ביקורת ספרותית על כשהקיסר היה אלוהי מאת ג'ולי אוטסוקה (yaelhar)

ביקורת ספרותית על כשהקיסר היה אלוהי מאת ג'ולי אוטסוקה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 28 במרץ, 2017
ע"י yaelhar

היא אורזת את חפצי הבית ומעבירה את הארגזים הארוזים למרתף. מכינה מזוודה אחת לה, אחת לבתה בת העשר, אחת לבנה בן השבע. היא קוברת את כלי הכסף בחצר. מוסרת את החתול לשכנים. משחררת את התוכי ומגרשת אותו, שיעוף. היא קוראת לכלב הלבן הזקן, ששמו "כלב לבן" הוא השם היחיד המוזכר בסיפור. היא קוראת לכלב ו... תחשבו בעצמכם.

זה לא קרה באירופה. היא חיה כמעט 20 שנה בקליפורניה, באמריקה הדמוקרטית. הם שייכים לשכבה אמידה יחסית, של יפנים בקליפורניה. בעלה הוא בן 52, מפרנס היטב את משפחתו. יש להם בית נאה, שממנו רואים ושומעים את הים. הוא נמרץ, מצחיק את ילדיו, שר בזיופים שירים פופולריים ששומעים ברדיו. כשנישאו הוא הבטיח לה שלעולם לא תצטרך לעבוד מחוץ לבית - זה מין קטע כזה, סמל לאמידות ולפרנסה טובה. הבטחות, כמובן, צריך לקיים. הבטחות, לפעמים, אי אפשר לקיים.
והשכנים. אלה שחיו ליד המשפחות וחלקו איתם שמחות, ילדים שהלכו יחד לבית הספר, ימי הולדת שנחגגו, משחקים ב"שוטרים וגנבים" בחצרות. השכנים לא יצאו החוצה כשהמשפחות האלה נעצרו ונלקחו. הם לא אמרו "שלום" ולא אמרו "להתראות". הם התבוננו בנעשה מבעד לוילונות סגורים ושתקו.

אוטסוקה שנולדה בקליפורניה ב 1962 כתבה ספר קטן בעל עוצמה אדירה על אחת מנקודות השפל בהיסטוריה האמריקאית - מעצרם של האזרחים האמריקאים ממוצא יפני בזמן מלחמת העולם השניה, וכליאתם במחנות מעצר. הגירוש עצמו - נסיעה של ימים ברכבת מקרטעת, כשחיילים משגיחים על הנשים הילדים והזקנים שעל הרכבת, איכלוס בבלוקים כשלכל משפחה ניתן חדר, גדרות תיל ושומרים מפטרלים, תורים אינסופיים, "מבחני נאמנות" והצעה לכלואים להתנדב לצבא האמריקאי... וכשחזרו? המלחמה הסתיימה אבל "אל תעשו גלים" אמרו להם "אל תדברו יפנית. אל תהיו יותר משלושה יחד ברחוב. תתנהגו יפה" אמרו להם.

הסיפור כתוב באופן יבש, תאורים ללא רגשות, כאילו. התאור קונקרטי. כמו כתבה בעיתון. אינו מסתיר את הזוועה, אינו מבקש רחמים או הזדהות. ודווקא בגלל היובש והצמצום הוא כה נורא, ומכה בך בעוצמה רבה. כי אנחנו יודעים משהו על אנשים שמסומנים כאויבים בגלל מוצאם ושמענו לא מעט על שכנים שראו ושתקו, על חפצי בית ורהיטים ש"אומצו" על ידי אחרים מרגע שבעלי הבית כבר לא היו בו. ועל אלה שנכלאו ושתקו, לא דיברו גם עם בני משפחתם והרגישו שעליהם לצמצם את קיומם, כי מה שקרה להם היה איכשהו באשמתם.

ספר קטנטן 127 עמודים. עוצמה אדירה. אני לא אשן הלילה.

