ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 בפברואר, 2020
ע"י Tamas
ע"י Tamas
בראשית 1942, אורזת אם יפנית את רכוש המשפחה ועוזבת יחד עם שני ילדיה את ביתם שבקליפורניה אל המדבר. מספר חודשים לפני נעצר באישון לילה אב המשפחה על ידי האף.בי.איי ונלקח לחקירה. הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה, ובעקבות מתקפת פתע של היפנים על פרל הארבור, חותם הנשיא רוזוולט על צו נשיאותי המורה על מעצרם של אזרחים אמריקאים ממוצא יפני. המלחמה בין יפן לארה"ב הופכת את היפנים לאויביי המדינה. כללי העוצר והמרחב אסרו על יפנים להימצא ברחובות אחרי השעה שמונה ולהתרחק מביתם מרחק העולה על 8 ק"מ מביתם. מרחבים ציבורים אסרו את הכניסה ליפנים. שמות בהם הופיעה המילה יפני הוחלפו במילה אוריינטלי. על מנת לשמור על פרופיל נמוך נאסר על הילדים לדבר ביפנית, להתקהל עם יפנים אחרים, לא להזכיר את שמו של הקיסר, לא לברך לשלום יפנים בקידה אלא בלחיצת יד, כיאה לאמריקאים. ולא מזיק להתל באמריקאים שאינם יודעים להבחין בין סינים ליפנים בשביל לחמוק ממעצרים, בעוד שסינים אמיתיים החלו לענוד כיתוב "אני סיני" לדש בגדם. ואז הגיעו צווי הגירוש. המעצרים לא היו בהתנדבות אך הצייתנות היפנית ונאמנותם שירתה את האמריקאים.
הם נוסעים ברכבת, יחד עם מגורשים יפנים אחרים, בתאים דחוסים, מוקפים בחיילים הדואגים להגיף את התריסים ולהימנע מסקילות אבנים. מגיעים למדבריות של יוטה ונכלאים במחנה מעצר. ארוחות שלוש פעמים ביום, תורים אינסופיים, שלוש מיטות בחדר מחניק, אין מים זורמים, והשירותים רחוקים. ולמחנה, המוקף גדרות תייל ושומרים חמושים במגדל, חוקים משלו. החיים של פעם נראים לילדים רחוקים ומרוחקים, כמו חלום רחוק, ופניו של אביהם הופכים לזיכרון מטושטש. מגייסים של הצבא מגיעים למחנות לחפש מתנדבים בקרב העצורים להתגייס למאמץ המלחמתי. נשים וגברים כאחד נדרשים למלא שאלוני נאמנות, ולא משנה אם אתה אזרח השוהה במדינה כבר עשרים שנה.
את החופש שלהם הם מקבלים שוב לאחר תום המלחמה, אולם היציאה מהמחנות היא טראומתית לא פחות מהשהייה בהם. הם חוזרים לביתם ומגלים כי הרכוש שהשאירו מאחור אבד ונעלם. ממשפחה מבוססת הם נותרים חסרי כל, נאלצים לבנות את חייהם מחדש. תחושת הזרות והאשמה ממשיכה לקנן בהם. משחקי ה"נדמה לי" של איך יראה אושר שחרורם, מחליפים את מקומם במציאות אפורה. צינה נושבת מהשכנים והם צריכים להתרגל לחוקי בית חדשים.
אני אוהבת לקרוא ספרות העוסקת בהיסטוריה, וכזו העוסקת בפרקים בהיסטוריה שלא הייתי חשופה אליהם, זה בונוס מיוחד. כזה הוא הסיפור על מחנות מעצר יפנים- אמריקאים במהלך מלחמת העולם השנייה. סיפור קצר ותמציתי על פרק אפל בהיסטוריה האמריקאית, ועם זאת תכליתי ועוצמתי.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סימליה
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
Tamas תודה על הסקירה. נשמע ספר מעניין, הוספתי לי אותו לרשימת הקריאה.
