הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 ביוני, 2022
ע"י זרש קרש
ע"י זרש קרש
לא מזמן כתבתי כאן על ספר אחר של יאלום שקראתי לאחרונה והנה כבר המשכתי אל ספר מוקדם יותר, שפרסם יאלום ב2008, כשהיה כבן 75, ואף שב אליו והזכיר אותו בספרו המאוחר יותר "עניין של מוות וחיים". בספר "להביט בשמש" חוקר יאלום את החרדה האנושית מפני המוות, הוא משלב טקסטים עתיקים יותר (כדוגמת הפילוסופיה של אפיקורס) או פחות (שירה וספרות מודרנית ועד לוודי אלן) לצד תיאורי מקרה טיפוליים מן הקליניקה ושיתוף אישי של התהליך שעבר יאלום עצמו למול נושא זה.
יאלום, מסתבר, ממשיך לעורר בי באופן עקבי אמביוולנטיות בלתי פתורה (עדיין). יש בו מצד אחד קסם כובש ביכולת לגעת בנושאים גם כבדים, מעיקים או מטרידים - כמו מוות, באופן קולח, זורם, מעורר עניין וקריא עד מאוד. השילוב של ציטוטי ספרות מגוונים העשיר בעיני את הדיון, פתח עוד כיווני מחשבה, כשיאלום מנסה גם להעניק כלים לקורא בהתמודדות עם החרדה הקיומית של כל בן אנוש מפני הכליון. מצד שני (וכבר הבנתם שיש גם צד שני), יאלום מרגיש לי נוגע בטלטלה אבל כמו עדיין נשאר בכורסה הנוחה והמרווחת שלו באיזה אופן. למשל, יש בו שיפוטיות עקבית נוכח תפיסות דתיות/רוחניות-מיסטיות כאלה ואחרות של מטופלים שמציגים עמדה אמונית בחיים שלאחר המוות, המשכיות הנשמה וכדומה. על פי רוב מקובל, גם על יאלום עצמו, שעל המטפל לקבל באופן מכבד ובלתי שיפוטי את תפיסותיו ולסייע למטופל בקבלת כלים לשיבה לזירת חייו המוכרת. אך בספר מופיע יותר מפעם אחת כי יאלום, ככל שמתקרבים למוות, ניצב כמסריונר של ממש לתפיסתו האתיאסטית עד כדי נוקשות שיפוטית. בתור מי שאין לה אג'נדה חד משמעית ברורה (היי חברים, עוד לא פגשתי מישהו שחזר משם, אז משאירה את העמדה פתוחה) הרגשתי שבאופן דומה בו שפט יאלום את הרב חובש הכיפה או את המקסיקני שמאמין בעב"מים, כמי שבחרו בעל טבעי כדרך לשאת את חרדת המוות שלהם, ניתן גם לסובב את המראה אל פניו של יאלום עצמו.
יש ביאלום קטע נרקיסיסטי מה שגורם לו לצטט פעם אחר פעם את עצמו, באופן שקצת מתיש ומרגיש רווי אגו, ועדיין זהו ספר שאיני מצטערת שקראתי ואני מניחה שגם ילווה עוד קצת את מחשבותיי. אז לא מקבלת החלטה אם להמליץ לכם, אבל כן אסיים בציטוט של וודי אלן שמופיע בספר:
"אני לא מפחד מהמוות, אני רק לא רוצה להיות שם כשזה יקרה"
נוחו בשלום על משכבכם,
אך טוב :)
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
זרש קרש
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
לא התכוונתי לצבוט את הלב,
ארווין לדעתי חי ודימנטי, מהעדכון האחרון (שלו) אבל יש לי שכן צעיר שכל פעם שהוא הולך לישון הוא אומר שהוא הולך לנוח בשלום על משכבו... והאמת שלנוח בשלום זה יעד נפלא בעיני. הלוואי שנוכל לאפשר לעצמנו שכל פעם בה נלך לישון נעשה זאת מתוך פיוס והשלמה עם מה שהיה ולא היה, וכך גם אם לא נתעורר, נניח עולם מפויס יותר. |
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
צבטת לי את הלב
עם החתימה שלך ב-"נוחו בשלום ..." - עד כמה שידוע לי ארווין יאלום עוד חי.
אז בבקשה בואי לא נקבור אותו לפני הזמן. במיוחד לא עם הספר הזה שהסוף בו עוד לא ממש מורגש כמו בספרים האחרונים שהוא כתב והוציא לאור. אז דיה צרה בשעתה. |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת