ביקורת ספרותית על מחר ניסע ללונה פארק מאת אילנה ברנשטיין

---

תקציר: אם חד הורית ביחד עם בתה ובנה הקטנים מנסה לשרוד חורף ארוך ואכזרי בישראל של לפני הטלפונים החכמים, באמצעות הבטחה לילדיה שתיקח אותם ללונה פארק, מתוך שאיפה לגוון את השגרה הקשה בה חיים.

אתחיל עם הדברים שכן אהבתי בספר: אהבתי את זה שלדמויות אין שם וגם כמעט שאין אזכור של מקומות או מתי העלילה מתרחשת. מעבר לייחודיות שבדבר, זה נותן תחושה אוניברסלית, שהסיפור הזה יכול לקרות לכל אישה בכל מקום. כמו גם אפילו שאלות שהילדים והקורא שואלים את עצמם במהלך הסיפור, שנותרות בלא מענה, כי זה לא באמת חשוב. מה שחשוב הוא הכאן והעכשיו: האם והקשר שלה עם הילדים והיחסים בין האחות לאח, ששניהם מפורטים יפה. השפה בספר גם גבוהה, חדה ומדוייקת והזכירה לי סופרת ישראלית אחרת שאני מעריצה, יעל נאמן (במיוחד בקובץ הסיפורים הקצרים שלה "כתובת אש").
אך עליי להודות שהספר היה קשה לי לקריאה: למרות ואולי בגלל שהאם לוקחת אחריות על בחירותיה ומעשיה, הדברים הקשים שהיא עוברת והתגובות של הסביבה אליה מעוררים רחמים. יש לה חלומות, חלקם גלויים וחלקם נסתרים, חלקם ארציים וחלקם רוחניים, וסך הכל היא מאוד אנושית ויכולתי לדמיין אישה כזו מתהלכת בינינו. אבל חוסר התקווה והפסימיות שחוזרות על עצמן לאורך הכתיבה גרמו לי בסופו של דבר לא להתחבר לספר לצערי.
הספר כיצירה לדעתי כן טוב, פשוט לא משהו שהייתי בוחרת לקרוא מלכתחילה או שוב. המחברת אכן מוכשרת מאוד וכן אשמח לנסות ספרים אחרים שלה.

» ביקורות נוספות של Cats and Books
» ביקורות נוספות על מחר ניסע ללונה פארק