ממליצה לך לקרוא גם את "נערות שנחאי" אשר מדבר על מהגרים סינים לאמריקה בזמן מלחמת העולם השניה, בדומה לספר הזה. |
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
פרפר צהוב, תודה רבה. אגב, סביב רוזוולט יש מחלוקות רבות גם בקשר ליחסו לשואה וליהודים. התנהלותו האדישה והמגבלות שהטיל על ההגירה היהודית לארה"ב בזמן מלחמת העולם השנייה, כמו גם התבטאויות אנטישמיות שחלק מייחסים לו.
|
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
PULP FICTION, תודה רבה.
|
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
עפרה, תודה על ההמלצה. אגב, ג'ורג' טאקיי הוא השחקן בסדרה מלחמת הכוכבים (עם מיסטר ספוק).
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
יעל, לא ניתן לבצע הדמיות של מצבים כאלה
.
אי אפשר לדמות מצב כזה, ואי אפשר לדמות את המצב שהעולם נמצא בו במלחמת העולם II. בשלב מסויים הגרמנים היו קרובים לנצחון. יש מצבים שבהם ההישרדות דוחקת את הדמוקרטיה הצידה. האם היית מוכנה לקחת סיכון שגרמניה-איטליה-יפן תנצחנה במלחמה ? כמו כן, הסתכלות מזווית אישית תביא אותך להחלטות רגשיות ולא רציונאליות. מדינות לא צריכות לאפשר מצב שבו הרגש יגרום להן לעשות טעויות שהשכל מצביע עליהן בבירור. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
פרפר צהוב, נסה לראות את זה מזווית אישית.
נניח (לצורך הדוגמה המופרכת) שישראל נמצאת במלחמה מול מרוקו. תאר לעצמך שישראל אוספת את האזרחים ממוצא מרוקאי למחנות כדי שלא יהוו גיס חמישי במלחמה הזאת. ככה הרגישה הפעולה האמריקאית ההיא. העובדה שלברית המועצות היתה שיטה של הכנסת סוכנים רדומים לא היתה ידועה ב 1950, עד כמה שאני יודעת. וגם אם כן - הם לא הכניסו סוכנים ממוצא יפני. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
הנושא כמובן מעניין, ולפי הביקורת גם דרך הצגתו טובה
.
כמו לכל עניין, גם את הנושא הזה אפשר לראות מזוויות שונות. ברור שאזרח נאמן ממוצא יפני חש נפגע מחשדות שווא ומיחס די מחפיר, ובארה"ב מוכרת לנו גם רדיפה אידאולוגית של החשודים כקומוניסטים על ידי מקארתי. עם זאת, יש לזכור שלברית המועצות היתה שיטה של הכנסת סוכנים רדומים לשנים רבות, אשר יוכלו לפעול ביום פקודה. סביר שהיה בארה"ב חשש מפני גיס חמישי והם לא לקחו סיכונים בתקופת מלחמת העולם II, שבה היתה סכנה מאוד ממשית לקיומו של העולם הדמוקרטי כפי שמוכר לנו. סביר שהיום דבר כזה כבר לא היה יכול להתרחש. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מעניינת.
|
|
|
עפרה
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אני בדיוק קוראת רומן גרפי על אותו נושא - They called us enemy של George Takei- מומלץ!
נמצא בספריית Libby\Over Drive למעוניינים |
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
עמיחי, תודה רבה. הספר מבוסס על סיפור משפחתה של הסופרת, כמו הרבה משפחות יפניות - אמריקאיות אחרות שחיו באותה תקופה ונעקרו מבתיהם ונשלחו למחנות כליאה. לא חשתי בקריאה כל מניפולציה של הסופרת, להיפך הכתיבה כל כך מאופקת יחסית למאורעות שחוו.
זה לא הצו הנשיאותי האמריקאי הראשון המגביל את זכויותיהם של מיעוטים וחירויות האזרח, וכנראה שגם לא האחרון.... |
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אמון, איזה דמיון יש לך....
|
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אדמה, תודה רבה. אכן סיפור מעניין ומרתק.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
עמיחי - טעות בידך.
אין שום קשר ליפן (אם כי בהחלט יש קשר להרגשת האין אונים האמריקאית אחרי הפצצת פרל הרבור) מדובר באזרחים אמריקאים שחיו בצורה נורמטיבית עשרות שנים באמריקה. המשפחה עליה מדובר - סביה של הסופרת - חיה בקליפורניה כאזרחים חוקיים כ-20 שנה. מדובר בפרקטיקה אמריקאית (גם אזרחים ממוצא גרמני ואיטלקי נאסר, אך לא באותם מספרים) שמשעה את החוקה כאשר היא מרגישה מאויימת. בשאר הזמן היא בטוחה ש"הרוח האמריקאית" היא מה שהאנושות צריכה... |
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה. נשמע מעניין מאד.
