ביקורת ספרותית על ענבי זעם [1988] - כריכה קשה מאת ג'ון סטיינבק

---

קראתי הרבה ספרים בזמן הקורונה. התחלתי בספרי מגפות, עברתי לקצת אימה אבל אף אחד מהספרים לא הפחיד אותי כמו "ענבי זעם". במהלך כל הספר מצאתי את עצמי מתפללת "בבקשה שלא יהיה מיתון", רק שלא יהיו אלפי מובטלים מיואשים. היאוש בספר הזה כבד כמו אבן. אני כל כך מקווה שאנחנו לא בדרך לשם.

הספר לא היה קל לקריאה אבל אני לא חושבת שזה בגלל השפה, אולי אפילו לי כבר קשה עם תיאורי רקע ארוכים, למרות שהתיאורים מדהימים. הדרך שבה הם מראים תהליכים חברתיים, טבעיים, תעשייתיים וכלכליים גדולים ואז הספר עובר לתאר משפחה אחת בכל השטף הענק הזה. היא פשוט גאונית. זה לא ספר קל אבל שווה את המאמץ.

תפיסת העולם של המחבר היא מאוד סוציאליסטית (כנראה אפילו ממש קומוניסטית) והספר מראה את הניצול הציני של אנשים מיואשים ע"י בעלי הון. אם לא הייתי חוזה בכישלונו המזעזע והטרגי של הקומוניזם, יש מצב שהספר הזה היה משכנע אותי להיות קומוניסטית. ועדיין הוא ערער את תפיסת עולמי הקפיטליסטית. כי אתה לא יכול לראות שום דרך שבה העושר זולג למטה במערכת שסטיינבק מתאר.
הדבר שהכי הפריע לי בספר, הוא הסוף שלו. זה לא סוף בשום דרך. משפחת ג'אוד לא הגיע לפתרון או מצב טוב אך מצד שני גם לא היה איזה פיאסקו גדול. הם פשוט ימשיכו בדרכים ביאוש, נכון בסוף קרה משהוא רע אבל כל הזמן קרו. אני הרגשתי שהפסיקו לי את הספר באמצע. למרות שגם זו אמירה, בחיים האמיתיים זה לא שדברים נגמרים בצורה עגולה. איפ שהו ציפיתי שכל הזעם שהצטבר יתלקח אבל זה לא קרה. והסצנת סיום ממש מוזרה.

» ביקורות נוספות של אזדרכת
» ביקורות נוספות על ענבי זעם [1988] - כריכה קשה