לארס לנארט ווסטין, המכונה "וסלאן", מורה בדימוס, חי בבדידות מוחלטת בביקתה קטנה בחופו המזרחי של אגם, בצפון וסטמאנלנדס. יש לו גינה קטנה ובה הוא מגדל תפוחי אדמה וכלב ואת מחייתו הוא מוציא ממכירת דבש מכוורותיו.

ווסטין חולה אנוש במחלת הסרטן. באביב 1975 הוא יודע שלא יחיה עד לעונת הסתיו ועלילת הסיפור נמסרת לאחר מותו. הוא השאיר אחריו רשימות במחברות שונות ומי שמצא דפים אלה בוחן אותם כבלש-חוקר ומוסר דבר דבור על אופניו: רשימותיו של הכוורן מגלות נפש עדינה, אמיצה, הלומדת להתמודד עם הגורל שנחרץ. ווסטין מסרב להיכנע לאישפוז המתבקש בבית החולים ובמקום זאת – ממשיך לחיות בבדידות כשהוא מרוכז כולו בחיי הטבע של הצפון השוודי, ומעלה מחשבותיו אלה על הנייר, למשמרת. "מה שלא הורס אותי, מחזק אותי" – הוא מצטט מדברי ניטשה, ומוסיף משלו: "פועלי כל הכאבים – התאחדו!".

לארס גוסטפסון, יליד שוודיה, 1936, נודע בכל ארצות אירופה בזכות הפרוזה שלו, המחזות והמסות שפורסמו בשפות שונות.

"כוחו הרב של גוסטפסון ניכר בדרך בה הוא חוקר את הכאב... בין אם אנו שותפים לאופטימיות שלו ובין אם לאו, אי אפשר שלא להתרגש מסיפורו".

לארס גוסטפסון

לארס גוסטפסון (בשוודית Lars Erik Einar Gustafsson; ‏17 במאי 1936 - 3 באפריל 2016) היה פילוסוף, מחבר וחוקר שוודי. מספריו: לארס גוסטפסון, ההצרחה השלישית של ברנארד פוי, תרגום רות שפירא, הוצאת עם עובד, 1989 לארס גוסטפסון, מותו של כוורן, תרגום יעל ולדמן, הוצאת זמורה-ביתן, 1994... המשך לקרוא

שם הספר
ההצרחה השלישית של ברנארד פוי - ספריה לעם #