ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 בינואר, 2023
ע"י טה~דאם!
ע"י טה~דאם!
לספר "מלחמה פראית לשלום" הגעתי מהספר "אות קריאה 'כאוס'" של הגנרל ג'ים מאטיס. בסוף הספר, הזכיר הגנרל מאטיס כמה עשרות ספרים שהוא ממליץ לכל הקוראים לקרוא, התעניינתי. התחלתי לחפש את הספרים הללו - אלה שהיו בעברית. על חלקם כבר כתבתי ביקורות. הספר מדבר על מלחמת אלג'יריה בין השנים 1954-1962, מלחמה לא כל-כך מוכרת, נושא "לוט בערפל" אפילו לחובבי היסטוריה. לפחות במקרה שלי - הרגשתי שאני לא מכיר את המלחמה הזו בשום צורה, אני גם לא חושב שיש הרבה ספרים בעברית על הנושא. אני מוכרח לציין שהספר היה לא קל לקריאה בכלל, ומספר הניסיונות לצלוח אותו היו רבים, מין מסע הירואי לסיים את הספר. במה אני מתכוון כשאני כותב שהספר "קשה לקריאה"? יתכן שמדובר בדרך של המחבר לנסח את הדברים שהוא מסביר עליהם, יתכן ומדובר על המוציא לאור - מערכות, וגם יתכן ואני הבעיה פה. כך או כך - לא היה קל לי לסיים אותו, אבל אני שמח שסיימתי אותו.
בנושא הזה: אני מוכרח לשאול, האם למשהו מהקוראים באתר קורה לפעמים שהוא קורא ספר - "... תוצאות קצת יותר מעודדות הושגו בקביליה...." (ציטוט מהספר) - קורא, קורא, ופתאום משהו כזה עולה לך לראש:
https://www.youtube.com/watch?v=AOAtz8xWM0w
לא יודע למה זה קורה לי מפעם לפעם ובספר הזה זה קרה המון - אם כי השיר הרוסי הלאומי הייתה סתם דוגמה. כתבו לי בתגובות אם זה קורה לכם גם, ואיך מונעים את זה - אם אפשר בכלל :)
טוב ועכשיו מספיק לשטויות, לספר:
.............................

יש משהו שונה בספר הזה ביחס לשאר ספרי ההיסטוריה. אהבתי מאוד, למשל, שהסופר הלך בעצמו לראות את המקום שהוא הולך לכתוב עליו, הוא הלך לשאול את האנשים שהיו מעורבים - וזה מאוד מעורך לדעתי. כי בכל מה שקשור לכתיבת היסטוריה חייב לדייק, וכמה שיהיה יותר מדויק כך הקוראים יפיקו יותר ערך. בנוסף לכך, הופתעתי לגלות עד כמה אנחנו - וכן גם אני - בני האדם הפכפכים בטבענו, והדבר היה ניקר מאוד בספר. זאת אומרת: צרפת נלחמה במוסלמים, המוסלמים נלחמו בצרפתים (עד פה בסדר נכון?) - שימו לב: הצרפתים נלחמו בצרפתים, המוסלמים נלחמו במוסלמים, הפייה נואר (תושבים אירופים שהתיישבו באלג'יריה) נלחמו בצבא, נלחמו באלג'ירים ובשלב מסויים חלק מהצבא ערק - עבר לארגוני הפייה נואר; הצבא ומפקדיו נלחמו עבור צרפת, בשלב מסוים עברו צד כנגד הממשל, חברים הפכו לאויבים, אויבים הפכו לחברים. ספר מטבעו הוא דבר מסודר, למרות זאת - הרגשתי שהכל בלאגאן אחד גדול, אפילו ה-"סדר" של הספר מרגיש שאף אחד לא יודע מי נגד מי.
אני חושב שאין הרבה ספרים שמספרים מציאות הדומה - איך שהוא - למצב בישראל שלנו. אני יכול להבין את נקודת המבט של האירופים כשהם מסתכלים על ישראל, וכשהם חושבים שמלחמת אלג'יריה היא כמו הטרור שיש לנו בישראל. למעשה יש הרבה הבדלים שונים - רבים מאוד למעשה - אבל מה שמעניין הוא, וזה הלקח הגדול של הספר לדעתי: הצבא הצרפתי ניצח למעשה את אף-אל-אן (צבא המורדים האלג'יראים המוסלמים) מערכתית. כשחושבים על מהפכה - לפחות מה שעולה לי לראש - זה פירור של שלג שהופך למפולת שלגים. זה לא היה ככה בספר. למעשה צבא צרפת דיי קרע את הצורה לאלג'ירים, והסיבה שצרפת עזבה, ככל הנראה, היא בגלל לחץ דיפלומטי ולחימת הגרילה של שני הצדדים! (כן, גם של הפייה נואר, אלה גרמו לעצמם נזק מאשר תועלת). במילים אחרות: על הצבא להשיג תוצאות מדיניות. תוצאות אך ורק אופרטיביות - אך כישלון מדיני זהו הפסד למדינה. וזה מה שקרה במלחמת אלג'יריה שהמנהיגים המוסלמים ברחו לחוץ לארץ, ובכל זאת הצליחו ליצור מצב פולטי שיגרום לצרפת לעזוב את אלג'יריה.
למרות שאני מוכרח לציין שאליסטר הורן הוא היסטוריון מהטובים ביותר, עדיין הצד שלו על המלחמה הוא צד מערבי. ללא צל של ספק הספר היה שונה מאוד, אילו נכתב ע"י מוסלמי דווקא. בנוסף, כמו שכתבתי קודם, אליסטיר הורן עשה כל מה שיכל כדיי לגרום לקוראים לקבל את התוצאה הטובה ביותר מהקריאה, וכמה שיותר מדויק. איכשהו, מצאתי את עצמי מוצא - למרות הכל - שיש חוסר דיוק קטן. אני אסביר: בעמ' 454 למעלה נכתב כך: "מאחורי הגוש ההולך וגדל של מוסלמים עלו יבבות ה"יו-יו-יו" המסולסלות ומקפיאות-הדם של אלפי נשים בלתי-נראות." זאת אומרת, קולות הנשים המוסלמיות. והמחבר חזר על זה כמה וכמה פעמים במהלך כל הספר, בשלב מסויים חשבתי לעצמי "מאיפה זה מוכר לי?" ה-'יו-יו-יו' של הנשים, אותו עניין שהמחבר אומר שהקפיא לו את הדם. ואז הבנתי, הוא בוודאי מתכוון ל-"קולולולולולו~" - אותו סמל של האמא והסבתא הצפון אפריקאית ממוצא יהודי. בישראל - אפשר להגיד - זה סמל של שמחה, וככל הנראה כך גם בארצות ערב.
יתכן שבנסיבות של מלחמת אלג'יריה זה היה "מקפיא דם" - אבל תסכימו איתי שזה לא כל-כך מדויק, הלא כן? כנראה שזו הדרך היחידה של המוסלמיות לגרום לרעש והמולה. בלי לשים לב, יתכן והמחבר כתב משהו שהוא לא לגמרי נכון, היה יותר מדויק לכתוב שבזמני שלום יש משמעות חיובית הרבה יותר ל-"יבבות מקפיאות הדם". וזה לא אומר חלילה שהמחבר לא עשה עבודה יוצאת מהכלל - להפך, עשה עבודה מעולה. אלא שגם כשהעבודה היא יוצאת מהכלל, סביר להניח שיש חוסר דיוקים בכתיבה ההיסטורית. הפעם במקרה אנחנו מכירים את הנושא - אישית - וכחלק מהחיים שלנו בישראל, אבל במקרים אחרים אנחנו עשויים לחשוב שזו האמת. יש בזה לקח חשוב לדעתי.