27 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על כשהקיסר היה אלוהי

טוקבקים

+ הוסף תגובה

yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) עומר ציוני תודה רבה! לא רק שלא ישנתי, התקשיתי מאד להתחיל את הספר הבא, מה שלא קורה לי בדרך כלל. אני חושבת שזה אנושי לא להיות מודע לזה שאתה מבצע בדיוק את אותם מעשים שאתה מוקיע אחרים עליהם. והאמריקאים אינם שונים במובן הזה מאחרים. מלחמת ויטנאם באמת עימתה אותם לראשונה עם גינוי כולל מבית ומחוץ. לדעתי זה היה מבחינתם לא יותר ממכה קלה בכנף, כמו שהוא אמר. העובדה היא שהם ממשיכים בדיוק באותה דרך ועדיין משוכנעים ש"הדרך האמריקאית" היא ברכה לאנושות. למות מקנאה.
עומר ציוני	עומר ציוני (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) מקווה שבכל זאת הצלחת לישון האמריקאים נוהגים לצמצם את הזוועות שלהם, תוך מתחית ביקורת על אחרים. רק במלחמת וויטנאם התחיל הציבור האמריקאי גם לבקר את עצמו ומדינתו. סיפור מחנות ההסגר ליפנים הובלע ברעשי מסיבות הנצחון של מלחמת העולם, והזוועות של הנאצים והיפנים העיבו וגברו על הכל. וכך יצאו להם האמריקאים נקיים מעוון. טוב עשתה הסופרת שאחרי שנים כה רבות העזה והעלתה על הכתב את הסיפור.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) תודה רבה, אירית. עשית לי את היום.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) בת-יה בעניין הגדרת האמריקאים אנחנו מסכימות. לגבי הרשעות הכוללת - נכון. אבל אותי לימדו שזה ש"כולם עושים זאת" אינו מכשיר את השרץ.
אירית פריד	אירית פריד (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) אני אוהבת את הביקורות שלך - כתמיד !
בת-יה	בת-יה (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) yaelhar, ברור לי שנושא פשעי המלחמה של היפנים לא קשור לספר הזה. מלכתחילה כיוונתי לאופן שבו באותו זמן כמעט, בכל עם, היתה רשעות כזאת או אחרת. והאמריקאים לא היו יוצאי דופן בנושא. ודרך אגב, אין לי מושג למה אנחנו אוהבים לראות אותם כאומה שדוגלת בחופש הפרט, כי הפרט שם נדחק לשוליים פעמים רבות בתוקף מדיניות פוליטית כזאת או אחרת. די לבדוק את ההיסטוריה של ארה"ב כדי ללמוד על כך.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) בת-יה: הנושא של שפחות המין הקוריאניות בהחלט ידוע. היפנים עשו פשעי מלחמה זוועתיים עוד לפני מלחמת העולם השניה (נאנקין, למשל) ובמהלכה. על זה אין חולק. היפנים גם מסתייגים מזרים ויכול להיות שהם מאמינים - או האמינו - שהם הגזע העליון. נושא הספר הזה אינו קשור לזה - לא לפשעי המלחמה של היפנים ולא למעשיהם המתועבים לפני המלחמה. מדובר פה באנשים מ מ ו צ א יפני, שהיו אזרחי ארצות הברית ונכלאו במחנות הסגר לשנים ארוכות, ללא כל הוכחה או אפילו טענה לאשמה. חלקם לא הצליח להתאושש לעולם. אולי תסכימי אתי שמוצא משותף אינו הופך אדם לשותף לפשעי בני עמו או לפושע מלחמה רצחני, ואינו מתיר לשלטון לאסור אותו מסיבות אלה.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) Pulp_Fiction תודה רבה!
