ביקורת ספרותית על מחר ניסע ללונה פארק מאת אילנה ברנשטיין
ספר טוב

---

גיבורת הספר היא צעירה בשנות העשרים לחייה הלוקה בנפשה. היא מהלכת על חבל דק בין מציאות לדמיון. מחשבותיה רודפות אותה כשם שחובותיה לבעל הדירה ולבעל המכולת אף הם נושפים בעורפה. היא חיה בתנאים מחפירים הן מבחינת עוני והן מבחינת הורות.

"הסתכלתי סביבי פעם ועוד פעם, חיפשתי אחר הלא-קיים. זה שמילא את חיינו יום אחר יום."

בתה הבכורה העונה לתיאור "הגדולה" היא בסך הכל בת שש. הילדה הזו ניחנה בבגרות ובשלות העוברות את שנותיה. היא חדת הבחנה ודואגת לאמה ולאחיה הצעיר ממנה רק בשנה. הגדולה התברכה בדמיון עשיר והמציאה עבור המשפחה עולם מקביל.

"הקטן" מציאותי מאוד ודוגל בעובדות. בניגוד לאחותו, הוא בסך הכל ילד ככל הילדים. הוא רוצה את מה שכולם רוצים אך מציאות חייו כופה עליו התנהגויות ודרישות שונות בתכלית.

שלוש הדמויות נטולות שם וזה מעניק עוד רובד של ניכור המעצים את מציאות חייהן הדלה.

"העצבים שלי נסדקו מהר מאוד, ובין הסדקים נבעו אסונות."

איני אמא בעצמי אך דרך עיניה של גיבורת סיפורנו, ראיתי והרגשתי איך זה להיות בודדה עם ילדים, איך זה לנסות להיות כמו כולם ואיך זה להיות מוקע ע"י כולם. סביבתה שפטה אותה והיא פחדה לשתף במחשבותיה שמא תיתפס כאמא לא טובה. התרוצצו במוחה הקודח מחשבות איך חייה ייראו כשהם נטולי ילדים אך מצד שני היא טענה שהם ילדים טובים, וטוב ליבם של ילדיה הקשה עליה אף יותר.

בנוסף לפחד שלה כיצד האנשים רואים אותה, היא מבועתת מהצורה שבה ילדיה רואים אותה ומזה שהם עלולים לשפוט אותה, כמו כולם, למרות מאמציה האומללים עד לא קיימים להיטיב עמם.

במוחה הבליחו מחשבות או שמא הזיות מעבר שאינו זכור לה, עבר בו היא הייתה אחרת, היא הייתה עובדת והיא הייתה יוצרת ואז היא מקיצה אל תוך אפלוליות דירתה וחייה המתפוררים סביבה וסביב ילדיה. היא ניסתה ושכנתה ניסתה אף היא להעלותה על דרך המלך אך האם הניסיון הזה מספיק?

"חצי מהחיים שלי התעסקתי בדברים שרציתי לעשות ולא עשיתי."

ספר זה בעיניי הוא מסמך מטלטל המציג את שבריריות מוסד ההורות כשאין תמיכה , כשאין הכנסה מספקת להורים וכשאין אפשרות להתקיים באופן סביר ובסיסי. אני מאמינה שהורים יתחברו לחלק מהתחושות במיוחד כשהם עוברים משברים משלהם ותקופות שפל רגשי וזה מה שהופך את הסיפור לאמין בעיניי.

זהו סיפור טורד מנוחה ושלווה. כזה שחושף לאור יום את דיוקנה של אמא צעירה מדי לשני ילדים, המתמודדת עם שדים משלה ועם רצונה להיות אמא טובה. היה חשוב לה להיות אמינה בעיני ילדיה, כזו שתבטיח ותקיים. אל מול הרצון הזה, היו כוחות וקולות אחרים שניסו להניא אותה ולקבע אותה בתוך מעטפת פחדיה מהעתיד לבוא ובתוך הנוחות שבמוכר.

ההחלטה לקיים את הבטחתה לילדיה שיבקרו בלונה פארק הייתה משימת חייה באותו רגע שבו כל חייה הפכו לעיי חורבות, למגרש גרוטאות של זכרונות ושברי חיים, של חלום בלהות מתמשך בו אינה מסוגלת להיות טובה מספיק.

הלונה פארק הוא מקום שוקק חיים ורועש בשמחת ילידים אך עבור גיבורת הספר, הוא מסמל את התקווה לעתיד טוב יותר עבורה ועבור ילדיה.

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטה של האמא. הכתיבה נוטפת כאב ותסכולים. הטקסט עמוס במחשבות, חששות, פחדים, אוזלת יד, שיפוטיות אך גם ישנו זיק של תקווה. ליבי נכמר עליה ועל ילדיה. הקריאה לא הייתה פשוטה אך הטקסט מאוד חשוב בעיניי והסוף? קראו וחוו אותו בעצמכם.

» ביקורות נוספות של איה
» ביקורות נוספות על מחר ניסע ללונה פארק