ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר מעולה

---

"כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף". על הציטוט הזה מספר איוב חשבתי כשקראתי את הספר. אסוציאציה תנ"כית היא יוצאת דופן עבורי ואולי מדגימה את הרגשתי לספר יוצא הדופן הזה.
זמן רב חשבתי שלא אקרא אותו. המון ביקורות - 100 רק בסימניה - כל כך הרבה דיבורים על ספר שרובם הסכימו שאין בו יותר מדי עלילה ובעיקר - כל כך הרבה התייחסויות שהרגשתי שאני כבר מכירה את הספר ואבדה סקרנותי לקרוא אותו, מה שקורה לי עם ספרים מדוברים - "אשמת הכוכבים", נניח.

קורותיו של ויל סטונר מסופרים פה מלידה עד קבר. בלי לסטות בסיפור על שום דמות אחרת. דמויות אחרות הקשורות אליו משורטטות פה בקוי מתאר בלבד, הן רק הרקע לסיפור של סטונר. והסיפור של סטונר נראה פשוט כל כך - הוא נולד לשאת בעול וזה מה שהוא עשה. בלי להתמרד ובלי להתלונן. גם כשהעול הפך קשה מנשוא וגם כשחייו הקטנים והפשוטים הפכו לגהינום בגלל עצם החלטתו לשאת בעול. אבל לא היתה לו ברירה, לסטונר. הוא לא יכול היה לבחור אחרת ועל זה הסיפור.
בכל חייו היו לסטונר רק שלוש החלטות אקטיביות, בהן ניסה להתקומם: פעם הוא התעקש על עמדה ערכית מסויימת ולא חזר בו למרות שההתעקשות עלתה לו במחיר גבוה פי כמה מויתור. פעם הוא התקומם נגד התעמרות באופן אקטיבי וזכה בכל הקופה. ופעם הוא בחר לאהוב בעוצמה, החלטה שעלתה לו במחיר גבוה אבל התשואה שלו ממנה היתה גבוהה שבעתיים. אלה שלוש החלטות הזוהרות להן בתוך חיים שלמים של נשיאה בעול וקבלת הדין ללא תלונה וויתור.

קראתי את הספר ברצף אחד. פשוט היה לי קשה להינתק ממנו. הכתיבה הנפלאה, הממוקדת, הסיפור המאוזן, וקורותיו חסרי האקשן של ויל סטונר ריתקו אותי בעוצמה. חשבתי עד כמה סטונר הוא דיוקן אכזרי של רבים וטובים. אולי אנחנו מתלהבים יותר ממנו מהשיגנו הפעוטים, אולי אנחנו מתלוננים הרבה יותר ממנו על חיים סיזיפיים והכרח ומטלות, אבל בסופו של דבר רובנו הולכים בדרך קבועה וידועה, מקבלים רק תמונה קטנה ולא מפורטת של העולם, כולנו עיוורים המנסים לתאר את הפיל לפי נקודת המישוש המקרית שלנו. וויליאמס היטיב כל כך לתאר את הנקודה הזו, שאין לי אלא לומר - הספר נפלא. פשוט נפלא.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על סטונר