ביקורת ספרותית על לנינגרד - טרגדיה של עיר במצור 1944-1941 מאת אנה ריד
ספר מעולה

---

ב-22 ביוני 1941, הפרו הגרמנים הנאצים את הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ופתחו במבצע ברברוסה. הפולשים נכנסו לעומק "אמא רוסיה" - היא ברית המועצות. ההנהגה והמדינה לא היו מוכנים לפלישה, נראה שגם סטאלין עצמו הופתע מאוד. כך מצאו הסובייטים את עצמם ללא הגנה מספיקה (בעליל), בציוד ישן, עם פיקוד צבאי לא מוכשר (המוכשרים הוטהרו ע"י סטאלין זמן קצר לפני כן). מבצע ברברוסה, והלחימה המזרחית התנהלו בשלושה מוקדים שונים: בצפון מזרח - לכיוון לנינגרד (סנקט פטרבורג של היום), מזרח - לכיוון מוסקבה, ודרום מזרח לעבר קייב (עיר הבירה האוקראינית כיום).

התקיפה הגרמנית-נאצית התנהלה בצורה יוצאת מהכלל מבחינת הגרמנים, ודיי בקלות הצליחו להיכנס ללב ברית המועצות וללא התנגדות משמעותית. המבצע עצמו לא נעצר בגלל היכולת היוצאת מהכלל של הרוסים, אלא מגנרל חורף. בדומה לנפוליאון, נעצרו הכוחות הגרמנים בעקבות מזג האוויר, הבוץ, הקור הקשה שמנע אפשרות הפעלה של רכבים וכוחות משוריינים. הזמן שהחורף נתן לסובייטים, נתן להם האפשרות להכין את עצמם טוב הרבה יותר. ומכיוון שכוחות הורמאכט (צבא גרמניה) התרכזו בעיקר בברית המועצות, הדבר נתן לשאר בעלות הברית לפתח את עצמם ולהשלים את הפער הצבאי בינם לבין גרמניה הנאצית, ואף לעבור אותם. במהלך השנים הבאות הצליחו הסובייטים להדוף את הגרמנים-הנאצים, וכן בעלות הברית פתחו בחזית שנייה בצפון אפריקה ובצפון צרפת.

כך או כך, בעקבות הפעילות הרבה, הלחימה במספר רב של מוקדים (בכל העולם) נראה שמספר סיפורים חשובים (היסטוריים) נשכחו או נזנחו משהו. בלחימה הסובייטית כנגד הגרמנים בדרום מזרח הייתה הלחימה ההרואית בסטלינגרד - והספר "סטלינגרד" של אנטוני ביוור מומלץ להבנת הלחימה בגזרה הזו. בגזרה המזרחית נעצרו הכוחות הגרמנים-נאצים כמה קילומטרים בודדים ממוסקבה, כך שהעיר תפסה הרבה עניין באופן טבעי (מה גם שסטאלין עצמו נשאר שם) וכן מדובר על עיר הבירה הסובייטית. עם זאת, נראה שגזרת לחימת הצפון לא קיבלה כל-כך התייחסות, בין במודע (המשטר הסובייטי טשטש מידע על מצב העיר) ובין שלא מודע - מכיוון שישנם מספר רב של מוקדי לחימה. הספר ל"לנינגרד" של אנה ריד מתייחס לגזרה הזו.

לא פעם (איך לא?) אני מוצא שספרי היסטוריה הם דיי חסרי רגש, ציוני עובדות בניסיון שלא לתת פרשנות אישית (עד כמה שניתן - וזה הרבה פעמים לא "ניתן"). גילתי שהספר "לנינגרד" שונה. הוא מספר סיפורים, מציין הרגשות, כתבי יומן - מגוון רב של נושאים שונים הקשורים למצב העיר, כל זה בהתייחסות לעובדות היבשות. זה ספר מאוד אנושי, כתוב בצורה זורמת ומנסה לתת את נקודת המבט (עד כמה שניתן, וזה כמעט בלתי "ניתן") של האנשים הנמצאים במצור בתקופה הזו, ובעיר הספציפית הזו. התיאורים קשים, הדברים שעברו האנשים שם מאוד קשים. לחשוב ש-25 עד-33 אחוזים מתושבי העיר נהרגו כתוצאה מרעב, לקרוא את היומנים, לראות מצבים של חוסר תזונה, וצורך כל-כך קשה, כך שהגיבור הגדול הוא זה שמתנהג בהגינות ולא גונב את המזון של החבר, הקרובים, האישה והילדים. לא יותר!

בהסתכלות שכזו, אני חושב על הארוחות והשפע שיש לכולנו היום ברוך השם. הסתכלתי על ארוחת הצהריים וחשבתי לעצמי איך תושבי לנינגרד, בחורף 1941-1942 - שהיה הקשה ביותר - היו מסתכלים על ארוחה שכזו. התפיסה משתנה כשמסתכלים בנקודת מבט של הספר, אפשר להבין את התוצאות החמורות של מלחמה, וכן התוצאות החמורות של חוסר סדר, ארגון ואכפתיות מצד השלטון הסובייטי. אני חושב שהלקח חשוב מאוד, לאורך כל הספר אתה קורא על האנשים שחיו בתקופה הזו, ופעם אחר פעם הפקת לקחים חדשה על מציאות קשה מאוד. הספר מומלץ מאוד, גם להבנת ההיסטוריה, וגם להבנת טבע אנוש במצב קיצון. הספר כתוב בצורה ברורה, קל לקריאה ולא ארוך במיוחד.

בסוף הספר (שלי אישית, שקניתי ב-"סיפור חוזר" דיי במקרה) ראיתי הקדשה של אחד הנכדים של שורדי לנינגרד "לזכרן של סבתי ---, ששרדו את הB10CADEU בלנינגרד." (ואני מקווה שכתבתי את זה כמו שצריך).

מומלץ.

» ביקורות נוספות של טה~דאם!
» ביקורות נוספות על לנינגרד - טרגדיה של עיר במצור 1944-1941