ביקורת ספרותית על כשהקיסר היה אלוהי מאת ג'ולי אוטסוקה
ספר לא משהו

---

לאחר שקראתי המלצות חמות על הנובלה הזו , גם ב״סימניה״ וגם באתרים נוספים, קראתי את הספר בתחושת אכזבה ואני מודע לחלוטין שאני מבטא דעת מיעוט.

הסופרת מתארת את הגליית האמריקאים ממוצא יפני למחנות הסגר בימי המערכה האמריקאית נגד יפן דרך סיפורה של משפחה אחת ומנקודת מבטם של כל אחד מבני המשפחה.
אותם אזרחים אמריקאים ממוצא יפני הפכו באחת לאויבי האומה והרחקתם מהחברה האמריקאית וכליאתם הוא אחד הפרקים האפלים של ארה״ב בתקופה זו.

התקציר מתאר את הסופרת כמי שכותבת ״ בלשון צנועה ותמציתית, ובה בעת פיוטית וסוחפת״. ובכן, במהלך קריאת הספר התחוור לי שרק החלק הראשון בתיאור נכון ואילו החלק השני כלל אינו פיוטי ובטח שאינו סוחף, נהפוך הוא… הכתיבה מאופקת, יבשה ומרוחקת באופן קיצוני בעיקר בשל טכניקת אי השימוש בשמם של בני המשפחה שמכונים ״הילד״, ״הילדה״ וכן הלאה. אני לא חושב שהיה צורך בכך כדי לתאר את האיון שלהם ושל משפחות שגורלן היה דומה. אבל הבעיה העיקרית שלי עם אופן הכתיבה זה שהסיפור עצמו כתוב באופן משעמם וללא טיפת רגש, יותר כמו דיווח יבש בעיתון…
כל זה משתנה רק בעשרת העמודים האחרונים… נו באמת…

אופן הכתיבה הזכיר לי מדוע אינני מתחבר לכתביו של המינגוויי אבל כאן הסופרת לקחה את הסגנון רחוק מדי, לפחות מבחינתי.

» ביקורות נוספות של זאבי קציר
» ביקורות נוספות על כשהקיסר היה אלוהי