ביקורת ספרותית על מועדון הרצח של יום חמישי מאת ריצ'רד אוסמן
ספר מעולה

---

ברור מהביקורות כאן וברשת שמדובר בספר שנוי במחלוקת. אני נהניתי ממנו מאוד:
ארבעה קשישים בכפר המיועד ל"בני גיל הזהב" (אבל כאלה ממעמד חברתי רם) נפגשים פעם בשבוע, בימי חמישי, ומנסים לפתור תעלומות רצח לא מפוענחות. למה? כי הם לא רק קשישים. כולם היו פעם אנשים בעלי כוח ומעמד, והם לא רוצים לשכוח. והם מנסים להילחם כך בהידרדרות המנטלית, להרגיש רלוונטיים – ובעיקר, הם לבד אבל לא רוצים להיות בודדים.
מנהיגת החבורה היא קשישה שובת לב בשם אליזבת. כזו שרגילה להשיג כל דבר שהיא רוצה בו. והיא משיגה. היא גם הדמות שעברה נותר בערפל גם בסוף הספר. נרמז שהיא עסקה בחייה בחקירות, אבל יותר מכך לא נדע עליה. בכל מקרה – היא חסרת מעצורים ומשעשעת במיוחד. בחבורה נכללים גם רון, שהיה בעבר מנהיג לוחמני של ארגוני עובדים, איברהים, שהיה פסיכיאטר מצליח, ואחרונה הצטרפה ג'ויס. היא היתה לדבריה "בסך הכל אחות". לכאורה לא שווה בדרגתה לאחרים, אבל יש לה נקודות חוזק משלה – היא לא בולטת בשטח, והאלמוניות מאפשרת לה לסקור את הסביבה – דבר לא נעלם מעיניה. היא חביבה על כולם, וכשהיא חוברת אל אליזבת – לא ניתן לעצור אותן.
מהר מאוד נתקלת החבורה במקרה רצח המתרחש ממש אצלם בכפר. מובן שהם מתחילים מיד בחקירה, וגם דואגים שהשוטרת החביבה עליהם בתחנה תצורף לצוות המשטרתי החוקר. כריס, השוטר הממונה על צוות החקירה לא מבין כיצד נקלע לסיטואציה ההזויה שבה הוא נאלץ לחלוק מידע וחומרי חקירה עם חבורת קשישים. אבל בהדרגה גם הוא נשבה בקסמם. ההתעקשות של הקשישים לשמור על רלוונטיות, הדבקות שלהם בחיים ובמה שטוב בהם – משפיעות גם על הצעירים יותר שסביבם.
העלילה עמוסה בדמויות – עובדי המקום, קרובי משפחה, שכנים... כיאה לספר מתח מוצלח – כמעט כולם הופכים חשודים בזמן זה או אחר, ועוד ועוד סודות מתגלים, אבל הפתרון לא נמצא מתחת לפנס.
זהו גם ספר על סודות, על המחיר שלהם, על חברות, על זיכרון ועל שכחה. זה ספר על יחסי משפחה ועל יחסי חברות, ועל המשמעות שלהם בחיי כולנו – צעירים וזקנים.
העלילה סוחפת, מותחת ומהנה. פרקי הספר קצרים וקריאים, הדמויות מעוררות אמפתיה ומקסימות. והכול טבול בהומור בריטי מעודן.
אני התקשיתי להניח את הספר מהיד, ונהניתי ממנו מאוד.

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על מועדון הרצח של יום חמישי