האם הספר מומלץ? אני לא יכול להגיד את זה בלב שלם. לא קל היה לקרוא את הספר, ואני לא חושב שזה ספר שמתאים למישהו שרק חובב ספרי היסטוריה, או שרק מתחיל. מה שכן, בדיעבד, אני מרגיש שהספר באמת לימד אותי הרבה דברים חשובים. זה ספר חשוב מאוד, וכן הוא גם מומלץ מאוד - אבל לא לכולם. אני יכול להבין למה יש כל-כך מעט אנשים שקראו את הספר. אני חושב שגם חשוב לנו כישראלים לקרוא את הנושא, המקרה האלג'ירי מאוד מזכיר את המקרה ההישראלי - לכל הפחות ברמת הטרור והלחימה שכנגד. לאנשי ביטחון ישראלים זה בונוס חשוב לדעתי.
תודה רבה על הזמן שלכם ועל הקריאה.

או - ומברוק על למעלה מ-120 אלף ביקורות באתר ולמעלה מ-4000 אלף עמודי ביקורת :)
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אז מה למדנו על המציאות המדדמת שלנו, שכעת קורעת את החברה הישראלית, ויותר מכל החברה הפכה אלימה בשיח הציבורי והתנהגות היום יומית.
במקום דגול - יש לנו בן גביר...
|
|
טה~דאם!
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
Pulp_Fiction - תודה רבה על התגובה הארוכה והמושקעת.
אני מסכים איתך, צרפת היא המרוויחה הגדולה מעזיבת אלג'יריה. היו עוד כמה דברים לא פשוטים, למשל הכמות ההולכת וגודלת של אלג'ירים שאם תיתן להם זכות בחירה שווה לזו של הצרפתיים, הדבר יגרום לדמוקרטיה הצרפתית "ליפול". זאת מכיוון שהילודה האלג'ירית גבוהה בהרבה מזו של צרפת (ואפשר לראות היום, כשיש כ-45 מיליון אלג'ירים לעומת 65 מיליון צרפתיים). ובכל מה שקשור במובן המדיני, והיחס של העולם לישראל: גם בזה יש הרבה צדק במה שאמרת. יש הרבה אנשים שלא אוהבים אותנו אך ורק בגלל שאנחנו יהודיים. מבחינה דיפלומטית-מדינית יש גם אינטרס כלכלי, שמקבלים ע"י מדינות ערב בעלות הנפט - שכמובן לא רוצות בהצלחת מדינת ישראל, ולכן משתלם לצאת נגד המדינה הקטנה היהודית. כל סיפורי המוסר למיניהם, שהאירופיים מתקשטים בהם, לא עומדים במבחן המציאות. למשל בעובדה שכוח הוא עניין יחסי, ולהעמיד חיילים במצב שבשביל לפתוח באש הם מחויבים להיכנס לסכנה (כפי שמחייב החוק ההישראלי) - זה גם לא מוסרי כלפי החיילים, וגם כלפי האזרחים שהחיילים צריכים להגן עליהם. המציאות ההישראלית מורכבת, ואני חושש שלא תמיד מבינים (כולל אותי) מה בדיוק קורה. |
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
טא דם ביקורת ממצה.
אני חושב שהלכה למעשה צרפת היא זו שהשתחררה מאלג'יר ולא להיפך(כיבוש זוחל פנימי עכשווי לא נחשב). זאת מכיוון שבמציאות של המאה ה-20 לא יכלו יותר להתייחס הצרפתים הלבנים לאלג'יראים כתתי אדם, מה שהיה נהוג לפני כן. הם היו חייבים לתת להם במוקדם או במאוחר זכות בחירה, לדאוג לחינוך, בריאות ולמעשה לאזרח אותם תוך מתן שוויון זכויות מלא. דה גול הבין שלאורך זמן צרפת לא יכולה לעמוד בזה. לכן זה היה צעד פרקטי ונכון עבורה,הוא הוכיח יכולת מנהיגות ועמד באומץ נגד הפופוליזם.
