ביקורת ספרותית על מלחמת העולם השנייה מאת אנטוני ביוור
ספר מעולה

---

בשנת 1992 מת באילינוי קוריאני בן 72. הסיפור המדהים הוא שאדם זה שנולד בקוריאה גויס בכפיה בשנת 1938 על ידי היפנים והשתתף בקרבות מנצ'וריה, כעבור שנה נפל בשבי הצבא האדום אחרי קרב חלחין גול ונשלח למחנה עבודה. בשנת 1942 גויס לשורות הצבא האדום יחד עם אלפי אסירים אחרים. ב-1943 נפל בשבי הצבא הגרמני בקרב על חרקוב באוקראינה וכעבור זמן לא רב כבר לבש מדים גרמניים, וביוני 1944 נכנע לצנחנים אמריקאיים בנורמנדי, לאחר שהייה במחנה שבויים בבריטניה עבר לארצות הברית בלא שסיפר מאומה על קורתיו.
כך נפתח הספר עב הכרס והבלתי ייאמן הזה על מלחמת העולם השניה, בסיפור אחד קטן של אדם אחד חסר ישע לנוכח כוחות אדירים, חובקי עולם ומשני סדרי בראשית. (גם את סוף הספר חותם ביוור בסיפור אנושי, קטן ומכמיר לב).

רבים פקפקו ביכולת להקיף את כל קורות מלחמת העולם השניה בספר אחד. ביוור מצליח לדחוס לספר מונומנטלי אחד, עב כרס אמנם עם כמעט 1000 עמודים, אבל עדיין ספר אחד, את ים המידע העצום והבלתי נתפס של מאורעות המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות. נכון שכל פרק מחמישים פרקי הספר יכול בקלות להיות ספר עב כרס בפני עצמו, ואולי אפילו כמה ספרים. אבל ביוור ניחן ביכולת לצמצם את המידע לנגיש, קוהרנטי, רב פרטים ומידע, ויחד עם זאת יש לו את היכולת לתת פנים ושמות, תחושות ואמפתיה לחייל הפשוט, לאזרח, כמו גם לגנרל ולמדינאי.

כל פרק מבהיר כמה הכאוס היה הכוח הדומיננטי ביותר בכל מסכת הטירוף העולמית הזו. לפעמים פרנויה של גנרל, מסמך או חייל אקראי שנפל לידי האויב, או ערפל סמיך בלתי צפוי, חרץ גורלות של אלפים ועשרות אלפים. תוסיפו לזה תככים, אגו, חוסר הבנה או ראייה לא מספיק רחבה של הדרגים הבכירים, ולוגיסטיקה מסובכת בצורה יוצאת דופן. חוסר האונים עצום, והוא גדל אף יותר ככל שהאדם הנדון זוטר יותר.
הגודל והעוצמה של הקרבות ושל המבצעים המלחמתיים בלתי נתפסים. תמרונים אדירים של מליוני חיילים שכל מלחמות ישראל גם יחד אינם אלא תמרונים זעירים ביחס אליהם. זאת יחד עם אלפי קרבות בינוניים וקטנים כמעט בכל נקודה מרכזית באירופה, צפון אפריקה, מזרח אסיה והאוקיינוס השקט.
הסבל האנושי הוא בלתי ניתן לתיאור ולהבנה, אונס, פציעות קשות, רעב, קור, פחד, ואפילו קניבליזם. את הסבל האנושי הזה גורמים אנשים אחרים, לאו דווקא סדיסטיים, אנשים רגילים שתחת מכבש הלחצים האדירים, מוצאים את עצמם עושים מעשים שלא היו עולים בדעתם בימים כתקנם. והיו גם נקודות של אור, היו גם אנשים שגילו את האנושיות בתוך הזוועות.
את כל זה מיטיב לתאר ביוור, תוך מעבר חלק בין תיאורי הקרב הטכניים, קטעי יומנים של חיילים ואזרחים, אסטרטגיות של גנרלים, פוליטיקה ודיפלומטיה.

"אם אנחנו אמריקאים, אנחנו חושבים על המלחמה כמשהו שהתחיל בפרל הרבור ב-1941 והסתיים עם פצצת האטום ב-1945. אם אנחנו בריטים, אנחנו זוכרים את הבליץ של 1940 ואת שחרור ברגן בלזן. אם אנחנו צרפתים, אנחנו זוכרים את וישי ואת הרזיסטאנס. אם אנחנו הולנדים אנחנו חושבים על אנה פראנק. אפילו אם אנחנו גרמנים אנחנו יודעים רק חלק מהסיפור". (אן אפלבאום).

הספר הזה מצליח, ולו במעט, לתת לקורא את תמונה רחבה של המאורעות, פרופורציות, והכי חשוב את רצף האירועים השלם מה-1 בספטמבר 1939 בשעה 04:45 ועד ל-9 באוגוסט 1945 עת הוטלה פצצת האטום השניה על נגאסקי. המלחמה גבתה את חייהם של 60-70 מיליוני נפשות, איו אפשרות באמת לקלוט את המספרים האלו. הקריאה בספר מרימה את המסך ומפגישה את הקורא עם המחזה הנוראי ביותר, עם האסון מעשה ידי אדם הגדול ביותר בהיסטוריה.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מלחמת העולם השנייה