ביקורת ספרותית על מחר ניסע ללונה פארק מאת אילנה ברנשטיין
ספר בסדר

---

זהו סיפור על משאת נפש וחיים לא קלים. מספרת בגוף ראשון אם חד הורית ללא שם לבת שש ובן חמש. בין השורות עולה שהיא צעירה מאד, משפחה ירושלמית, שנות השמונים עם אינפלציה מטורפת ('אימפלציה מטומטמת', כך הילד) וגרפיטי 'משוגעים רדו מהגג', מטבע הלשון של שר האוצר. המחירים עולים כל יום והחוב במכולת תופח. אין טלפון בכל בית, יש טלפונים ציבוריים ואסימונים ואם חייבים לקבל שיחה צריך טובות משכנים שיש להם אחד כמו המספרת הנעזרת בשכנתה.
חורף קשה. סערות נוראות, מטחי גשם, רוחות מטורפות, ברקים המפלחים את היום והלילה. חיים קשים, הפרוטה אינה מצויה בכיסה ובעל הבית רוצה את שכר הדירה ושולח גובֶה. הילדה צריכה משקפיים, האם שאינה יציבה זקוקה לעזרה ותרופות וכולם צריכים לאכול ולהתחמם עם קצבת ביטוח לאומי ומעט כסף שנכנס פה ושם.
ובתוך כל אלה מבטיחה האם הנזקקת והשחוקה לילדיה שיסעו ללונה פארק בתל אביב, עולם אגדות קסום. יש למשפחה הקטנה עולם דמיוני משלהם, כוכבית. האם רוצה להיות סופרת, כותבת מעט וחיה בין מציאות לדמיון.
הספר כתוב ברצף ארוך. יש בו חלקים מעניינים פחות, לעתים סתמיים למדי ולא התחברתי כל כך לסגנון. דמות האב שאיננו נוכח בחייהם, דרמות קטנות של הילדים, השכנה העוזרת מדי פעם גם באוכל, טיול בית ספר לנטיעות ט"ו בשבט שזורים בסיפור כשהמוטיב המוביל הוא יום יום של חיים בקנטים, מחסור, הרצון להיות אמא טובה ודואגת למרות מצבה הרעוע. התקווה להגיע ללונה פארק.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על מחר ניסע ללונה פארק