“את הספר הזה החלטתי לקרוא מהמלצתו של טוביה - הכתובה פה באתר. עשיתי "סיור" ברשימת הביקורות שלו ומצאתי לעצמי כמה ספרים איכותיים למדי. את הספר הזה אני דיי מתפלא שכל-כך מעטים קראו מאתר סימניה, ספר קצר ונחמד למדי, המתאר תקופה חשובה - אם כי כנראה שאין הרבה ספרים בנושא. סיור דומה עשיתי גם בביקורות של פרל - ביקורות הספרים שלהם מומלצות מאוד לדעתי. ועכשיו לספר:


....................................................................

הספר "נפוליאון 1812" הוא ספר תמציתי על מלחמתו של נפוליאון כנגד רוסיה (יוני - דצמבר 1812). נפוליאון החל את מלחמתו ברוסיה כשהיו ברשותו כ-675 אלף חיילים, חצי שנה מאוחר יותר נטש נפוליאון את צבאו כשחזר עם שותף אחד בלבד. מהצבא עצמו, במערכה הזו - לא שרדו אלא מעטים. הספר כתוב בצורה טובה, ברורה - ואפילו מקיפה למדי למרות שהספר קצר. נהנתי לקרוא אותו, מדובר על סיפור היסטורי שאני לא הכרתי כמו שצריך (ולמעשה יש עוד חלקים "מתים" כמו קרב ווטרלו ושאר מלחמותיו של נפוליאון - אשמח להמלצות) ואני לא חושב שיש הרבה ספרים בנושא בעברית. בהכרח שההפסד של נפוליאון במערכה על רוסיה בשנת 1812, הוביל למפלתו, ולכן הסיפור ההיסטורי שמתאר הספר חשוב כל-כך.

מדוע נפוליאון נפל? לדעתי היה זה היבריס (חטא הגאווה) - ורצונו האישי של נפוליאון בהצלחתו שלו עצמו (בעוד עמו לא היה חלק במשוואה). בגב הספר (וכן בספר עצמו) מסופר שנפוליאון - לאחר הקרבות וההפסדים, במילים אחרות לאחר 1815 (לפי הבנתי) - אמר שהוא מצטער שלא מת במוסקבה. וזה למה? לדעתו מותו בעיר הזו היה נותן לו את תהילתו בצורה הטובה ביותר. במילים אחרות, מנהיגותו של נפוליאון לא הייתה עבור אנשיו, או עבור המדינה שלו, האזרחים - אלא בהצלחת נפוליאון והזכרת עצמו בהיסטוריה בצורה הטובה ביותר והמהודרת ביותר. נפוליאון הוא אחד מאותם מנהיגים גאונים ויוצאי דופן שפשוט חשבו אך ורק על עצמם. בהסתכלות על סיבות המלחמה של נפוליאון ברוסיה - מתיאור הדברים בספר - אפשר לראות באופן ברור שנפוליאון חיפש סיבה למלחמה. הוא רצה בה. לא הייתה סיבה אמיתית מדינית רציונאלית, שאפשר להגיד שבאמת המערכה הזו חשובה לביטחון צרפת בדרך כלשהי, ואף לא לבעלות בריתה. הכישלון היה בחוסר הבנת השלכות תקיפת רוסיה הגדולה, מזג האוויר, מזגו של העם הרוסי הקשוח (וכן אסטרטגיית האדמה החרוכה) - בעובדה שמספר רב של עמים התאחדו בצבאו של נפוליאון (שכמובן נאמנותם הייתה בספק רב - איך לא?).

הספר מתאר את הקרבות היטב, את האנשים ואת הקושי, את ההצלחות ואת הכשלונות. את הצד הרוסי ואת הצד הצרפתי. קוטוזוב (מצביא רוסיה כנגד נפוליאון) לא רצה במתים רבים לצד הרוסי, הוא העדיף שאת מלחמתו של העם הרוסי יעשו התנאים הקשים והחורף הקשה. כך גם כשנפוליאון נסג, החליט שלא לתקוף בצורה הישירה. הצבא הצרפתי מצא את עצמו בלא אספקה מספקת (בעקבות השרפות הרבות של הרוסים, שמנעו מהם אספקה), הרוסים אף החליטו לשרוף את מוסקבה עצמה. הדבר מראה את נחישותם של הרוסים כנגד הפולש, בניגוד לצבא צרפת - ובעלות בריתו - המעורער בנאמנותו במילא - ובלא סיבה מספקת ומשמעותית לסבלם שלהם. הסיפור הזה של 1812 הוא דיי עצוב למעשה, בהחלטה של אדם אחד נגרם סבל כל-כך גדול, כמובן דברים כאלו אפשר לראות גם במלחמת העולם הראשונה והשנייה. הדבר מראה את חשיבות המנהיגות, ואף המוסריות שבהנהגה, וכמה קיצוניים יכולים להיות ההשלכות של מנהיג - מוכשר ככל שיהיה - כשהוא חושב אך ורק על הישגיו שלו.

