ביקורת ספרותית על מלחמת העולם השנייה מאת אנטוני ביוור
ספר מעולה

---

אני לא חושב שיש מנצח למלחמת העולם השנייה. כמובן, יש מנצח על הנייר: "למדינות האלה היה יותר חיילים, טכנולוגיה טובה יותר, ציוד משוכלל. עשו אסטרטגיה ותוכנית טובה וכך ניצחו". אלא שמלחמות עושים מתוך מחשבה על תועלת שתצא מהמלחמה, וכשמסתכלים על התוצאה האמיתית, מלבד אולי ארצות הברית אני לא חושב שיש משהו שאפשר להגיד שיצא "סבבה" מהמלחמה ("עוד ניצחון כזה ואבדנו" - ניצחון פירוס). הדבר מעלה שאלה לגביי המלחמות הבאות ועל יעלותן.

זה מעניין להסתכל על מצב האומות לפני המלחמה, כך מוצאים ש: רוסיה, ארצות הברית, בריטניה, צרפת, איטליה, סין וכן עוד מספר רב של מדינות קטנות, לא היו מוכנות למלחמה בעליל. המדינות שכן היו מוכנות: יפן וגרמניה. עכשיו, ברור הוא שגרמניה לא הייתה חזקה יותר בגלל שהיא "גזע הארי" או משהו דמיוני אחר (גזע החד-הקרן), אלא שהמדינות האלה היו מוכנות יותר, הם התכוננו לכך, הם מצאו את הטכנולגיה החדשה והמובילה, הם שינו את האסטרטגיה, הם אימנו היטב את החיילים והמפקדים שלהם. הם הקדימו את שאר העולם בתחומים הללו, והרבה זמן עבר עד שהשלימו בעלות הברית את הפער ואף עקפו אותם.

מלחמת העולם השנייה התחילה כתוצאה מהתקיפה הגרמנית-סובייטית על פולין. ויש פה לקח מאוד מעניין: צרפת ובריטניה הבטיחו לפולין שאם תותקף ע"י גרמניה הם יקבלו עזרה. בדיעבד האם קיבלו אותה? התשובה היא לא. זאת אומרת הם קיבלו הבטחה לעזרה, סמכו על צרפת ובריטניה ולא קיבלו עזרה. הדבר נראה גם במלחמת העולם הראשונה - בלגיה לא קיבלה עזרה מצרפת או בריטניה, למרות שהיו חתומות לבוא לעזרתה. בקרב על המארן (החשובה לקביעת עתידה של צרפת לטוב ולרע) היה צריך לעשות מאמצים אדירים כדי שבריטניה תלחם לצד צרפת, ובנוסף שבריטניה לא נלחמה בעליל כמו שבאמת צריך להילחם. להבדיל, ישראל החליטה לעזוב את צד"ל ולחזור לארץ. ניקולו מיקאוולי (חיי לפני 500 שנה) כתב שאין לסמוך על צבאות זרים וצבאות שכירים אלא על הכוח של המדינה שלך בלבד. היום אנחנו רואים דוגמה חדשה, אוקראינה האמינה שהמערב יעזור לה - בדיעבד? כנראה ששום חייל מערבי לא יגיע לאוקראינה. זהו לקח היסטורי, לעולם תסמוך על הצבא שלך כמדינה, ובמלחמה עשה עצמך כאילו רק החיילים שלך קיימים כנגד האיום. אין לסמוך על מדינות אחרות בעלות אינטרסים שונים.

המלחמה הזו מזעזעת, כישראלים אנחנו מכירים את השואה ופחות את הסבל העולמי. כך יצא שהופתעתי לראות כמה סבלו בכל העולם. אם זה מרעב, ואם זה מפציעות, ואם זה מאונס נשים, קניבליזים. המלחמה היפנית-סינית מעלה שאלה לגביי הטבע האנושי.
הקרב הגרמני נאצי כנגד בריטניה, צרפת, הולנד ובלגיה מראה על שינוי תפיסת הלחימה שהגרמנים הביאו - כבר לא קלאוזביץ. המלחמה הזו מראה את ההבדל בין צבא איכותי לצבא גדול, וכמה משמעותי הוא הצבא האיכותי כנגד הצבא הכמותי (לידל-הארט כותב על זה בספר "מחשבות על המלחמה"- ספר מעולה)- האסטרטגיה היא יותר של הגישה העקיפה של לידל-הארט. הגרמנים שינו את התפיסה.

מבצע ברברוסה הוא מבצע מדהים. המבצע הזה היה במשך מספר רב של חודשים יותר נסיעה למוסקבה (וכן לקיב ולנינגרד) מאשר לחימה. הרוסים הופתעו לחלוטין. אבל הגרמנים משכו את הקווים שלהם יותר מדי, החורף הגיע, התנופה נעצרה וההפתעה ביחד איתה, לאחר מכן לא יכלו הגרמנים להחזיר את ה"נסיעה" שוב. ההפתעה נעלמה והרוסים ארגנו עצמם מחדש. הסיפור של לנינגרד מזעזע, הסיפור של סטלינגרד מסקרן מאוד (ואני בהחלט מעוניין לקרוא את הספר של המחבר אנטוני ביוור "סטלינגרד) וכן גם קרב קשה מאוד.

שינוי התפיסה של ארצות הברית בעקבות התקיפה בפרל-הרבור הייתה נקודת מפנה. הלחימה בצפון אפריקה של הגנרל רומל (שועל המידבר), הלחימה בנורמנדי ובאיטליה, הלחימה באוקינוס השקט - בפליפינים ובדרום מזרח אסיה, קרבות הצוללות, פיתוח פצצת האטום כל אלה מראים מאיפה כל משחקי הלחימה מביאים התכנון למשחקים והמפות. מפתיע לראות את הלחימה של כל-כך בעלות ברית בקרב בנורמנדי, ובנוסף על חזית נוספת במזרח של ברית המועצות דבר שגרם לגרמניה הנאצית להילחם כמעט כנגד כל כוח אפשרי- ובכל זאת הצליחה להדוף את בעלות הברית. לא יאמן!

השואה לא הייתה מרכזית כל-כך בספר, יחסית למוות כל-כך חמור. והדבר שהפתיע אותי בסוף הספר הוא לגלות שסטלין רצה להמשיך במלחמה לאחר שברלין נכבשה. אני חושב לעצמי- כמה אתה רוצה שהעם שלך ימשיך לסבול? רק ההבנה שפצצת האטום הומצאה מנעה ממנו להמשיך בקרב כנגד המערב.

וישנו הלקח החשוב ביותר עבורנו העם היהודי. למה העם היהודי הושמד? לדעתי התשובה ברורה, ואני חושב שהדבר נכון לכל עם. התשובה היא שהעם היהודי היה פשוט חלש, זאת אומרת לא הייתה לו מדינה או כח צבאי. אפשר להגיד שהייתה אידיאולוגיה, והיטלר היה קיצוני שהשפיע על עם שלם וכל מיני תרוצים. העניין הוא שתמיד יהיו קיצוניים ותמיד יהיו איומים. היטלר ימח-שמו פשוט היה צריך שהיה לו אויב "מרושע" שכנגדו אפשר לצאת. הוא ניצל את השנאה היהודית שהייתה קיימת מאות שנים (אם לא יותר), ובעצמו שנא את היהודים. וכך מצאו עצמם היהודים מושמדים ללא הגנה. פשוט ככה, היה איזה קיצוני, החליט להרוג אותנו וכך היה! כי היינו חלשים. לקח - לעולם אל תהיה חלש.

זהו ספר יפה, כתוב בצורה טובה. ארוך אומנם, אבל למרות האורך שלו, גם אחרי הקריאה בספר זה לא מספיק כדי ללמוד באמת את משמעות המלחמה הזו על התרבות ועל החיים שלנו עד היום. זוהי מלחמה ששינתה את העולם בצורה רחבה מאוד וקיצונית מאוד, ולכן אין אפשרות אלא לעשות ספר ארוך שגם הוא לא מספיק. אני חושב שזה משתלם, וממליץ בחום.

מעניין הוא שזמן קצר אחרי שסיימתי את הספר התחילה לה המלחמה רוסיה-אוקראינה. כאילו אני צופה בפרק האחרון בסדרה ומראים לי בסוף שיש עוד עונה.

» ביקורות נוספות של טה~דאם!
» ביקורות נוספות על מלחמת העולם השנייה