ביקורת ספרותית על ענבי זעם [1988] - כריכה קשה מאת ג'ון סטיינבק
ספר מעולה

---

אם חיפשתי את זה שיאיץ בי לחזור ולכתוב על מה שאני קוראת אז מצאתי לי אחד מצויין.

בזמן האחרון קראתי בעיקר ספרים שקראתי בעבר. עם רובם לא היתה לי הצלחה מסחררת. איכשהו השנים לא היטיבו איתם וספרים שמאד אהבתי התגלו כבלתי קריאים בעליל או סתם לא מאד מעניינים. אולי פשוט בחרתי לא טוב. עד ענבי זעם. אני חושבת שהכי קל יהיה לי לספר על הפרק השלישי כדי להסביר מה כל כך נפלא בספר הזה.

זה פרק של שני עמודים והגיבור שלו הוא צב. הצב הזה, מאוקלהומה, רוצה לחצות כביש. מידת הדריכות שאחזה בי במהלך הקריאה של שני העמודים האלה, כשעקבתי אחריו כשעלה מן התעלה אל האספלט, עלייה תלולה, כשקיוויתי שלא יגיע שום אוטו, כשייחלתי לכך שאם בכל זאת יגיע שרק לא יפגע בו, מידת הדריכות היתה כזאת שכשהסתיים הפרק הייתי צריכה לעצור רגע, להוציא אוויר, להרפות, ורק אז יכולתי להמשיך לקרוא.

הסיפור הוא של משפחה של חקלאים מאוקלהומה בשנות השלושים של המאה העשרים, שנות המשבר הכלכלי בארה"ב, זה שבמהלכו חל גם תהליך המעבר מחקלאות זעירה לחקלאות תעשייתית. המשפחה הזאת נאלצת, יחד עם עוד כמליון אמריקאים, לעשות רילוקיישן. למעלה ממליון מהגרי עבודה שמציפים את קליפורניה, חיים כנוודים וכפליטים ומנסים להתקיים.

הדריכות, זו שליוותה אותי במעקב אחרי הצב, לא הרפתה גם כשהיה מדובר באנשים. סטיינבק מתאר אותם ככה שאפשר לראות ולהבין. הוא גם מצליח לייצר תחושה של סולידריות מעמדית שמלווה את רובו של הספר. יחד עם זה לא יכולתי להפסיק לחשוב על כך שהאנשים האלה שכל כך אכפת לי מהם ושניטעת בי חמלה רבה כלפיהם הם אותם האנשים שבעוד כמה שנים יפגעו באכזריות באדון החצר. התווים הפוריטניים ניכרים גם כאן ומתברר שסבל, גם של מי שנעקרו משדותיהם וחיו כפליטים מזי רעב, לא בהכרח מנביט רגישות שתישאר איתך לימים שתזדקק לה, או בעצם, לימים שאחרים יזדקקו לה. יכול להיות שהאמירה שסטיינבק שם בפי אם המשפחה, לפיה כשאדם עני נזקק לעזרה היחידים שיעזרו לו הם העניים, יכול להיות שהיא נכונה רק במובן הצר שלה, כלומר רק מי שנמצא בדיוק באותה המצוקה בדיוק באותו הזמן יכול למצוא בעצמו את מידת ההבנה הנדרשת ולעזור. עם כל כמה שזה פסימי, הרבה פעמים נדמה לי שזה ככה.

מידת הרלוונטיות של הסיפור הזה, חרף שבעים ומשהו השנים שעברו מאז נכתב, נשארה כשהייתה. וכל עוד אנשים יחמסו את מי שניתן לחמוס ומבטם של אחרים יקהה לנוכח המצוקה, זה ישאר ככה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על ענבי זעם [1988] - כריכה קשה