספר כי אם לשומרו אצלי ולשוב אליו בהזדמנות מצב רגשי פנימי אחר - אולי אמצא בו יותר. חן לשתיכן וברכות על ראשכן.
Hill	Hill (לפני שנה ו-7 חודשים) אני יותר התחברתי ל'ריבי' ביחס ליחסיה עם יגאל מאשר ל'ריבי' כדמות שעומדת בפני עצמה. מניחה שגם כך שפטתי אותה במהלך הקריאה, ואולי אם הייתי קוראת אותה כשהייתי יותר צעירה, או עם זוית מחשבתית פחות מגובשת, אולי הייתי שופטת אותה בזכות עצמה והאופן בו היא מאופיינת. יגאל יותר 'קנה' אותי ממנה. הכנות שלו בוטאה היטב ובצורה נהדרת, לטעמי. נכון שהוא מייצג שאלת מוסריות, אבל לא 'שפטתי' אותו דרכה. מיקה, תודה. הלוואי והיתה לי בקיאות ספרותית ממשית :) אני בקושי עם פניות או הלך רוח לקריאה 'כמו שצריך'.. כמוך, כתבתי מזווית הראיה שלי מתוך התרשמותי מהספר. וחנוש.. חנוש כתבה יפה והיטב.
מיקה	מיקה (לפני שנה ו-7 חודשים) חני, מסכימה עם הכול. וכן התחברתי ונכון רגישות רבה מבוטאת שם. אבל הסצינה נמשכה ונמשכה והתמשכה - כך לי היה. ואולי, אולי אם הייתי קוראת את ריבי בזמן אחר הייתי מתמסרת לתוכה יותר. ותודה גם לך על התגובה ושאי ברכה ולכולנו מעט יותר שקט ושלווה - אנא
חני	חני (לפני שנה ו-7 חודשים) מיקה אבל הייתה שם תשוקה יפה, אי אפשר להתעלם למרות כל הניגודים, והייתה התבהרות והתפקחות ותהליך רגשי של שניהם. והשפה של קציר מעדן, הספר עם כל הקושי נכתב ברגישות תהומית. חבל שלא התחברת:}
מיקה	מיקה (לפני שנה ו-7 חודשים) הופה hill, עכשיו נילסן קופיפי לוחש לי שאת כנראה מרצה לספרות השוואתית או משהו, מה אני יודעת בזה? כשאני מלמדת תחום אחר ורחוק מזה. העמקת. ואני, אני רק הבאתי את החוויה שלי האישית מהקריאה. ולך על התגובה - ברכות ושפע תודות.
Hill	Hill (לפני שנה ו-7 חודשים) "אבל מהו הדבר שביניהם, איפה הייאוש, והוויתור, והיכן האהבה, ומדוע הוא שב ואומר לה, לריבי, שהצילה את חייו, ומדוע קיימת בה הידיעה המוחלטת, שהקשר ביניהם סבוך מכדי להיפרם, ושהוא, באיזו נאמנות קנאית-לעצמה, לא יוכל לעזוב. לעולם לא." הצורה בה קציר מבטאת את מערכות היחסים שבסיפור, את אפיוני הדמויות - היא צורה מרהיבה, ייחודית. היא ממלאת נדבכים מרובים שמתגלים, שמגולמים במערכות יחסים האלו. וזה יפה כל כך לקרוא. מסכימה איתך שריבי היתה נאמנה ליגאל, אבל לטעמי- הנאמנות הזו נובעת מהעובדה שיגאל מילא בה צרכים נואשים, היעדרות מהותית שהתקיימה בה ועיצבה אותה בעקבות יחסיה עם הוריה. יגאל, לעומתה, היה נאמן לה ככל שיכל. אהב אותה אהבה אמיתית, קשר את עצמו בה, העניק לה מה שיכל ממקום חף וכן. ולגבי עניין הניגודים- לא בטוחה שהתכלית כל כך מנוגדת, למרות השונות הברורה מאליה.