תקציר: אלישה ברנסון הייתה אמנית מצליחה וכשרונית הנשואה באושר לבעלה, עד שרצחה אותו ומאז לא פצתה מילה. תיאו פייבר הוא פסיכולוג שנחוש לגרום לה לדבר ולהבין מדוע עשתה את אשר עשתה. אז מה באמת קרה שם? ומה המחיר שיצטרך תיאו לשלם עבור המילים של אלישה?
"המטופלת השקטה" התחיל כהבטחה הגדולה והשאפתנית של עולם הספרות, ולאורך הקריאה באמת הבנתי את ההתלהבות הרבה סביבו: העלילה המותחת ומרובת הדמויות המסתוריות; השימוש במטאפורות ובדימויים מעולם המיתולוגיה והתיאטרון של יוון העתיקה; וההקבלות וטישטוש הגבולות בין המטפל למטופלת; כל אלה היו מהנים לקריאה והוסיפו רובד ייחודי לסיפור. אך כשהגעתי לתפנית העלילתית, אכזבתי הייתה רבה ומרה - הטוויסט הרגיש כאילו נכתב נטו לשם אפקט ההפתעה ותו לא, והקיום שלו חירר את העלילה עם חורים יותר משאר במסננת, עם סתירות, התנהגויות ומעשים בלתי הגיוניים בעליל. הסיום גרם לי לראות את הספר באור שלילי, כמוצר בידורי ולא כיצירת המופת שקיוויתי שיהיה, למרות הפוטנציאל הרב בכתיבה וברעיונות. אמליץ על הספר לחובבי הז'אנר והטוויסטים, אך אני בעצמי לא אקרא בו שוב, ובספק אם אקרא ספרים אחרים של מיכאלידס, חרף כשרונו.