הספר מומלץ מאוד, כתוב היטב ותמציתי לפרטים החשובים. הספר מתאר את דמותו של נפוליאון ואת התקופה, את האישים, את המצב בכל נקודה ושלב במערכה. לחובבי היסטוריה זה ספר מעולה ונחמד ואף חשוב (לדעתי), אבל גם למי שסתם רוצה לקרוא על התקופה ועל המערכה הזו יכול להנות מספר פשוט ונחמד, לא כבד ומעניין.
מומלץ.”

“בספר זה מנסה ניג׳ל ניקולסון לענות על מספר שאלות אשר לדעתו לא התיישבו עם אישיותו ותכונותיו של נפוליאון- כיצד קרה שאדם בעל חשיבה אסטרטגית עילאית , נופל בפח ויוצא להרפתקה שהסיכוי שלה מראש היתה אפסית!
כיצד נפוליאון לא קרא את המפה האסטרטגית, לא ראה את הסכנות שפרשה לפניו מדיניותה של בריטניה, ובקלות כזאת הוא נלכד במלכודת החורף הרוסי?
כיצד לא הבין נפוליאון שיציאה לדרך ארוכה ומסוכנת בלוח זמנים מצומצם אשר בקלות יכולה להשתבש
ולהפילו במלכודת שמימנה לא יצא בלי תוצאות הרות גורל לו ולצבאו? ושאלת השאלות, כיצד נופלים
מנהיגים כל פעם מחדש באותה מלכודת-החורף הרוסי?
נפוליאון כרוב המנהיגים הגדולים, סבל מעודף יהירות וביטחון עצמי מופרז. ניצחונו בקרב דרזדן, למרות שלא היה מבריק כמו ניצחונותיו בעבר, חיזק מצד אחד את ביטחונו שהוא יכול לגבור על הצבא הרוסי בהנהגת הצאר ומצביאו בלייכר, ומצד שני חיזק את ההחלטה בצד הרוסישניתן לגבור על נפוליאון אם משתמשים באסטרטגיה הנכונה. נפוליאון נילכד כמו טירון צעיר במלכודת הזאת, בעוד שבלייכר באמצעות אסטרטגיה חדשה שלימים ניקראה ״ אסטרטגיה של אדמה חרוכה״, הצליח ״ למשוך״ את נפוליאון עמוק יותר ויותר לעומק הטריטוריה הרוסית ובכך לשבש את לוח הזמנים שקבע נפוליאון, ולמשוך את הגראנד- ארמה לתוך מלכודת החורף הרוסי הנורא.
כשנוכח נפוליאון שהסיכוי שלו להגיע לקרב הכרעה עם הרוסים טובע בגשמים של הסתו הרוסי הדביק והבוצי, הבין שעליו להוציא במהירות הגדולה ביותר את צבאו מרוסיה.
אך היה זה כבר מאוחר מדי, מלחמת פרטיזנים, מחסור בהספקה והתקפות פתע מאחור, פוררו את צבאו הגדול לחלוטין. נפוליאון שפלש לרוסיה עם צבא שמנה כחצי מליון איש, יצא מימנה עם שרידים
שלא מנו יותר ממאה אלף איש.
היה זה תחילת הסוף של אימפריית נפוליאון, והאיש המבריק הזה גמר את חייו כעבור שנים מעטות
כגולה באי סנט- הלן.
שאלה אחרת הנוגעת ללקחים היסטוריים: כיצד קרה שהיטלר לא הבין מה שכל המנהיגים הגרמנים
הבינו לאחר 1870?
ובכן, התשובה לכך מורכבת מכמה סיבות: א) אישיותו של היטלר, ובעיקר זלזולו
בצבא הסובייטי וביכולתו של סטלין להתגבר על ההלם שספג עם תחילת מבצע ״ברברוסה״.
ב) יכולתו של הצבא הגרמני להשתמש בבליץ קריג כאסטרטגיה בלתי ניתנת לעצירה.
ג) יכולתם האסטרטגית והטקטית של ההנהגה הצבאית הגרמנית- שלדעת היטלר שום כוח העולם
לא יכול לגבור עליהם.
ד) הצורך להתפשט ולהבטיח הספקת חומרי גלם לאוכלוסיה ולתעשייה הצבאית
הגרמנית.
ה) תורת הגזע והצורך להרחיב את שטח ההתיישבות של האוכלוסיה הגרמנית.
ראוי לציין שרבים בהנהגה הצבאית הגרמנית הבינו את השגיאה שעומד היטלר לבצע ואת
הסכנה הכרוכה בה , אבל התקרנפו ולא פצו את פיהם, ולא הביעו את התנגדותם
להחלטותיו, ובכך קברו את הרייך השלישי, בעזרתו האדיבה של הפירר.
ספר מצויין, ראוי להמצא בספרייתו של כל אוהב היסטוריה צבאית.”