ביקורת ספרותית על כשהקיסר היה אלוהי מאת ג'ולי אוטסוקה
ספר טוב

---

הסיפור של אוטסוקה זה סיפור שאני בכלל בכלל לא הכרתי אותו על מה היה עם היפנים שגרו באמריקה בזמן של המלחמה עם היפנים. אני לא ידעתי שבשנים האלה אספו את כל היפנים הכניסו אותם במחנות בכל מיני מקומות במדבר וגם בבתי כלא ושמרו אותם ככה עד לסוף של המלחמה. 

פה הסיפור זה על אמא ושני הילדים שלה שלקחו אותם למחנה והאבא של המשפחה הזאת שמו אותו במקום אחר. גם אחרי שנגמרה המלחמה ויכלו לחזור לרגיל זה כבר לא אותו הדבר. אם המדינה שלך עושה לך בית כלא בטח ובטח זה לא יהיה אותו דבר גם מתי שיתנו לך לצאת. וגם אנשים בגלל שבשבילם כל אחד שנראה כמו היפנים זה כמו אחד שנלחם איתם עד לפני חמש דקות. אני חושב שאנחנו יודעים איך זה שגם פה מתי שיש פיגועים או מתי שיש טילים ודברים כאלה אז יש מלא סיפורים על ערבים מיפו או מעכו או ממקומות כאלה שפוחדים שילכו ברחוב כי היו גם אנשים שלא רק אמרו להם דברים. אפילו היו מקרים ששמו להם מכות.פה גם אם אחד לא יפתח את הפה שלו אז אולי לא תדע שהוא ערבי אבל שזה יפנים אז ישר רואים. 

הסיפור פה כתוב כמו שרושמים לך סיכום של מה היה יעני היא לא אומרת איך הרגישו או מה חשבו רק מספרת את הסיפור של מה שהלך איתם. אתה לבד מבין איך זה ההרגשה של הבנאדם שככה עושה לו המדינה שחי בה ושככה מתנהגים איתו האנשים שהיו השכנים שלו או חברים שלו או גם סתם אלה שמכיר יעני המוכרים בקיוסק או האלה מהעבודה. אני חושב דוקא בגלל זה הסיפור יש בו עוד יותר כוח כי מתי שרושמים לך גם את הרגשות של הבנאדם אז אתה יכול להגיד טוב זה ככה בדיוק אבל מתי שלא רושמים אז אתה מדמיין איך ההרגשה שלך היתה במצב הזה ואז אתה עובר על עצמך גם קצת מההרגשה של זה. 

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על כשהקיסר היה אלוהי