בת-יה	בת-יה (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) yaelhar (וגם דוידי) אין לי סימוכין כי אני לא דוברת גרמנית וגם לא יפנית. הידע שלי הוא אישי, מגוף ראשון. גדלתי, די בצמוד לחברה שההורים שלה והסבים שלה היו פליטים גרמנים ביפן. הסבא שלה היה עורך דין בגרמניה, ואחרי קום המדינה, כשהם הגיעו לארץ הוא עסק בנושא השילומים ובכלל בכל מה שהיה קשור לקשרים בין גרמניה וישראל. ממנו שמעתי לראשונה על הוויכוחים שהתנהלו בין הגרמנים ליפנים (וידוע לי שהיו לו מסמכים בנושא) בין היתר הוא הסביר שאחת הסיבות שהפליטים מיהרו להגיע לארץ אחרי קום המדינה, ולא חשבו להתיישב ביפן למרות הייחס הטוב של היפנים ליהודים, היתה כי הממשל היפני דאג לספור אותם ולקטלג אותם תוך הסבר כי אחרי המלחמה אולי יארגנו אותם בישוב רק משלהם, כי זה מה שהגרמנים מבקשים כדי להמשיך את הברית ביניהם. מה שהדליק אור אדום אצל היהודים. רק לציין כי גם על ועידת ואנזה (הפתרון הסופי של היהודים) ידוע רק ממסמך אחד שנותר במקרה ולא הושמד על פי דרישת הנאצים. בקיצור, אני חושבת שבמלחמה הזאת, עד היום, רב הנסתר על הגלוי. ואם כבר אז עוד אנקדוטה עצובה. עם המשפחה של החברה הגיעו עוד שלוש משפחות. אחת המשפחות היתה מורכבת מיהודי, פליט, ואשתו, שהיתה קוראנית במוצאה. התברר שהיפנים נהגו לחטוף דרך קבע נשים מקוריאה (בעיקר נשות דייגים) ולהפוך אותן לזונות. בזמן המלחמה היו להן כבר הרבה מאוד זונות, מלאומים שונים, כך שהם החליטו לשחרר את "הזקנות" (מעל גיל 23) וכך יצאה ב-1946 לארץ קוריאנית שהתגיירה. ואני בטוחה שגם הנושא הזה לא מופיע במסמכים. והכי חשוב שיהיה לכולם רק טוב.
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) תודה,יעל. ביקורת יפה.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) כרמליטה - צודקת. כמו בכל מדינת הגירה גם "האמריקאים" אינם חסרי דעות קדומות על בסיס גזע ומוצא. ברור שהיתה שם גם אנטישמיות - בין גלי ההגירה החדשה היו גם יהודים שדיברו בשפות מצחיקות ולא נראו אמריקאים... כמו בכל מקום כאשר הגיעו הגירות חדשות - הן תפסו את מקומן של הישנות בסלידת הותיקים מהם.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) תודה רבה, דני בר. לעניות דעתי אפשר לתקוף כל החלטה. אנחנו עושים את זה כל הזמן. יחד עם זאת לא דומה החלטה צבאית כלשהי - כמו הפצצה על נגסקי, נניח, אחרי שהקיסר והעם כבר היו על הברכיים - להחלטה העוסקת באזרחים כמו במקרה הזה. האמריקאים שללו באחת את זכויות האזרח (ואת התיקון החמישי לחוקתם) מאזרחים אמריקאים, בלי הליך משפטי ובלי נימוקים, למעט מוצאם. אני מכירה כמובן בזכות המדינה להתגונן בזמן מלחמה. אבל אינני יכולה לקבל שרירות שלטונית מהסוג הזה. היא אמנם קיימת בכל מקום אבל מגונה ורעה. האמריקאים רצו להכות בחזרה את יריביהם. הם לא הצליחו לעשות זאת באותו זמן והפנו את זעמם לאזרחים חסרי ישע. זה הכל.
דני בר	דני בר (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) כרמליטה - קראתי, והחכמתי. תודה.
כרמלה	כרמלה (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) דני - לגבי ההקשר ההיסטורי, מזמינה אותך להציץ גם בתגובה שלי. יעל - העלת נקודה חשובה - ההתייחסות שלנו לאמריקה כמדינה נאורה שמונעת מאיתנו לראות לעיתים את צדדיה האפלים. הדבר בולט גם בהיותו של הממשל האמריקני כמעט בכל דרגיו רווי באנטישמיות בתקופת מלחמת העולם השניה, (ראו הספר "בגן חיות הטרף") ואי מוכנותו לפעול לטובת היהודים אם בהגבלת הכניסה לארה"ב ואם בהימנעות מפעולה להפצצת מחנות השמדה.
דני בר	דני בר (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) ודבר נוסף באותו הקשר... אם הולכים בקו הזה, אז אפשר לתקוף גם את ההחלטה להטיל פצצת אטום על הירושימה, ואחרי שלושה ימים על נגסקי. זו החלטה שמותר וחובה לבקר, כי היא הכניסה את העולם לעידן אחר, אבל מצד שני צריך לבחון אותה על רקע התקופה, ולא לנתק אותה מההקשר שבו היא נתקבלה, על רקע מלחמה שגבתה את חייהם של למעלה מ-50 מיליון אנשים, מרביתם אזרחים!!! התרבות היפנית שלא הכירה במושג כניעה, ועל רקע האבדות הכבדות הצפויות מכיבוש יפן.