פרשה זו נחשפת מחדש מדי פעם. זה לא הספר הראשון שעוסק בה. אין ספק שהסובלים סבלו מאד, על לא עוול בכפם. וזה נורא. אבל האם זו הפרספקטיבה היחידה שבאמצעותה נכון לעסוק בפרשה הזו? תמה, לא קראתי את הספר, אבל מדברייך כאן עולה שהצגת הדברים ללא פרספקטיבה רחבה היא גם סוג של מניפולציה שהופעלה על הקורא, כי הרי אי אפשר להתכחש למידת הסבל ולעוול שנגרם לכל יחיד ויחיד על לא עוול בכפו. ובכל זאת ראויות להישאל כמה שאלות בהקשר זה - מהי מידת האשמה שנכון להטיל על יפן עצמה? מהם הלחצים שארה"ב הייתה נתונה בהם בהקשר הרחב יותר, האירופי-עולמי? איזו אלטרנטיבה הייתה לאמריקאים? מה השדר שביקשו לשדר כלפי חוץ וכלפי פנים? מה מידת ההשפעה של היותה של ארה"ב ארץ הגירה? |
|
|
אָמוֹן
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
מזכיר קצת את בהלת נגיף הקורונה.
|
|
|
אדמה
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
יפה Tamas, נשמע מרתק
|
|
|
סקאוט
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה. אקח כבר מחר.
|
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקאוט, תודה רבה. יחסית לסיפור אז הכתיבה מאוד עדינה ואין בספר תיאורי זוועה.
|
|
|
סקאוט
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סיקרנת. הזכיר לי מעט את השואה, מלבד עניין המוות או הגולאג בברית המועצות.
נשמע ספר חזק. בדיוק כמו שאני אוהבת. רק מקווה שאצליח להכיל את תיאורי הזוועה. ולאחר " ספינות טרופות" בא לי בטוב ספרות המאזכר פינה יפנית. |
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
yaelhar, תודה רבה. מסכימה איתך. המילה "נאורות" היא אכן מוערכת יתר על המידה בכל הקשור לאמריקאים, שחושבים לעיתים כי המציאו אותה. וכנראה ההיסטוריה חוזרת על עצמה, לאור הצווים הנשיאותיים מעוררי המחלוקת, שלבטח עוררו את הפצע הפתוח שיש ליפנים בכל הקשור למחנות מעצר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
זה אחד הספרים בעלי העוצמה הגדולה ביותר, שקראתי.
הפער בין הסיפור המצמרר לבין הכתיבה הלא-מתלהמת פשוט מדהים. מסכימה שלכל מדינה יש שלדים בארון - לפעמים חמורים מאד. אבל חלק מהמדינות מיישבות את ההווה שלהן עם עברן ואפשר להבין איך בתקופות אחרות ההחלטות היו אחרות. נראה לי שארצות הברית לא עושה את זה. הם מתעלמים מהחלטות העבר (וגם מהחלטות ההווה) גם כשההחלטות האלה נמצאות בסתירה עזה להצהרות "דמוקרטיה" ולתיקון החמישי בחוקה. ונראה לפעמים שאמריקה דורשת כבוד והכרה בנאורותה, כביכול, בלי להרוויח את הכבוד הזה. |
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אושר, תודה רבה.
|
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
חני, תודה רבה. את הנושא של פרל הארבור אני מכירה אבל את נושא הצו הנשיאותי ומחנות המעצר של היפנים לא הכרתי. שמחתי ללמוד דברים חדשים.
|
|
|
אושר
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
בבגרות המורחבת בהיסטוריה קראתי על יפן המודרנית. תודה Tamas.
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה יפה.
אני מהמרת כאן שארה"ב לא תשכח אף פעם את פרל הארבור ליפנים.
לא יודעת לגבי היפנים אם אי פעם יוכלו לשכוח לאמריקאים את הפצצה הגדולה ולא משנה כמה פעמוני שלום יתלו כאנדרטה. כמעט ואין היום ארץ אחת שחפה מפשעים כאלה או אחרים. נשמע ספר טוב וטוב שהבאת. |
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
