אין ספק, ההיסטוריון <mark>אנטוני ביוור</mark> כותב מעולה, אבל זה כבר לא חדש וראינו את כתיבתו הקולחת בספריו האחרים.
כתיבת ההיסטוריה של מלחמת העולם השניה היא מלאכה קשה ומאמץ מתמשך. ראשית מכוון שיש חילוקי דעות רבים ושורשיים בנוגע למועד תחילתה של המלחמה. יש, והם רבים הרואים את תחילת המלחמה בספטמבר 39. בתחילת הפלישה הגרמנית לפולין והכרזת המלחמה על גרמניה של הבריטים והצרפתים .
אני אישית חושב שהמלחמה החלה הרבה לפני

המקום הלא צפוי בו שמעתי את סיפור הצנחנים בקרב הבליטה.

<mark>אנטוני ביוור</mark> ידוע בספרי המופת הקודמים שלו על, סטלינגרד, ברלין והפלישה לנורמנדי. אירועים שבנו את נרטיב מלחמת העולם השנייה. כעת הוא יצא למשימה נוספת, תיאור היוזמה ההתקפית האחרונה של היטלר, הימור מטורף, בקרב על הבליטה, בארדנים בבלגיה, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, בדצמבר - 1944, בחורף קר, מושלג וקודר, בו הייתה תיקווה שהנה חג המולד קרב, ואתו תגי

ההתקפה הגרמנית (מבצע ברברוסה) בשנת-1941 תפסה את ברית המועצות בהפתעה גמורה. הגרמנים הנאצים הפרו את הסכם ריבנטרופ-מולטוב, וחצו את הגבול הסובייטי בסערה. מבצע ברברוסה היה בשלושה אזורים שונים: לעבר לנינגרד מזרחית-צפונית ברית המועצות, מזרחית לעבר מוסקבה ודרומית-מזרחית לעבר קיב. ההתקפה התקדמה הייטב, לא היה מי שיעצור את ההתקדמות הגרמנית אלא גנרל החורף הרוסי. ההתקפה הגרמנית נעצרה בחורף קשה, ללא אמצעים מספי

אני לא חושב שיש מנצח למלחמת העולם השנייה. כמובן, יש מנצח על הנייר: "למדינות האלה היה יותר חיילים, טכנולוגיה טובה יותר, ציוד משוכלל. עשו אסטרטגיה ותוכנית טובה וכך ניצחו". אלא שמלחמות עושים מתוך מחשבה על תועלת שתצא מהמלחמה, וכשמסתכלים על התוצאה האמיתית, מלבד אולי ארצות הברית אני לא חושב שיש משהו שאפשר להגיד שיצא "סבבה" מהמלחמה ("עוד ניצחון כזה ואבדנו" - ניצחון פירוס). הדבר מעלה שאלה לגביי המלחמות הב

<mark>אנטוני ביוור</mark> מספר את סיפור מלחמת העולם השניה בספר לא פשוט לקריאה, המצריך מהקורא ריכוז על מנת לתפוס את מלוא רוחב היריעה של המלחמה, אשר ארכה שנים בתחום גיאוגרפי עצום.

ביוור אינו מסתפק בהצגת מהלכי המלחמה בלבד, אלא מציג גם ניתוח של התנהגות המנהיגים כאנשים בעלי פחד, גאווה, לעיתים מופרזת, ערמומיות ולעיתים אף תמימות. כמו כן, משובצים קטעי מכתבים שכתבו חיילים למשפחותיהם, הנותנים לקורא זוית שונה של תפיש

"לא הייתה אלא דרך אחת להחזיק מעמד: עליהם לשלם בחיי אדם. "זמן הוא דם," כך ניסח זאת צ'וּיקוב לימים בפשטות ברוטלית" (תפיסתו של מפקד הארמיה ה-62, ואסילי צ'ויקוב, את מחיר המערכה. עמוד 107).

"סטלינגרד" (הוצאת יבנה, 2000) מאת פרופסור <mark>אנטוני ביוור</mark> מתאר את המערכה המכרעת בסטלינגרד במלחמת העולם השנייה. צבא בין ברית המועצות לחם כנגד צבאות מדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, בעיר סטלינגרד (כיום וולגוגרד) ובמ

"אי־אפשר להטיל ספק באכזריותה של המלחמה בצפון־מערב צרפת. ולמרות לגלוגיהם של התועמלנים הסובייטים, אין ספק שהקרב על נורמנדי הוא בר השוואה עם החזית המזרחית. בשלושת חודשי הקרבות איבדו הגרמנים קרוב ל־24,000 הרוגים ו־200,000 מחייליהם נשבו בידי בעלות־הברית. קבוצת הארמיות ה־21, שמנתה יחידות בריטיות, קנדיות ופולניות, איבדה 83,045 הרוגים, והאמריקאים 125,847. נוסף על כך איבדו חילות האוויר של בעלות־הברית 16,71

https://wp.me/p4kTCp-3I6

מחקר צבאי אקדמי שייבחן את המערכה בסטלינגרד, טען ההיסטוריון הבריטי פרופסור <mark>אנטוני ביוור</mark>, לא יצלח להבין אותו במלואו ממש כשם את רוסיה עצמה, כמאמר המשורר פיודור איבנוביץ' טיוּצֶ'ב, לא ניתן להבין באמצעות השכל. לאחרונה יצאה בעברית מהדורה מעודכנת לספרו המופתי של ביוור, "סטלינגרד" (הוצאת ידיעות ספרים, 2019), המתאר את המערכה המכרעת בעיר שבדרום ברית המועצות (כיום וולגוגרד), מיולי

http://wp.me/p4kTCp-2rS


לאורך ההיסטוריה אירעו לא אחת מקרים שבהם צבאות ספגו מתקפת פתע קשה, אך מעטות מהן היו נואשות ודרמטיות כמו זו שהייתה למעשה, "ההימור האחרון של היטלר", כשם ספרו החדש של הפרופסור הבריטי <mark>אנטוני ביוור</mark> (הוצאת ידיעות ספרים, 2017). הספר מביא תיאור שלם של המערכה הקשה ביותר בזירת מערב-אירופה במלחמת העולם השנייה – המערכה בחבל הארדנים.

לאחר שחרור פריז מידי הגרמנים האמינו מפקדי בעל