דני בר	דני בר (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) המעשה שעשו האמריקנים מכוער, אין ספק. אבל אסור מצד שני גם לנתק את האירוע מההקשר ההיסטורי שלו, ולהתעלם מהרקע למעשה, ומהחשדנות העמוקה שבין הצדדים. צריך לזכור שזו ארצות הברית של אחרי פרל הארבור, ולא להתעלם ממה שהמתקפה הזו עשתה לאמריקנים.. ואגב...דפוס דומה קרה לאחר מכן עם המקארתיזם, אותו ציד מכשפות אחרי כל מי שנחשד באהדה לקומוניסטים..
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) תודה רבה חני (דולמוש)! לפי מה שכתבה כרמליטה הקונגרס העביר ב 1988 חוק בו התנצלו האמריקאים ופיצו כספית את היפנים. לעניות דעתי ערך "התנצלויות" מהסוג הזה כקליפת השום. בדרך כלל "המתנצלים" הם בני דור אחר מאלה שעשו את המעשה, הנורמות החברתיות כבר השתנו, ואותם אלה שסבלו וחייהם נהרסו - כבר אינם ושום התנצלות בערך לא תחזיר להם את מה שנגזל מהם.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) בת-יה תודה רבה. לא שמעתי שהיפנים הבטיחו לגרמנים שיעבירו את היהודים למחנות ריכוז. מכל מקום - "היפנים" שנכלאו במחנות הסגר היו אמריקאים לכל דבר. הם חיו שנים רבות בארצות הברית היו אזרחים, דיברו אנגלית, התפרנסו וניהלו חיים נורמטיביים באמריקה. אי אפשר לקבל שאנשים ייענשו באופן קיבוצי על מה שעושים בני עמם מהם ניתקו. ואי אפשר להעניש על עוולה בעוולה אחרת.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) תודה רבה, אפרתי.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) חן חן, כרמליטה! קראתי ואהבתי מאד את "שלג יורד על הארזים". קראתי עוד כמה שאני לא זוכרת את שמם על הנושא הזה. אלה היו מחנות ריכוז לכל דבר. האנשים נכלאו בהם למספר שנים, זכויותהם נשללו, הם היו נתונים לשרירות ליבם של הכולאים, הם חזרו להתעלמות. אף אחד לא התייחס למה שעברו. כל משוחרר ממחנה כזה קיבל 25 דולר וכרטיס ברכבת... את "הבודהה בעליית הגג" אחפש. הכתיבה שלה כל כך מרגשת ונפלאה, שאני מוכנה לקרוא גם על נושאים שאינם בתחומי העניין המיידי שלי, וגם לקבל באהבה את המועקה הנובעת מהקריאה.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) רב תודות, דן סתיו. ברוך השב! כמו שכתבתי למחשבות אני די בטוחה שתופעות כאלה עלולות לקרות שוב והן גם קורות שם בהווה. נראה כי ההתנהלות האנושית של התאכזרות למיעוט/לזר/למה שנתפס כאיום מביעה את עצמה בצורות שונות של אלימות והתעללות.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) חן חן, לי יניני! אנחנו לא יודעים את מה שאנחנו לא רוצים לדעת. מה שעשו האמריקאים ליפנים לא מסתדר לנו עם היותם "דמוקרטיה" ובמיוחד עם היותם ידידנו...
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) מחשבות, תודה רבה. פעם חשבתי שאחרי תקופות איומות ומזוויעות דברים כאלה לא יכולים לקרות. היום אני חושבת שטעיתי. דברים כאלה יכולים לקרות - הנימוקים שונים, האמצעים שונים אבל הם קורים גם היום וגם באותו מקום.
yaelhar	yaelhar (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) תודה רבה, הכוורן!
חני	חני (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) אכן נשמע ספר עצמתי ולא שמעתי אף פעם את האמריקאים מתנצלים על מה שקרה. כמה טוב שקיימים סופרים שמוציאים ומציפים את הכעס שלהם החוצה. אנחנו הקוראים מרוויחים. והסקירה יפיפיה
