ביקורת ספרותית על נפוליאון 1812 מאת נייג'ל ניקולסון
ספר מעולה

---

את הספר הזה החלטתי לקרוא מהמלצתו של טוביה - הכתובה פה באתר. עשיתי "סיור" ברשימת הביקורות שלו ומצאתי לעצמי כמה ספרים איכותיים למדי. את הספר הזה אני דיי מתפלא שכל-כך מעטים קראו מאתר סימניה, ספר קצר ונחמד למדי, המתאר תקופה חשובה - אם כי כנראה שאין הרבה ספרים בנושא. סיור דומה עשיתי גם בביקורות של פרל - ביקורות הספרים שלהם מומלצות מאוד לדעתי. ועכשיו לספר:


....................................................................

הספר "נפוליאון 1812" הוא ספר תמציתי על מלחמתו של נפוליאון כנגד רוסיה (יוני - דצמבר 1812). נפוליאון החל את מלחמתו ברוסיה כשהיו ברשותו כ-675 אלף חיילים, חצי שנה מאוחר יותר נטש נפוליאון את צבאו כשחזר עם שותף אחד בלבד. מהצבא עצמו, במערכה הזו - לא שרדו אלא מעטים. הספר כתוב בצורה טובה, ברורה - ואפילו מקיפה למדי למרות שהספר קצר. נהנתי לקרוא אותו, מדובר על סיפור היסטורי שאני לא הכרתי כמו שצריך (ולמעשה יש עוד חלקים "מתים" כמו קרב ווטרלו ושאר מלחמותיו של נפוליאון - אשמח להמלצות) ואני לא חושב שיש הרבה ספרים בנושא בעברית. בהכרח שההפסד של נפוליאון במערכה על רוסיה בשנת 1812, הוביל למפלתו, ולכן הסיפור ההיסטורי שמתאר הספר חשוב כל-כך.

מדוע נפוליאון נפל? לדעתי היה זה היבריס (חטא הגאווה) - ורצונו האישי של נפוליאון בהצלחתו שלו עצמו (בעוד עמו לא היה חלק במשוואה). בגב הספר (וכן בספר עצמו) מסופר שנפוליאון - לאחר הקרבות וההפסדים, במילים אחרות לאחר 1815 (לפי הבנתי) - אמר שהוא מצטער שלא מת במוסקבה. וזה למה? לדעתו מותו בעיר הזו היה נותן לו את תהילתו בצורה הטובה ביותר. במילים אחרות, מנהיגותו של נפוליאון לא הייתה עבור אנשיו, או עבור המדינה שלו, האזרחים - אלא בהצלחת נפוליאון והזכרת עצמו בהיסטוריה בצורה הטובה ביותר והמהודרת ביותר. נפוליאון הוא אחד מאותם מנהיגים גאונים ויוצאי דופן שפשוט חשבו אך ורק על עצמם. בהסתכלות על סיבות המלחמה של נפוליאון ברוסיה - מתיאור הדברים בספר - אפשר לראות באופן ברור שנפוליאון חיפש סיבה למלחמה. הוא רצה בה. לא הייתה סיבה אמיתית מדינית רציונאלית, שאפשר להגיד שבאמת המערכה הזו חשובה לביטחון צרפת בדרך כלשהי, ואף לא לבעלות בריתה. הכישלון היה בחוסר הבנת השלכות תקיפת רוסיה הגדולה, מזג האוויר, מזגו של העם הרוסי הקשוח (וכן אסטרטגיית האדמה החרוכה) - בעובדה שמספר רב של עמים התאחדו בצבאו של נפוליאון (שכמובן נאמנותם הייתה בספק רב - איך לא?).

הספר מתאר את הקרבות היטב, את האנשים ואת הקושי, את ההצלחות ואת הכשלונות. את הצד הרוסי ואת הצד הצרפתי. קוטוזוב (מצביא רוסיה כנגד נפוליאון) לא רצה במתים רבים לצד הרוסי, הוא העדיף שאת מלחמתו של העם הרוסי יעשו התנאים הקשים והחורף הקשה. כך גם כשנפוליאון נסג, החליט שלא לתקוף בצורה הישירה. הצבא הצרפתי מצא את עצמו בלא אספקה מספקת (בעקבות השרפות הרבות של הרוסים, שמנעו מהם אספקה), הרוסים אף החליטו לשרוף את מוסקבה עצמה. הדבר מראה את נחישותם של הרוסים כנגד הפולש, בניגוד לצבא צרפת - ובעלות בריתו - המעורער בנאמנותו במילא - ובלא סיבה מספקת ומשמעותית לסבלם שלהם. הסיפור הזה של 1812 הוא דיי עצוב למעשה, בהחלטה של אדם אחד נגרם סבל כל-כך גדול, כמובן דברים כאלו אפשר לראות גם במלחמת העולם הראשונה והשנייה. הדבר מראה את חשיבות המנהיגות, ואף המוסריות שבהנהגה, וכמה קיצוניים יכולים להיות ההשלכות של מנהיג - מוכשר ככל שיהיה - כשהוא חושב אך ורק על הישגיו שלו.

הספר מומלץ מאוד, כתוב היטב ותמציתי לפרטים החשובים. הספר מתאר את דמותו של נפוליאון ואת התקופה, את האישים, את המצב בכל נקודה ושלב במערכה. לחובבי היסטוריה זה ספר מעולה ונחמד ואף חשוב (לדעתי), אבל גם למי שסתם רוצה לקרוא על התקופה ועל המערכה הזו יכול להנות מספר פשוט ונחמד, לא כבד ומעניין.
מומלץ.

» ביקורות נוספות של טה~דאם!
» ביקורות נוספות על נפוליאון 1812