לא הייתי מזלזל בשכלם של האירופאים. רובם המכריע מודעים היטב להבדלים בין הסכסוך הישראלי - ערבי למה שהיה באלג'יר. חלקם מנסים להסתתר מאחורי ההשוואה הטיפשית הזאת כאמצעי ניגוח בבחינת : "תעזבו את פלסטין כמו שאנחנו עזבנו את אלג'יר", תוך שהם מודעים היטב לשוני ולהשלכות. העניין הוא שתחת מעטה הצדקנות וה"דאגה" לזכויות הפלסטינים לכאורה, כרגיל מסתתר אותו רגש שלילי כלפי היהודים שלא נעלם לשום מקום, פשוט הושתק במהלך העשורים שאחרי השואה. אותה אנטישמיות ישנה היא זו שנותנת את הטון במקרים רבים,כשזה מגיע לדיון באזורנו, שנאה ולא "ביקורת".אם באירופה במאה ה-19, היה צריך לחפש תירוצים מדוע לשנוא יהודים, אז בימינו,כשיש מטרה "נעלה", זו בכלל אורגזמה. |
|
טה~דאם!
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
Ranran - טאם~ טא~ דא~ דאם!
תודה רבה |
|
Ranran
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
סקירה יפה. תו~דה!
|
|
טה~דאם!
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
עמיחי - תודה רבה
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
סקירה מעניינת. תודה רבה.
|
|
טה~דאם!
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
חני - כן גם המחבר של הספר (מלחמה פראית לשלום) מזכיר את "קאמי" ואת הספר שלו, אם כי אישית אני לא מכיר את קאמי. כן, כמדומני בשנת 1830 אחד המנהיגים הצרפתים רצה שירדו לו מהראש, אז הוא אמר "נלך לכבוש את אלג'יריה" וזאת הייתה הלגיטימיות היחידה של צרפת לשלוט באלג'יריה. לכן כתבתי קודם שהפרספקטיבה (נקודת מבט) של המערב, כאילו המציאות בישראל היא אותה מציאות במלחמה אלג'יריה היא שגוייה.
ולגבי המוזיקה - אין לך מושג כמה שזה לא פשוט להתרכז לקרוא ככה. אתה קורא, קורא ואז מופעלת בראש המוזיקה, ואז פתאום עולה לך לראש: "היי, מה לעזאזל קראתי עד עכשיו?" ואז אתה חוזר לקרוא שוב, וחושב: "אהה, כן קראתי את זה.." וזה חוזר שוב ושוב, ומונע את הזרימה הטובה הזאת של ריכוז וההנאה בספר. בדרך כלל, זה קורה בספרי עיון שקשה יותר להתרכז. גם כן מיני תמונות, או דברים שקרו עולים להם והדימיון חוגג. |
|
טה~דאם!
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה רבה קיבוצניק
|
|
חני
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה טה ~ דאם! אהבתי את הסקירה.
זוכרת את ההשתלטות של צרפת על אלג'יר מאחד הספרים של קאמי. על ההרגשה של זרות כי צרפת כבשה אותם. אבל לא זוכרת שהם נלחמו בצרפתים וזה דווקא התבקש. מדהים איך טבעה של מוזיקה להשתלט לנו על התת מודע. אנימכבר כמה ימים מסתובבת עם אותו שיר. אופ..עכשיו ההמנון הרוסי יתקע לי בראש בלופים כל היום:*/* |
|
קיבוצניק
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה. ספר טוב מאוד וממליץ עליו.
|
|
טה~דאם!
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אושר - תודה רבה, אני מעריך את התגובה. אסתכל בעזרת השם.
|
|
אושר
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
טה דאם! כתבתי ביקורת על אורשלים- מופע בבלוג.
ממליץ לך לקרוא אותו על התנהלות המדינה בשטח.
אם אתה מחפש ספר פוליטי מעניין ממליץ על מפיסטו של קלאוס מאן. קראתי את הספר שנה שעברה .הספר על שחקן קומוניסטי שנתמח עי השלטונות הנאצים- כי היה אהוב במיוחד. לא העזתי לכתוב עליו ביקורת בשל האווירה הקשה בציבור סביב מערכות הבחירות בארץ. |
17 הקוראים שאהבו את הביקורת