דוידי	דוידי (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) מעולם לא קראתי בשום מקום שהיפנים הבטיחו לנאצים שאחרי שהם ייגמרו את המלחמה עם ארה"ב הם יעבירו את היהודים למחנות ריכוז. יש לך סימוכין לטענה הזאת? כי אני יודע שהמצב הוא הפוך. אמנם הייתה אנטישמיות ביפאן, "אבל יפן סירבה לאמץ את המדיניות הרשמית נגד היהודים. ב-31 בדצמבר 1940, שר החוץ היפני דאז, יוסוקה מצואוקה, אמר לקבוצת אנשי עסקים יהודים: "בשום מקום לא הבטחתי שנבצע את המדיניות האנטישמית של היטלר ביפן. זאת לא דעתי האישית הכנה, זאת דעתה של יפן." נראה לי שמה שאת כותבת על הבטחת היפנים לנאצים אינו מדוייק, אשמח אם תביאי סימוכין כלשהם לעובדה שציינת.
בת-יה	בת-יה (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) הנאצים שלחו הרבה מיליונים של יהודים למחנות ריכוז. היפנים איפשרו ליהודים לבוא ולהתגורר ביפן עם הבטחה לנאצים שאחרי שהם יגמרו את הלחימה בארה"ב גם הם יעבירו את היהודים למחנות ריכוז. האמריקאים כלאו את היפנים מחשש לשיתוף פעולה... ובקיצור, ממרחק של זמן אפשר להכות על חטא, אבל כל האומות באותה שעה עשו דברים איומים - בכל העולם.
אפרתי	אפרתי (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) כתבת נפלא. זה באמת נורא ואיום.
כרמלה	כרמלה (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) נגיעות היסטוריות וגם תשובה לשאלתו של דן: אחת השאלות המעניינות היא מדוע הועברו האזרחים היפנים-אמריקנים החפים מפשע ממקומות מגוריהם ונכלאו במחנות, ואילו כלפי גרמנים ואיטלקים בעלי אזרחות אמריקנית לא ננקטו פעולות כאלה? הדבר נבע משני גורמים עיקריים: 1. גזענות ששררה עדיין באותה תקופה כלפי כל מי שאינו לבן, ולכן השנאה כלפי היפנים-הצהובים היתה גדולה יותר מאשר כלפי האיטלקים והגרמנים. 2) במהלך 6 חודשים השיגה יפן מספר נצחונות משמעותיים על ארה"ב, והדבר עורר פניקה גם בהנהגה וגם בציבור. ** ב-1988 הועבר בקונגרס "חוק החירויות האזרחיות" (Civil Liberties Act), בו התנצלו האמריקנים על כליאת האזרחים ממוצא יפני בתקופת המלחמה ואף ניתן להם פיצוי כספי (סמלי למדי).
כרמלה	כרמלה (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) כתבת יפה ומרגש כל-כך. תודה. קראתי 2 ספרים נוספים שחלק גדול מהם מוקדש לנושא: "שלג יורד על הארזים"/דיוויד גוטרסון, ו"מלון בפינת מר ומתוק"/ג'יימי פורד. גם בהם תאורים קשים ומצמררים על החיים במחנות ההסגר שמוקמו במקומות נידחים, עד כי חשבתי שנכון לקרוא להם "מחנות ריכוז". השבוע לקחתי מהספריה את "הבודהה בעליית הגג" - גם הוא של ג'ולי אוטסוקה.
לי יניני	לי יניני (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) מחשבות יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים
מורי	מורי (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) לי, ומה שקרה בישראל אז אנחנו יודעים?
דן סתיו	דן סתיו (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) yaelhar ביקורת נפלאה על נושא כל כך כאוב. אינני יודע האם באמריקה של היום תופעה מעין זו עלולה להשנות בוריאציה זו או אחרת, אבל נראה לי שלא הייתי מהין לקבוע שלא יתכן כי תופעות אלו ישנו בעתיד. אינני בקיא בהסטוריה אמריקנית. מעניין האם אי פעם מישהו היכה על חטא באשר ליחס המחפיר לאלו שהוגדרו כ"גיס חמישי" פוטנציאלי.
לי יניני	לי יניני (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) כתבת מקסים כמו תמיד. אני חושבת שהרבה לא יודעים על התקופה הזו ועל היחס של האמריקאים ליפנים בתקופת מלחמת העולם השנייה
מורי	מורי (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) יפה כתבת. מעניין אם זה היה יכול לקרות באותה צורה ובאותו מקום היום.
הכוורן	הכוורן (לפני 8 שנים ו-5 חודשים) יפה מאוד . גם לביקורת שלך יש עוצמה אדירה .